בבקשה.
כל מילות העידוד.

לפעמים קשה לקחת הכול בחיים, הפתרון הוא להתמקד בפעולה הבאה, לאט אבל בטוח, תמשיך איתנו ותראה ניסים.

קיבלת
אישית מאוד קשה לי ללמוד כשבראש יש מכונת כביסה מלוכלכת על סחיטה,
המצפון שלי אמר לי תמיד שאני לא ראוי ללמוד תורה ולהתפלל, כי אני מלוכלך מידי ותורתי ותפילתי הם כוח לטומאה וכו' וכו',

אז מרחתי את השנים,
והיום אמנם אני לומד פחות אבל ממקום טוב ומקבל ואני יודע שאלוקים אוהב אותי גם כשאני לא נקי כמו שאני שואף להיות,
ולא הוא לא חוסם את עבודתי ומשלחה לעזאזל,
אז אחי היקר התעודד ועשה את מה שאתה צריך,
ואלוקים יהי עמך לשמרך בדרך
אמן
מוטי

אני יכול להגיד לך על עצמי שאני לא תמיד או כמעט תמיד לא לומד בגלל המצווה או השכר וכו' (זה לא רע לקיים מצווה או להאמין שאקבל שכר אבל זה לא מה שיושיב אותי יום שלם מול הגמרא). 
בד"כ יש המון מחייבים חיצוניים מסביב ללימוד כגון: "שם טוב" "כבוד" "מסגרת" וכו' ותמיד אפשר להסתכל על הגמרא כ"חכמה"
ומתוך שלא לשמה בא לשמה. מקווה שגם לי זה יגיע מתישהו...
[מה שברור שאי אפשר ללמוד רק מתי שיש חשק כי ברוב הזמן אין חשק, ואז לא נלמד בכלל] לילה טוב

ברמה הרגשית עוזר לי לפעמים שאני זוכר שרגשות הן לא עובדות, ושאני צריך 'ללמוד', לא להרגיש מחובר ללימוד כרגע. פשוט לעשות את זה. בלי לחפור. אבל לשים לב שיש לי פעולות של החלמה לפני ואחרי הלימוד, שתוחמות את המועקה ומאפשרות לי 'נתיב חיבור'. אחרת, ההידרדרות ידועה מראש, המועקה מצטברת ומוצאת את דרכה בדרך הרגילה הכואבת והמוכרת 

ברמה הכללית יותר, אני לעתים מצאתי את עצמי מנסה לעשות 'צעד תשע' עם התורה - לא ללמוד 'בשבילי' אלא בשביל הדבר אותו אני לומד, זה קצת מורכב, אבל זה די עבד לי בחודשים האחרונים. 

נתן במתנה 

גם לי קשה הרבה פעמים לשבת וללמוד ברצינות, והמסגרת שלי מחייבת אותי כן ללמוד מאוד ברצינות.

מה שגרם לי בעבר להמון בריחה וכמובן בריחה כמעט תמיד מסתיימת איכשהו בתאווה.

היום אני מודה בחוסר אונים גם מול הלימוד, מול היכולת להתמודד עם קשיים, מול הרצון להפסיק באמצע ולברוח, מתפלל לאלוקים רק לשעות הקרובות שיתן לי כוח לשבת וללמוד, לפעמים גם מרים על זה טלפון לחבר ומתפלל לאבא אוהב בנוכחותו שיהיה איתי ויתן לי חיבור אליו דרך התורה הקדושה, 
וזה עוזר, כשאני מבקש בכנות ומודה בחוסר אונים גם שם, ממש תמיד אני נענה.

תודה אבא.