נראה לי שמישהו כאן התבלבל.
כאן זה לא אתר של מקובלים !!!
פנימיות היקר -
אתה בכלל הבנת את הכתוב?
אם הבנת ואתה חושב שזה יכול לתרום, אז בבקשה שים כאן רק את התרגום.
ואם לא הבנת - אז איך אתה מצפה ממשהו אחר להבין ?!?!?
בהצלחה
שמואל
תודה שמואל היקר
וסליחה אם הציטוט גרם לכעס
אבל אם שאלת וירשו לי כאן להשיב לשאלתך
אז
ציטוט זה מכתבי בעל הסולם מדבר על ההתמכרות לתאוה
מצבנו אנו ומצבו בעצם של כל נברא בעולם הזה.
מה כותב כאן בעצם בעל הסולם:
(אם אנסה לתרגם ולפרט וסליחה על הפירוט הרב)
כל הכתוב כאן
הוא
על שינויים באדם בין עליות לירידות...
לב האדם, הכלי שלו, הרצון שלו, נמצא תמיד תחת השפעה כלשהי.
או שההשפעה הקודמת חזקה מההשפעה הנוכחית והוא נמצא תחת ההשפעה הקודמת.
או שההשפעה הקודמת חלשה יותר ממה שמשפיע עליו עכשיו,
ואז הוא מחליף זו בזו,
והדברים שהיו בלב יוצאים ממנו ונכנסים דברים חדשים.
ו
"אז הם", שהאדם נכלל בתוכם, עם המחשבות הזרות,
"מכריעים אותו ומתערב ברצונותיהם ואז הוא כצאן לטבח יובל", אין לו שום אפשרות לקבוע את דעתו, אלא הלב והרצון והדעת שלו נמשכים אחר כל העולם.
כלומר, הוא נופל מדרגת דבקות ברבו לדרגת דבקות ברוב.
"ואין לו בחירה והוא מוכרח לחשוב ולרצות ולחשוק ולדרוש את כל מה שהרבים דורשים",
כי קיבל על עצמו את רצונותיהם, במקום את רצונותיו של רבו.
"ואז הוא בוחר במחשבותיהם הזרות ובתשוקות ובתאוות הנמאסות מה שהם זרים לרוח התורה, ואז אין לו שום כח שיוכל להכריע את הכלל", להכריע את השפעת הכלל עליו.
"אלא עצה אחד, יש לו אז", אפילו שנמצא בשליטתו המלאה של הרוב,
בכל זאת יש לו פתח אחד,
"שיתדבק ברבו, ובספרים, שזה נקרא מפי ספרים, ומפי סופרים, ורק בהתדבקותו בהם הוא יכול לשנות אז דעתו ורצונו לטוב".
שלא יגיד שעכשיו הוא נמצא לגמרי בשליטת הכלל ואין לו שום בחירה,
כי אם אין לאדם בחירה, אין על מי לדבר, הוא נופל וזהו.
אלא בנפילה משאירים לו פתח שמאפשר לו יציאה מהמצב,
בכך ששולחים לו תזכורת, מחשבה, שיש עניין של רבו וספרים וקבוצה ופורום.
ונותנים לו הזדמנויות של מגע רגעי עם הקדושה, שיוכל להידבק אליה בחזרה דרך נקודת המגע הזאת.
"אבל בויכוחים ובפלפולים מחודדים", יש לו למשל שתי דעות מה טוב ומה רע,
ומתחיל להתווכח עם דעת הרבים, באמצעות דעה שקיבל פעם מרבו,
"לא יעזרו לו אז, לשנות את דעתו", כי נמצא תחת השפעת הרוב ולא תחת השפעת רבו.
אז הוא יכול לעשות רק דבר אחד:
לברוח דרך נקודת המגע שנתנו לו, להיזכר שיש עניין של רוחניות, ולמהר בחזרה ולהידבק:
לפתוח ספר, לברוח לקבוצה/לפורום, ועוד.
כך בעל הסולם אומר:
"אלא רק בסגולת הדבקות, כי היא סגולה נפלאה שהדבקות מחזירו למוטב".
"הדבקות" הכוונה, שמבטל את כל מה שיש לו, כל מה שאפשר, כל מה שקיבל מהרוב,
ונדבק בלי שום שכל ובלי שום פלפולים וויכוחים לדעת רבו, ואז חוזר חזרה וניצל.
רואים שהכניסה להשפעת הרוב היתה כדי שיעשה את הדרך חזרה, וייצא מהשפעת הרוב להשפעת רבו.
שירכוש מזה תוספת דבקות.
"ורק בזמן שהוא נמצא בתוך הקדושה", כלומר, תחת השפעת רבו,
"אז הוא יכול להתוכח עם עצמו", כי נמצא תחת השפעת הקדושה.
"ולפלפל עם פלפולים יפים", עם אותה דעת הרוב שקודם היה כפוף לה,
ואחרי שלא נמצא תחת שליטתם אלא תחת שליטת רבו, הוא יכול בלי לצאת משליטתו, להתפלפל, להתווכח ולבדוק, איך היה לו תחת שליטת הרוב, עם כל הדעות, הרצונות, הכוונות והמטרות, שמשוטטות בעולם.
"ולפלפל עם פלפולים יפים איך שהדעת מחייב שילך תמיד בדרכי ה'", כי נמצא תחת השפעת הרב, לכן הוא רוצה ללכת בדרך ה', ויכול להשוות את כל הדרכים והנטיות.
"אבל את זה הוא צריך לדעת שגם אחרי כל החכמות והוודאות שיש לו שיוכל כבר ללכת עם השכליות האלו לנצח את הסטרא אחרא, הוא צריך לחקוק במחשבתו, שכל זה כלום לא שוה".
כל כמה שיש לו נכונות ושכל והשתוקקות להילחם ולהרוס את הסיטרא אחרא,
כל ההחלטות האלה, כל הגבורה והבריונות, לא שוות כלום.
מדוע?
מפני שכל ההרגשה הזאת, שיש לו כוח, שהוא גיבור גדול,
"שאין זה כלי זיין שיוכל לנצח את המלחמת היצרי משום שכל אלו השכליות הוא רק תוצאה, שהשיג אחרי הדבקות הנ"ל", היא תוצאה מהימצאותו תחת השפעתו של רבו, ולא שהוא בעצמו בעל כוח לנצח את מחשבות הרוב.
"זאת אומרת, שכל השכליות שעליו הוא בונה את כל הבנין שצריכים ללכת תמיד בדרכי ה'",
שמרגיש גיבור וצדיק,
"הוא היסוד שהוא דבקות ברבו", מהדבקות הזאת נובע כל כוחו וחוסנו.
"וממילא אם יאבד לו היסוד, אז כל השכליות אין להם שום כח, משום שחסר לו עכשיו היסוד", שהוא הדבקות.
"לכן לא להסתמך על שׂכלו, אלא שוב להתדבק בספרים ובסופרים ורק זה יכול לעזור לו".
כי האדם בנוי כך, בין אם הוא רוצה או לא,
שהוא חייב להיות תמיד תחת השפעה כלשהי:
תחת השפעת הרב או תחת השפעת הרוב, ואין שלישי.
אין תחת השפעת עצמו.
דבר כזה לא קיים.
לכן צריך לזכור תמיד לא לצאת מהשפעת הקדושה.
לא יעזרו לו
"שום שׂכל ותבונה משום שאין בהם שום רוח חיים",
אלא המסקנות שהאדם מסיק הן תמיד תוצאה של השליטה שהוא נמצא תחתיה באותו זמן.
אבל לפעמים יש לו מחשבות כאלה, שנדמה לו שהוא גדול ויכול לצאת לבדו לאוויר העולם,
ואיננו חושש משום דבר כי הוא גיבור ויכול להתקיים לבדו.
כשבודקים את המאמר הזה היטב, רואים שהמשימה היחידה שלנו
היא להיות כל הזמן רק תחת השפעת ספרים וסופרים.
שנצליח יחד !