בס"ד                                                    

לא היה חסר הרבה שהייתם שומעים עליי, רואים את תמונתי (בלי טשטוש של פיקסלים) ומכירים אותי ואת מעללי בשם ומלכות. זו לא הפרזה, זו הנחה סבירה מאוד בעיניי ובעיני מי שמכיר אותי. אמנם דפוס הפעולה שלי לא היה מתעלל ולכן לא סביר שהייתי מאלו שנאלצים להסתיר את הפנים שלהם עם חפץ כלשהו בדרך להארכת מעצר כזו או אחרת, אבל אין לי ספק שבמוקדם או במאוחר הייתם שומעים עליי. קוראים איזה פסק של הרכב דיינים כזה או אחר, או "קול קורא" מטעם רבני ערים ושכונות המפרסם את קלוני ברבים ומתריע על החובה לשמור ולהישמר מפניי.

תאמינו לי שלא פשוט לי להודות בזה, ולא נעים לי לומר את זה, אבל זו האמת - רק בנס אני לא כותרת חדשותית.

אני כותב נס, כי יש לי את כל הנתונים להיות "כוכב חדשות". מצד אחד אני ממש לא קטלא קניא. הנני בן תורה נעים הליכות. ירא שמיים ואוהב אלוקים. איש יודע ספר, בעל משפחה ודמות ציבורית ידועה. שמי הולך לפניי גם כאדם חברותי ופעיל חברתי. אני מלא כריזמה וצ'ארם. כזה שמגייסים אליו ורוצים אותו בכל פרויקט שכונתי או עירוני. מלא תשוקה לעזרה לזולת. מחויב.

ומאידך.. אוי מאידך... יש בי צד נוסף. אפל. לא מרנין במיוחד... כזה שרעדתי מפחד שמא יתגלה ועמלתי קשות להסתירו, ובהצלחה. דפוס פעולה שניסיתי ללא לאות לפותרו, וללא הצלחה. שנים שאני סובל ממה שמכונה לעיתים "בעיות קדושה". שנים שאני יודע מאיפה זה התחיל (הותקפתי כילד, אלא מה?!), רואה איך זה מידרדר, פונה לכל מי ומה שניתן כדי לעצור את המידרון החלקלק, מציית לגדולי הדור מגיל בר מצווה, עושה תשובה על פי דרכם ודרך אנשי המקצוע, ונאדה. שנים שאני יודע שאני חי על זמן שאול ושסוף גנב לתליה ואין לאל ידי לעשות מאומה. במוקדם או במאוחר אני שוב שם. ככלב השב אל קיאו.

אני יושב בביתי, רואה מעת לעת את הקולות והתמונות. שומע את החדשות, ומודה למלך חי וקיים שהחזיר בי נשמתי בחמלה רבה. כי כמו שכבר כתבתי, רק בנס אני כותב על הכותרת, ולא מהווה כותרת בעצמי.

בנס, אני כבר לא "שם". בנס, יותר מעשר שנים "שדפוס הפעולה" הזה לא בא לידי ביטוי מעשי. בנס, אני משתקם והולך. מסוגל להאמין שאבשלי שבשמיים אוהב אותי למרות ואולי אפילו בגלל, ולרגעים גם להרגיש אהוב על ידו. בנס, אני עדיין חי עם אותה אישה נהדרת שמכירה את כל צדדי, בשלווה ובביטחון גוברים. בנס, קלוני לא הופץ ברבים. בנס, אני הולך ומספר את סיפורי מרצוני למען ישמעו וילמדו ולא למען יראו וייראו.

ומבלי לתמוך או להצדיק מעשיי או מעשי דומיי ולמעלה מיזה, אכתוב לכם שיש מעשים שהם מעבר לחטא. אלו הם פעולות של נפש שבורה שמצאה לה דרך עקומה וקלוקלת לשרוד. פצע מדמם סלל את מסלולה, לא רוע ניתב אותה. אמת, חובתה של חברה להגן על עצמה, להישמר ולהיזהר, אך לטעמי גם לעשות. לעשות גם למען מי שהלך לאיבוד. לא רק להוקיע אותו ואת מעשיו, לשנע אתו לשכונה אחרת, לרסק את משפחתו ולפגוע בשידוכי ילדיו. גם לתת לו מענה. להבין שאם היתה לו אופציה בצעירותו, אם הוא היה מחובק כשנשבר, סביר שהיה פחות שובר. 

זה מה שאני מנסה לעשות היום. אינספור פעמים שאלתי אותי "למה". למי וּלְמה עשיתי רע בילדותי? למה נסללה בתמימותי דרכי לַשְאוֹל? למה כשהבנתי שאני בבעיה ועשיתי בשביל להפסיק, כל פעולות ההיחלצות שלי נכזבו? ולא, לא היו לי תשובות. גם היום אין לי תשובות ברורות, אבל משבאתי אל הפיתרון - קבוצות 12 הצעדים - יותר קל לי כי אני לא מחפש את התשובה. זה לא רלוונטי למה שאני זקוק לו עכשיו. ועכשיו, הכי טוב לי ונכון לי הוא לקבל את המצב שלי ולהתנהג בהתאם. לברר את האיך. כן, אני כבר לא מתעסק בלַמה, אני חי את "האֵיך".

זה מתחיל "מהאיך" הכי פשוט: איך אני מתקדם ומתקרב עוד לאבשלי שבשמיים. ממשיך לאיך אני מתחבר עוד לאשתי ילדיי וחבריי. ומסתיים באיך אני מעניק הטוב הזה לאחרים. וזה משתפר והולך.

אה, וכמעט שכחתי את "האיך" הכי משמעותי - איך לא להפוך לכותרת הבאה... אמן.

 

תודה.
הייתי קרוב לשם.
מתחבר לנס שלך.

תודה חבר
אני חושב שראיתיך כמה פעמים כותרת ראשית בחדשות SA
בסיפורך ה....
מדהים איך אותו סיפור שהיה או שיכול היה להיות,
יכול לפרנס דורות של נייסעניים  ורבבות פוסטים צהובים, מחד
ומאידך, להעמיד דורות של ספונסיים וספונסיי ספונסיים.
הלומדים הכנעה וענווה וקרבת אלוקים מהי...
היה אסירתודה על היותך מרוח בכותרת הראשית הנכונה,
אני אסירתודה על כך
אוהביפ
מוטי

תודה.
כשאני כועס וזועם ועצבני על אלו שמרוחים בחדשות, אני עלי פי רוב נמצא בניסיון להכחיש את איפה שאני נמצא ולהראות שאני יותר 'ראוי' מהם. הפוסט שלך עזר לי לחמול עליהם, ולהפנים דרך הסיפור שלהם להיכן אני עשוי להגיע אם לא אתחבר לאלוהים.
היום. 
נתן במתנה 

תודה על ההקפצה.
אכן מרטיט לקרוא זאת.
אסירותודה על הניסים הגדולים שקורים אצלך בחיים האישיים
ועל כל הניסים שאלוקים שולח לאנשים רבים על ידך.

פעמים רבות, אני שומע כל מיני אנשים כאלה ואחרים, שכן הגיעו לכותרת הראשית הזאת.
בצדק או לא בצדק, כמובן איני יכול לדעת מה האמת בכל הדברים הללו.
אני שומע הרבה אנשים סביבי שאומרים שהם מכירים את הדמות ולא יתכן שעשה מה שמעלילים עליו וכו' וכו',
ואני בתוכי יודע שהרי גם אם יעלילו עליי את העלילות הנ"ל הם לא יאמינו לזה....
אז שום דבר לא מבטיח שלא יתכן שהדברים נעשו ע"י אותם דמויות.
אכן זה לא סיבה להאמין לכל דבר שנאמר, אך ברמת העקרון כך אני רואה את הדברים.
המחלה לא פוסחת על שום מגזר, רמת דת, אופי, דרך חיים וכל כיוצ"ב.

קשה לי מאד לשמוע על אנשים שלא זכו למצוא את הפתרון שיעזור להם לחיות נכון,
לא להזיק לאחרים ולא להזיק לעצמם.

אסירות תודה לאלוקים שתפס אותי בפינצטה והביא אותי לחדרים.
חבל שאתאר לכם כאן מה היה המצב שלי כיום לולא התכנית הנפלאה........
זה לא היה אמור להיות משהו פשוט......

ואסיים בתפילה על כל החברים שבחדרים ושמחוץ לחדרים, לקבל את הניסים והמתנות מאבא אוהב.

ביממה האחרונה התפרסם אצלינו עוד איזה סיפור מהסיפורים הנ"ל, איני יודע מי הדמות, ומן הסתם איני אמור להכיר אותה משום צומת.
אני רוצה למסור את זה לאלוקים, כי מצד אחד מסקרן אותי בכל זאת במה ובמי מדובר, ואני גם חושב שצריך לפרסם את הסיפורים הללו כדי שלא יקרו כאלה דברים (כמובן אם הסיפור הנ"ל אמיתי..). אבל אולי בעצם לא לספר כל דבר, כי בכל זאת יש בינינו צעירים שלא צריכים לשמוע את כל הדברים הללו. וכו' וכו'.
אני רוצה להתמקד בי ובחיים שלי, ולא באחרים. ומתפלל להשתחרר מהמחשבות על הענין הזה.