זה התחיל בפצע קטן, קטן אך מציק. 
הלכתי לרופא הוא אמר שלא צריך להיות מודאג והפצע יגליד לבד. 
הכאב היה עמום אבל הגירוד שיגע אותי. 
התחלתי לגרד בדבקות ומיד הרגשתי הקלה, שחרור, סוג של תענוג. 
הפצע נפתח, גדל מעט, אך הרגשתי טוב. כאב קל ליווה את הגרוד, כאב שהלך והתחזק.
הרגשתי טוב והפסקתי לגרד, התענוג נפסק ונשאר הכאב, הפצע התחיל להיסגר, אך הגירוד חזר, גירדתי ונהניתי שוב, נגעתי, הפצע גדל, הפסקתי, ושוב מגרד. 
ככל שהזמן עבר הפצע גדל והזדהם, הכאב התעצם והגירוד הפריע יותר ויותר. 
חזרתי לרופא, הוא היה מזועזע, לא האמין שמדובר באותו פצע קטן מהעבר, חצי כועס הוא הסביר לי שהפתרון היחיד הוא להתעלם, לעזוב את הגירוד והוא יעבור, הפצע יגליד וארגיש הרבה יותר טוב. 

היה לי כאב קטן וברחתי לתאווה, הכאב גדל וחזרתי אליה, כך במשך שנים הכאב הלך וגדל, הלך והתעצם. הדרך היחידה שהכרתי להקל את הכאב, דרך שתמיד עזרה, הייתה השימוש, הפתרון למצוקה רק הגדיל את  הכאב  וסיבך אותי יותר ויותר. 
החלטתי להרפות, להשאיר את הטיפול בפצע ובכאב לאלוהים, רק להיום. 
רק להיום, לא מגרד לי.

רק להיום ממשיך לגרד לי אבל אני לומד לחיות עם זה ולא תמיד צריך למצוא פתרונות קסם ואז לאט לאט עם כלמיני עזרות קטנות הפצע הולך ונעלם.

תודה על הדברים:grinning:

מודה ועוזב ירוחם כתב on 09 יוני 2016 21:00:

אהבתי! 
 

מדויק.
אבל כל כך קשה להתעלם, אני מרגיש שאין לי ברירה...מזל שיש את אלוהים ואת החברים כאן, בלעדיהם - אני מוצא את עצמי פשוט מתגרד למוות.