iLoveYouTate כתב on 05 יוני 2012 06:48:
בעזה״י
רבונו של עולם, היום עברו 19 שנה מאז שהגעתי לעולם. יומולדת.
אני מוצא את עצמי תקוע בבוץ יותר גרוע ממה שהייתי כשהגעתי לעולם.
נוח לי שלא נוצרתי יותר משנוצרתי.
כבר דיברתי עם כולם, כבר עשיתי הכל, כבר ניסיתי כל מה שאפשר לנסות.
התוודיתי כבר אינספור פעמים מול אנשים שונים.
נכנסתי ל׳שמור עיניך׳ לקרוא בלי סוף.
התקשרתי לקבוצה שוב ושוב.
ולבסוף אני תמיד… שוב… הורס את הכל.
מה לא עשיתי בסדר?
אאין מה להצטער על זה שהתחלתי עם זה בכלל, כי זה לא יעזור.
אין מה להצטער על כל הנפילות שהיו לי, כי זה לא יעזור.
אין מה להצטער על הבכיות והניסיונות שנפלתי בהם, כי זה לא יעזור.
אבל גם הסתכלות על ההווה לא תעזור.
הרי גם בהווה אני לא מצליח לשלוט.
אין לי שליטה על החיים שלי, אני חסר אונים. כל כך חסר אונים שאין לי מספיק כוח אפילו כדי לעשות את הצעד הקטן הזה של ׳לתת את החיים שלי׳ לשליטה שלך.
אני אפס חסר תקווה שחי בשני עולמות. אחד מושלם, שלאט לאט מתפורר בגלל השני. ואחד בזוי, שלאט לאט גדל ומתעצם על חשבון החיים האמיתיים.
עד מתי זה ימשיך ככה? זה תלוי בי? בטח אם אני יפרסם את המכתב הזה בפורום אז כולם יאמרו לי למסור את החיים, או להתאמץ יותר.
אבל אני לא מצליח!
אם אני אכשיו אשקיע את כל כוחותי במסירת החיים, לא יהיה לי זמן לחיות. כי זה דורש המון כוח רצון והשקעה.
פעם חשבתי שהיה לי כוח רצון, עד שפגשתי את התאווה ומאז הוא נדפק, מאז הוא חלש...
גם דיברתי עם חבר׳ה מהקבוצה בטלפון, אבל הם מבוגרים, ולא מבינים בכלל את הבעיות שלי. מציעים לי ׳לקרוא יותר בפורום׳ או ׳לנסות שוב׳.
זה בכלל לא קשור לזה, וגם לא לגישה שלי למחשב ולא לשום דבר אחר.
זה קשור רק אליך ריבונו של עולם, וכרגע אני מרגיש שאתה עוזר לי בכל תחמי החיים בהצלחה מסחררת, חוץ מהתחום הזה. לפחות לא ברמה שאני מבין שהיא מהווה התקדמות כלשהי.
כל השבוע האחרון אני מוצא את עצמי מנסה להתכחש לדבר הזה, אני ישן הרבה, וחושב יותר מידי על להוריד את הכיפה או סתם לקפוץ מבניין בן 8 קומות, או אולי לשתות את כל הארון תרופות.
אז מה יעזור לי? אני אלך לפסיכולוג כמו שזלמן הלך ואני אשמע ממנו את המילים ׳אתה מכור כפייתי׳? אני יודע את זה. ואין לי שום תקנה בעולם הזה עד שאני אגיע לתחתית הבור, ואז אני אלך לי בין ההרים כמו ר׳ אלעזר בן דורדיא ורק אז אצליח אולי לקנות לעצמי מדרגה כלשהי.
די כבר- נמאסת עלי תאווה. פשוט נמאסת.
ואם אני צריך תאווה כמו חמצן לנשימה, אז אני מעדיף להיחנק ולמות.
אגב- אין צורך בתגובות, זה היה לצורך פריקת מתחים, וכנראה ששום תובנה שתכתבו פה לא תעזור יותר...
\
אחי גרמת לי לבכות! ריגשת אותי והעצבת אותי ביחד, אני לא יודע מה להגיד ואני יודע שאתה גם לא מחפש את זה... אני כל כך מזדהה.
מה יהיה עלינו? מה נעשה?! האם החיים גמרו עלינו?
אני מאוד רוצה להיפגש איתך שוב ולדבר איתך!
