אתמול היית בכנס של sa,  ברוך ה',מאוד התחזקתי במטרת התוכנית, הפנמתי עד כמה מי שלוקח את הדברים ברצינות מצליח,ועוד דברים טובים.
אבל היו שם כמה דברים כ"כ מעיקים,למשל היו שם חמישים איש והיינו צריכים לגבב עשירי למניין!,ועוד היו כאלה שגיחכו עלינו שאנחנו מתפללים ,בנוסף בהתחלה רצו להתפלל בחדר,הייתה הפסקה בדיוק,לא נתנו לנו כי לא מערבים דת ותוכנית לטענתם,כנראה אלוקים כפי שאנו מבינים אותו לא כולל את הקב"ה..
בנוסף אחד מהחברים שמסר מסר וענה לשאלות,שלהודות על האמת קיבלתי ממנו המון מהדברים שהוא אמר בצורה הנחרצת והברורה,אבל הוא פשוט ניבל את הפה בצורה מזעזעת,ואני לא מתכוון תיאוריים מיניים מפורטים שזה גם בעייתי על פי הכללים אבל עוד אפשר להבין ברמה מסוימת,אלא סתם מילים זולות ורחוביות,והכוונה שלי שהוא מישהו בעל מעמד חשוב,למה לדבר ככה,איפה זה כתוב בספר הלבן?
וגם כפירה בה' אני יצטט "לא כמו שלימדו אותנו בגן שמי שלא ישמור שבת ה' @$@#  אותו,מספיק עם החרטה הזאת" כפירה באחד משלושה עשרה עיקרים של שכר ועונש,אז לכל הרוחות אני לא רוצה ליפול לתאווה ,אבל מה לעשות יש עוד מצוות בתורה שצריך לקיים....

שלום באורך,
גם אני הייתי בכנס, ואני חושב שהחבר שהזכרת אותו רק התחזק בתוכנית לפי מה שהוא סיפר על עצמו בעבר,

ואני חושב שהסיבה שלא מערבים שם דת היא כדי להבין שאנחנו חולים ורוצים להחלים,
שמעתי מחבר ותיק מחו"ל שנקי 23 שנה והוא יר"ש ביותר והוא אמר שמי שראה זאת כמחלה נשאר נקי והחלים ומי שראה זאת כיצר הרע וכדומה נפל,

וכשאני לא נקי אין לי לא תורה ולא אלוקים, ולכן אם אני רוצה להיות נקי אני צריך לשים את התוכנית לפני הכל, ואם אני רואה זאת כמשהו ששיך להוצז"ל או יצר הרע אני לא יוכל להחלים מזה ואשאר בהכחשה.
ואכן החברים שם רואים זאת כבית חולים ולא כבית המוסר,


 

תודה על הכנות.
המוח שלי מנסה להשתמש בקושיות כהצדקה להשתמש עכשיו. יאללה... לעזאזל איתם...

מבקש מהשם שיעזור לי לזכור שש..מה לעשות, אני סובל בתאווה. וקשה להפנים את זה, אבל אולי גם אם הייתי חילוני היה כואב לי מאוד
אשמח אם חברים מנוסים יענו

מאד מזדהה עם השאלה, עם הרגש בתוכך שמפחיד אותך מהתכנית. מאד אוהב את זה ואהבתי את זה גם אצלי, זה אמר לי שיש לי רגש חם ליהדות וזה שימח אותי.

אם תשאל אותי, הכל בידים שלי בלבד.
זה שיש אנשים שנהיו חילונים בגלל שלא היה להם מחשב בבית זה אומר שבגלל זה לא אוציא את המחשב? 
זה שיש אנשים שנהיו חילונים מזה שלמדו תורה כל היום וכל הלילה זה אומר שלא אשאף להיות כזה?
זה הרי מגוחך לומר את זה, כי הכל אצלנו - אף אחד לא מכריח אותנו ואת כל אדם אחר להיות חילוניים. מי שבחר בדרך זו - זו הייתה בחירה שלו ורק שלו. אם אני רוצה להשאר דתי בכל מחיר - כך בעז"ה יקרה. ה' נתן לי את הכח לבחור, לפחות בעניין הזה, רק להיום.

חוץ מזה, אני מכיר הרבה שלא נהיו חילוניים. זה היה מפתיע בהתחלה כשהגעתי לקבוצות וראיתי את זה, אבל כנראה שהפחד מצייר לנו בראש תמונה הרבה יותר מפחידה. בינתיים בקבוצה הכי חילונית שראיתי היו שני חילוניים בלבד (!). (זה קצת הכניס לי שאלות על ההתמכרות והקשר שלה לדת וכוליה...). אם נדבר על העבירות והמצוות שהם (הדתיים/חרדים) עושים ומשתפים עליהם בלי להתבייש? גם אני עשיתי אותו הדבר בדיוק. ההבדל הוא שהם כנים מספיק לשתף על זה.

בהצלחה חבר! אני מאמין שאתה יכול למצוא בדיוק את הדרך הכי מתאימה לך ועדיין להיות צדיק וירא שמים כמו שאתה (מן הסתם) שואף להיות. הכל בידים שלך ושלי (חיזקת אותי קצת עכשיו...)
אוהב

אין כאלה שנהיים חילונים בעקבות התכנית.

יש כאלה, בדומה לניצולי השואה, שעברו חיים קשים, ולכן מערכת היחסים שלהם עם אלוקים ותורתו מורכבת ומסובכת.

ואם תאמר, למה דווקא אחרי התכנית זה קורה?

יש לומר, שלפני התכנית כשהיו שקועים בסם מנותקים מסביבתם ומעצמם, לא הרגישו מה הם מרגישים, ולא חשבו מה הם חושבים, וכאשר הפסיקו להשתמש בסמים והחלו לאמץ את הכנות - הבלאגן (החיובי) מתחיל...

"אנחנו פותחים את הערוצים החסומים, והכול מתחיל לצאת..." (הספר הלבן עמ' 109).

בשביל לנתח תהליכים עמוקים ומורכבים של צמיחה, צריך מבט עמוק.

בוקר טוב,

לגבי העניין עם התפילה בחוץ מצטרף לדברי חוסידל.

בעניין העשירי למניין, כבר נכתב הרבה בפורום על הנושא.. אוסיף רק שבלי קשר לנושא הדת, היה (ועדיין יש) לי ביקורת על כל מיני חברים בגלל כל מיני דברים שהם עשו או לא. מה שעוזר לי זה להתמקד בעצמי ולא לשפוט אחרים (זה לא רמז, זה באמת ככה).

לגבי חבר שניבל את הפה (לא הייתי שם):
יש לי את הפוזה שלי כאדם עדין, ילד טוב ירושלים וכו'. אבל כשראיתי פורנו הייתי יכול להגיד או לחשוב הרבה מאוד מילים שאני לא אומר בהיום יום. אז יש מצבים שבשביל הכנות של עצמי עלי לדבר אחד בפה ואחד בלב. (אני לא מתכוון מבחינה דתית). כל אחד עושה את מה שעובד בשבילו. יש כאלה שזה עוזר להם ויש כאלה שהפוך כנראה.

בהחלמה.

אני שונא שעושים מניינים בקבוצות ואחרי.
אשתי מקבלת אותי גם בלי תפילות, ודווקא במקומות האלו שבאתי להיות אני באים ומציקים לי עם העניין הזה?
לגבי עצמי עליתי המון בדת בזכות התוכנית, אבל ברור שזה לא קרה ביום אחד, יחד עם ההחלמה הנפשית והרוחנית באה ההחלמה בנושא הדתי.
חוץ מזה, אל תצפה ממי שאפפעם לא היה דתי בכלום ורק עשה הצגות בחוץ, פתאום להתהפך לדתי. להפך כאן הוא מגלה כמה הוא עבד על עצמו. ואם הוא באמת מאמין בסוף הוא יהיה דתי פי 1000.
 

היי 
גם אני הייתי בכנס וכן התפללתי במניין.
אבל מעניין אותי האם היה ערבים או נוצרים בכנס היית מוכן שהם יארגנו לך באמצע הכנס מניין?
האם אנחנו יכולים להכניס את דת כזו או אחרת לתכנית?
בעניין החבר שנתן מסר בכנס
לענ"ד אין כאן המקום להאריך
אבל נראה לי שכוונתו בעניין אלוקים
שהוא היום מבין שאלוקים הוא לא האיש הרע שעומד ורוצה לתת לנו עונש  אלה כוח אוהב ואכפתי 
מה זה סותר שכר ועונש?
אתה באמת חושב שהקב"ה רוצה לתת לך עונש אותך כנקמה?
הוא הביא אותך לעולם הזה בשביל לדפוק אותך?
כבר נאמר באיכה רבה א לג
"וַיֵּלְכוּ בְּלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף".
, ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון אמר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה כמד"א (תהלים ס, יד): "באלהים נעשה חיל" ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, כביכול מתישין כח גדול של מעלן דכתיב (דברים לב, יח): "צור ילדך תשי" ר' יהודה בר' סימון בשם ר' לוי בר' טרפון בזמן שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא מוסיפין כח בגבורה של מעלה כמד"א (במדבר יד, יז): "ועתה יגדל נא כח ה'" ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה כביכול מתישין כח גדול של מעלן, והולכין גם הם בלא כח לפני רודף.
ע"כ.
מה אתה חושב שהפשט בזה???
שאנחנו נותנים כוח לקב"ה???
כל כוונת העונש זה תוצאה בדיוק כמו אצלנו בשימוש
אתה מרגיש רע כי הגברת שהיית איתה רוצה לתת לך עונש ??
כי אלוקים רוצה לתת לך עונש????
אתה מרגיש רע בגלל שזה התוצאה 
נגעת באש קיבלת כוויה!האש לא נקמה בך !
כנ"ל בעניין שכר ועונש .
וסליחה אם הבנתי אותך לא נכון 
אבל אני מאמין באמונה שלמה שאם אני לא יהיה נקי אז תוך לא הרבה זמן אני לא יקיים שום מצווה.
אוהבך בכל ליבי מתפלל ומייחל לעוד יום נקי
דודו דמן חיפה

דודו חיפה כתב on 24 יוני 2016 00:22:

כן. ב"שמור עיניך" אנחנו עושים את זה.
"אלוקים כפי שאנו מבינים אותו" הוא ה' אלוקי ישראל, בורא העולם ומנהיגו.

אמנם, פעמים רבות עלינו לברר את הגישה והתפיסה שלנו ביחס אליו, מה הם הגילויים שלו שבהם עלינו להתמקד, ואילו גילויים פחות נועדו עבורנו, או שהבנו אותם בצורה נכונה, ואת זאת אנו עושים בצעד 2. שם כמה מאתנו גילו בעיקר את הסבלנות שלו, את זה שהוא רוצה להצמיח אותנו (לפעמים זה עשוי להיות כרוך בכאב שכואב גם לו) ובשום אופן לא מחפש להרע לנו ולחפש אותנו בסיבוב (גם זה מעיקרי היהדות, שה' הוא טוב וברא את העולם כדי להיטיב, אבל איכשהו זה לא חלחל בצורה נכונה לתודעה ולרגש שלנו).

ב-SA שהוא ארגון כלל עולמי, לא יכולים להרשות לעצמם להכניס את הדת לתכנית, והדבר מובן. לכן הם מסתפקים בבורא העולם ומנהיגו, מבלי לציין ביתר פירוט מי הוא. אמנם, מאחר והנושא עלה לדיון, חשוב לי לציין תופעה שאני רואה לעיתים ב-SA ולדעתי היא פרשנות לא נכונה של המסורות. גם ב-SA כאשר חבר משתף חוויה הקשורה לדת שלו (איזה ציטוט שקרא שמאוד חיבר אותו, משהו שחווה בעת קיום מצוות חג מסוים וכדו'), הדבר לגיטימי בהחלט. חלק מהתכנית הוא לשתף בחיים שלי כפי שהם, בלי ליצור פיצול ופינות באישיות שלי שאני קובר ומחביא. לפעמים אני רואה חברים "אדוקים בתכנית" שנזעקים כשמישהו מצטט קטע של רבי נחמן שעזר לו וכדו', ולדעתי הדבר נוגד את רוח התכנית.

יחד עם זאת, הבעיה מתחילה, הן ב-SA והן ב"שמור עיניך", כאשר אני מנסה לכפות על אחרים את התפיסות הספציפיות שלי לגבי האלוקים והדרך שהוא מתווה, ולכך (בין היתר) נועדה ההדגשה "אלוקים כפי שאנו מבינים אותו".

אני מזדהה עם השאלה.
זה מעצבן אותי כשמישהו שונה ממני, במיוחד כשזה משהו כ"כ שורשי בחיי.
הרי אני צודק מי הוא אלוקים, מי הם השליחים שלו, ומה הוא רוצה ממני.
אז כשמישהו מציע אחרת, הוא ....
וכשיש לי שאלה באמונה, לאף אחד אין תשובה. כי הרי זה שאלה טובה (ודיר באלאק שמישהו ינסה לתרץ).
ולמי שהשאלה שלי לא מפריע, אז הוא עוד לא הגיע לחצי שלי באמונה.
אני לא גאוותן. אני רגיש לסביבה, ואני מכבד כל אדם.
אבל בתוך תוכי יש לי אגו שחושב שאני כמעט מושלם (חוץ מהקטע עם התאוה).
בקיצור שאלה תמימה ששאלת, מעלה אצלי את הפגמי אופי שלי.
 

שלום לך. ענו לך מכל מיני כיוונים, אני רוצה לפתוח בווידוי קטן - אחרי שנים שבלמתי את הפה שלי ולא אמרתי מילה בנוגע לחלקים שהסתרתי בי, נפרץ אצלי הסכר. במשך זמן לא מועט בהחלמה קיללתי וניבלתי את פי בכל הזדמנות. פירשתי את החופש שקיבלתי כהפקרות לשונית. בשם "קבלת העצמי" וההתרסה כנגד כל הגבולות שהוכרחתי אליהן בילדותי נתתי דרור ללשוני. אבל גם הזמן של זה הגיע. התפללתי על זה, ביקשתי לשחרר את הצורך בהתרסה. שאחוש חופש אמיתי ולא מזוייף. ואבא אוהב שבשמיים שמע אותי. בחסד גדול, היום ברוך ה' אכפת לי ממה שיוצא מהפה שלי. אני מקפיד ומשתדל לשוחח במילים נעימות לאוזן, וכשבורח לי, ולפעמים בורח לי, אני מתנצל. אני מניח שיש לי עוד דרך, אבל המצב השתפר. מאוד.  

וביחס לתכנים עצמם, אכתוב את נקודת המבט שלי: אני מאוד מבין את הזעזוע. גם אני שומע כל מיני דברים לא נעימים לאוזן בקבוצות ובמסרים שמעוררים בי מחשבות ותהיות. עוזר לי מאוד לזכור שמסר, גם של איש מחלים, זו לא תורה מסיני. זו הדרך האישית של אדם חולה כמוני לחיות עם הבעיות שלו. שומע? עם הבעיות שלו. אני לא חייב להסכים או להזדהות עם כל מילה.

להנהגותיו של הבורא עם ברואיו יש בחינות רבות. ולדידי כולן נצרכות. וכשם שפרצופיהן שונים.. יש את היראה, היא הכרחית למי שהפחד מהעונש גורם לו להתרחק מהחטא. יש את האהבה שהיא הכרחית למי שחש שהוא כבר קיבל את העונש. אגב, אחרי העונשים האיומים (כן הם ישנם) בפרשת כי תבוא, אין מילת יראה אחת בכל ענייני התשובה בפרשת ניצבים. הכל אהבה ורחמים. 

וכמו שחוזר בתשובה שומע בתחילת דרכו רק מילים שמעצימות את פעולותיו החדשות, ולא חיסול חשבונות על מעלליו ופירוט על חטאותיו אשמיו ועולותיו, לטעמי זה גם מה שצריך לשמוע ניצול תאווה שחטף והתרסק. שאיבד וחשב להתאבד.. אבא שלך אוהב אותך. עונש נוסף? עוד יבוא זמנו.. או שלא.. לא עכשיו. עכשיו מ-ת-ק-ר-ב-י-ם. א-ו-ה-ב-י-ם.   

ובשולי הדברים, ואדגיש שאינני יודע מי היה הדובר (ואני מתפלל שאיני מכאיב לחבר אבל הדברים הם האמת שלי וצריכים להיאמר), אדם מחלים השרוי בהחלמה מקבל את המצב שלו כולו. לא סוגר דלת על העבר שלו. ההפך, הוא מבין שזה מה שעזר לו להגיע למקום בו הוא היום.. וכמובן הוא לא שופך אש וגפרית על הגננת שלו או על המקום ממנו הוא מגיע, גם אם הם או מעשיהם מאוד הפריעו לו. ואם כן, זה רק בגלל שעדיין הפצע לא נרפא לו. שהוא עדיין כאוב. תבין אותו, סביר מאוד בעיני שעדיין כואבת לו הצורה בה הוא גודל בילדותו. 

לי לקח זמן לקבל את כולי. גם את אבא שלי והעניינים הדתיים שלו. וגם שלי. עודני בתהליך.

שנזכה.

תודה אסירותודה. אתה מוסיף לי המון.
חבל שאתה לא מביע את דעתך בכל התסבוכות הקטנות שלי... 
שבת שלום:)

תודה רבה לכל המגיבים,טהרני,ריגשתי אותי במיוחד  במשפט הראשון שלך,ה' אלקי ישראל...,עברה בי צמרמורת,כואב לי שאני מתחיל להרגיש קצת כזה גיושקייט בתוך הלב... פתאום אני מרגיש בכל מצווה בכל תפילה עד כמה אני כאילו אומר לה' אני אוהב את התורה שלך... תורה שבכתב ובעל פה דברי סופרים אפילו שיחות דקלים כל חתיכת יהדות אני בולע אותה בשקיקה... ה'  בכל הקטע הזה של התאווה בסך הכל אני רוצה לעשות רצונך... לא להתרחק ממך... 

בלי לחלוק על מה שאמרו לך לעיל -
אנחנו אנשים חולים. מאז שהגעתי לתכנית אני אומר הרבה יותר דברים שליליים על ההורים שלי, כי אני יותר מחובר לרגשות שלי. לא תמיד זה יוצא בצורה מחלימה. לפעמים אני סתם שופך את מררתי ורק חושב כמה אני צודק וכמה הם דפקו לי את החיים. אני רואה אנשים שקורה להם דבר דומה עם היהדות. במיוחד אצל כאלה שחונכו לזהות גמורה בין הדת ובין הרבנים והמחנכים. הכעס כלפי מחנכים מופנה כלפי הדת כולה. 
אבל כמו שאני מבין שכשמישהו צועק על אשתו הוא בסך הכל חולה, ופועל על פגמי אופי, או "משתמש", ככה אני מנסה להבין שמי שיש לו בעיות עם הדת הוא בסך הכל חולה, כמוני. 
הבעיה היא שאנשים מרגישים נורא צודקים ביחס לכאבים שלהם מול הדת, ו"הדבר הכי מסוכן למכור הוא להיות צודק" כי קשה להם לראות ככה את פגמי האופי שהם פועלים מתוכם. טוב, גם זה קורה לי לפעמים, בעניינים אחרים. אז אוהבים אותי ואותם.
 

שלום.

אין לי כוונה להגיב. אני רק רוצה לחלוק את הרגשות שלי.

כיום, לאחר ביצוע הצעד השני, כשאני נעמד לתפילה שלש פעמים ביום, אני מרגיש הרגשה מאוד מוזרה.

אני יכול להרגיש מחד גיסא את האלוקים האישי שהגדרתי לעצמי לא מזמן, אלוקים אוהב כמו שאני מבין אותו, נעמד לצידי. ומאידך גיסא, להרגיש בזמן שאני מתפלל באותם מילים שהיו שגורות על פי במשך שנות המחלה שלי, שכביכול אני נעמד להתפלל מול אותו אלוקים שרעדתי ממנו שעוד רגע הוא יהרוג אותי בגלל שהרגזתי אותו בעבירות שלי.

ייקח לי זמן רב כדי להחלים מההרגשה הזו, אבל מה שכן, אני מסוגל להבין את אלו שהתחמקו מלהתפלל. יתכן מאוד שאותם מתחמקים חשים את אותה הרגשה שאני חש ומשם זה נובע.