מ.

אדם יסודו ממש חזק
תודה
אלי

יפה מאוד אבל אני מנסה לראות איפה אני מצליח ליישם את ההבנה הזאת. רעיונות יפים יש הרבה וגם פתגמים סינים עתיקים יש הרבה, אבל זה לא עוזר לי בחיים שלי כי בשעת מבחן הכל עף מהחלון הישר לעזאזל. השאלה שלי היא איך אני מיישם לפחות קצת מהרעיונות הנחמדים האלו.

זלמן,
אני לא בטוח שאני מכוון נכון, אבל אם אני מצליח להבין מה אתה אומר, מה זה העומס הזה והמתח בשיא, אז מה שהכי עוזר לי במצבים כאלו - זה להכנס לחדר סגור ולצעוק לה' עם כל הגרון והריאות. אם זה במקום שאפשר לשמוע - אז סוגרים כמה שאפשר, ושמים מגבת או שמיכה עבה על הפה, וצועקים וצועקים. לפעמים זה רק אבאאאאאאא, ולפעמים זה אני לא יכווווול, ולפעמים זה רק צרחה אאאאאאאאאא כמו קול שופר. ועד פעם, ועוד פעם ועוד פעם - עד שקצת יורד העומס.
בסוף הצעקות, אני מרגיש קצת מרוקן - אבל גם מרגיש איך בתוך הריקנות הזו, ה' מתגנב פנימה ואומר מילה טובה.
אם כיוונתי אשמח מאד, ואם לא - אז יהיה אולי לפעם אחרת...
בהצלחה רבה.

אני לא יודע מה הכוונה "אם כיוונתי", כי למיטב הבנתי, כל אחד יכול לקחת את זה למקום שזה עוזר לו, וכיון שאתה עושה מה שעוזר לך, אז ברור שלכך היתה הכוונה. לא התכוונתי שמישהו כאן צריך להמציא פשט, אלא להגיד איך הוא מיישם את זה בחיים שלו.

גם "אדם יסודו" בעצם עושה את אותו דבר אבל מכיוון אחר. הוא "פועל" עם התובנה בכך שהוא לא עושה כלום. הוא זורם עם החיים וכותב משהו נחמד שעשה לו טוב, וזאת הפעולה הכי טובה כעת, עד כדי כך שהוא לא צריך לסיים בשום מסר מעשי, כי זה המעשה עצמו.

גם אני
"קול גדול ולא יסף"
מוטי