כאשר מכור בהחלמה עם פרק זמן ארוך מתבקש בקבוצות הצעדים לשתף מניסיונו והוא מבקש להצטנע, הוא לעיתים מפטיר: "בסך הכל עליתי כמה תחנות לפניכם על הרכבת". כלומר, אני מכור כמוכם, אלא שהגעתי לפתרון קצת קודם ויש לי קצת יותר ניסיון.

בעקבות התכתבות פרטית כאן עם ספונסיי (ובכלל בעקבות היותי ספונסר שרואה ספונסיים שגם עוקפים אותו, בלי מירכאות). רציתי להציע מבט מחודש על העניין.

***

כאשר אני עולה על הרכבת, אני קונה כרטיס, מחכה על הרציף ואז נכנס לתוך הקרון שדלתותיו הן הקרובות ביותר למקום שבו עמדתי. ברגע שאני נכנס אל הקרון ונוכח לדעת שהוא עמוס, או מכל סיבה אחרת, אני יכול לעבור מקרון לקרון. יש דלת כפולה בין כל זוג קרונות, שמאפשרת את המעבר הזה.

כאשר הגעתי לתכנית, פגשתי אותה בנקודה מסוימת. יכול להיות שהייתי ממש חסר אונים, והסתערתי על התכנית במלוא המרץ, כך שנכנסתי לקרון קדמי יחסית.

לעומת זאת, יכול להיות שהגעתי אך לא הייתי כזה בטוח האם אני בכלל מכור ואיך התכנית הזאת מסתדרת עם היהדות שלי ועוד שלל התלבטויות. בכל זאת הגעתי למפגשים ואולי אפילו לקחתי ספונסר, כך שנכנסתי לקרון די אחורי.

מכירים את האווירה של החבר'ה בספסל האחורי בטיול?... ובכן, בקרונות האחוריים, עשויים להיות חלונות גדולים שמבעדם נשקפים מראות תאווה, עיתונים על הכיסאות, סרט מלוכלך שמוקרן ושאר מרעין בישין ומבישין. בקרונות האחוריים נמצאים אמנם בתוך הרכבת, אבל עדיין באינטראקציה חזקה ומתמדת עם העולם שמחוץ לה.

אבל, וזהו האבל הגדול, שלשמו התכנסנו כאן, זה שנכנסתי לקרון מסוים - ממש לא אומר שאני נשאר שם לעולם ועד. לא רק שאני יכול לעוף החוצה מהרכבת בכל רגע, אני יכול גם לעבור כל הזמן בין הקרונות. אם אני מפסיק לעשות טלפונים לחברים ומפסיק להתקדם בצעדים (ובאופן אישי, בגדול, זה המצב שלי בשנה האחרונה), אני הולך ומתקדם אחורה, קרון אחר קרון. לעומת זאת, אם התחלתי את התכנית באופן מקרטע, ופתאום אני לוקח את זה ברצינות ונותן גז, אני שועט אל הקרונות הקדמיים.

ככל שאני מתקרב לקרונות הקדמיים, הרכבת מגינה עליי מן התאווה באופן הרבה יותר הרמטי. התאווה הרבה פחות מעסיקה אותי בחיי היום יום, וכל התחומים האחרים בחיי מתחילים ללבלב ולבוא על תיקונם.

כללו של דבר, אולי כדאי להתרשם פחות ממספר השנים שאדם נמצא על הרכבת, ויותר מהקרון בו הוא נמצא כעת. (הסתייגות קטנה: השנה-שנתיים הראשונות שעוברות בנקיות הן אולי סוג של אינדיקציה לקרון שבו האדם נמצא, אבל אחרי צליחת פרק זמן משמעותי מסוים, זה כבר מפסיק להיות מדד). זו תכנית ליום אחד, ובמידה רבה מה שקובע הוא היכן אני היום (כמובן שיש משמעות לתקופת ניקיון מצטברת, ובאתי להאיר את הצד השני).

באיזה קרון אני היום?

מה אוכל לעשות כדי להימצא היום בקרון איכותי יותר?

תודה טהרני היקר
התגעגעתי לאמרי פיך המחכימים.

מזדהה מאד,
המדד להחלמתי הוא האיכות-ההשקעה האישית בהחלמה ולא הכמות והרצף, חש זאת על בשרי בתקופות מסוימות.
אמרתי פעם לחבר שהגיע לראשונה לקבוצה, שלדעתי ולפי מה שהוותיקים שיתפו אותי בו, אין הבדל גדול בין מכור שנקי 30 יום לבין מכור שנקי 30 שנה, ההבדל הרציני (ע"פ מה שחוויתי) שקיים זה בין מכור שמצליח להישאר נקי בכח ובמאבק שאינו פוסק עם עצמו, לבין מכור  שבחסד ה' חווה שחרור מהתאווה לתקופה קצרה אפי', ופתאום מבין שזה אפשרי להישאר נקי 'רק להיום' בלי מחשבות ואובססיות על שימוש ופיצוי עתידיים, בלי מלחמה עם עצמו, לשאוף אוויר מחלים ונקי מלא ריאותיו ולחוש שההחלמה שווה כל הון שבעולם. הבעיה כמובן שהתחושה הזאת נשכחת עם הזמן, אם לא דואגים לתחזק אותה כל יום 'רק להיום' בעזרת החברים והצעדים וחיבור רוחני משמעותי.
 
שאזכה להתקדם יותר לכיווון הנהג בקרוב.
אמן.
 

 תודה, חזקת אותי .
 

תודה. מדויק. לפעמים "קצת יותר ניסיון", הוא במה לא כדאי לעשות...

חיבוק.

תודה רבה.

רק שאלה: התובנה הזו לא תגרום לך לחשוב עצמאית להחליף ספונסר למשל (לחשוב שהוא לא נמצא היום במקום טוב, על אף תקופת הנקיות שלו), דבר שאולי יהיה טעות? או אולי תגרום לך לעשות או לא לעשות דברים על דעת עצמך ונגד עצותיו יען ואולי תחשוב שאתה במקום טוב יותר ממנו, על אף ימי הנקיות האלה?

אשמח לכל מי שיענה.

תמיד אפשר לדבר על זה עם הספונסר, כן, גם על זה אפילו שזה כביכול נגדו.
מי שלא יכול לדבר על זה עם ספונסרו, (מחשש שמא הוא יפגע וכדו')נראה לי שהוא צריך להחליף ספונסר

ותמיד תמיד אפשר לדבר עם חבר ותיק על העניין, מה שבטוח שלהסתדר לבד לא כדאי, זה לא הוכיח את עצמו, אצלי לפחות.
 

ובמחשבה נוספת, אפשר להיות על רכבת. אפשר להיות על רכבת ההחלמה.. 

אהבת חסד- יכול להיות שזה יגרום לי להחליף ספונסר. ומה בכך? אין לו מעמד מקודש למעלה מטעם ודעת. אבל כרגע זה יותר גורם לי לעדכן את הספונסיים במצב האמיתי שלי ובמעידות שלי, ולשדר להם שהם בהחלט יכולים בכל עת לבחור ספונסר חדש שיותר יקדם אותם. זה מקום הרבה יותר טוב בשבילי, מקום של שחרור שליטה.

אסירותודה- לא הבנתי את הודעתך האחרונה מבין השתיים.

אפשר להיות על רכבת. שיכור יבש, של יובש. ללא פיכחון. ואפשר להיות על רכבת של החלמה.. שזה בדיוק ההפך... 

מיוחד.
תודה.רבה.מאוד.

הייתי צריך את הניעור הזה.[מקווה שזה יספיק,,מנסיון זה לא תמיד עובד במיוחד אצל מכור כמוני,,]

"מה אוכל לעשות כדי להימצא בקרון איכותי יותר?"
הייתי מוסיף את המילה היום כי אצלי [שוב, בתור מכור] אני רוצה הכל עכשיו ומתייאש כשאני רואה שההחלמה של אחרים-חדשים עולה ומתקדמת על שלי, והדגש אצלי הוא במה אני יכול  היום להתקדם כדי להתקרב יותר לקטר, כדי להיות יותר מרוחק מהקרון האחורי המלא בזוהמא,,

אוהב,,,

טהרני כתב on 12 יולי 2016 03:49:

מה עם השאלה השניה!

הוי אריאל- כך התכוונתי לכתוב מלכתחילה ונשמט איכשהו. כעת תוקן. תודה רבה.

אהבת חסד- נלע"ד שתלוי בעוצמת המעידות. אם הספונסר שלי ראה כמה שעות פורנוגרפיה, והסם זורם לו בוורידים, אני מניח שהוא עצמו יגיד לי שהוא לא כשיר כ"כ כרגע להנחות אותי. ההתלבטות היא בעיקר כשהספונסר לא מחובר אבל ברמות יותר עדינות (ויש קשת רחבה של כאלה).
באשר לכך אני יכול לומר מה ששמעתי מהספונסר הקודם שלי בשם אחד החברים הותיקים: כל אדם שהוא לא אני הוא ספונסר יותר טוב עבורי מאשר אני בעצמי. אם אעיר איזה הומלס שישן ברחוב ואומר לו: "אשתי העליבה אותי אז אני הולך לראות פורנוגרפיה ולאונן בגלל זה. מה דעתך"? הוא וודאי יקמט את מצחו בחוסר הבנה וישאל מה הקשר...
במובן מסוים, ההבנה שאני לא יכול לבד בשום אופן, ושאני חייב עזרה ממישהו בעולם, ולא כל כך משנה מי זה יהיה, העיקר שלא אני עצמי, בונה אצלי כניעה איכותית שמאוד עוזרת.
אתן לך דוגמא מתחום הטלפונים. כאשר אני בורר את החברים שאליהם אני מתקשר, ובוחר את אלה שנחמד לי לדבר איתם - זה טוב, אבל אין פה הרבה כניעה. לעומת זאת, כאשר אני בוחר אות אקראית מספר הטלפונים, ופשוט מחייג לפי הסדר לכל החברים ששמם מתחיל באותה אות (כפי שעשיתי היום) אני הרבה יותר בכניעה. לפעמים אני גם מתקשר בכוונה לחברים שהכי לא נחמד לי לדבר איתם, שיש לי ביקורת עליהם ושאני מרגיש שאין לי כל כך מה ללמוד מהם וזה מאוד עוזר לכניעה שלי.

היום הצטרפתי לשמור עינייך והדברים שאתם רושמים כאן מאוד מחזקים ומחכימים...מקווה שאצליח מול ההתמודדות וההתמכרות...אחלו לי בהצלחה ושוב המון תודה על השיתופים שלכם

Tzachi romano כתב on 13 יולי 2016 00:02:

צחי רומנו- קודם כל בוקר טוב וברוך הבא, ויהי רצון שה' יצליח דרכך.
קראתי בחיי המון דברים מחזקים ומחכימים, אבל מה שהיה מיוחד בשבילי כאן, שלא מצאתי בשום מקום אחר (וחיפשתי הרבה, קרוב לעשרים שנה), הוא דברים שבאמת עובדים בשבילי, שבאמת שומרים אותי נקי, ובזכותם אני נקי במשך 883 יום.

אתמול פגשתי חבר יקר שקרא את הפוסט הזה. הוא אמר לי שלא לזלזל בנקיות. גם אם אני רק "יבש", זה שאני על הרכבת זה חסד אלוקים עצום. יש הרבה חברים שנמצאים בתכנית שנים, ועדיין לא זכו לנס הזה. אני באמת אסיר תודה לאלוקים על כך. זה לגמרי לגמרי לא מובן מאליו. ועוד עניין שאמרתי לאותו חבר, הוא שאני באמת לא רק "יבש". אלוקים נתן לי הרבה יותר. התאווה ממש לא מעסיקה אותי כמו פעם. היא חדלה להיות הציר שסביבו סובבים חיי. וגם פגמי האופי שלי (כינויים בתכנית 12 הצעדים למידות המקולקלות) השתפרו לבלי הכיר. אני עדיין טועה והמון, אבל מתקדם והמון, מגיב אחרת לגמרי מבעבר בכל מיני סיטואציות מורכבות בשבילי.

אשרינו שעלינו לרכבת של בוראנו!

תודה הרב טהרני על התשובות המפורטות וההתייחסות המלאה.
וגם אחיד בשמיא, כמעט שכחתי, תודה על התשובה+.

אשחיל שיתוף קטן: אני מלא בחשק עצום ואני על סף הלגימה המחשבתית הראשונה כל הזמן. מתפלל להשם שישחרר אותי מזה .
תודה רבה