עבר עליי יום קצת קשה מבחינה מסוימת
כל מיני תסכולים ובלבולים.
אני מרגיש שאני חייב לומר לכם משהו:
אני בעיקרון ילד מאוד מאוד מבולבל וסהרורי
אני כמעט לא זוכר כלום
מוודא כל הזמן דברים שכבר בטוח הם נעשו (זאת אומרת, למשל אם סגרתי את הדלת בחדר שלי, אני מוודא המון המון פעמים שהדלת אכן סגורה. וגם יש הרי את ההלכה הזאת [לא בטוח שזו הלכה, אולי רק המקובלים מזהירים על זה, או שזה מנהג חסידות] שלא ישנים על מיטה שיש מתחתה נעליים, אז תמיד לפני שאני הולך לישון אני מוודא המון פעמים שהנעליים לא מתחת למיטה ואני ממש בוהה בנעליים כדי לראות שהם אכן לא מתחת למיטה) - בקיצור - שיגעון אחד גדול - ומסתכל.
אולי אנשים לא רואים את זה עליי מבחוץ אבל אני מאוד מבולבל ומשובש בדעתי.
אני גם לא מבין הרבה פעמים משפטים מאוד פשוטים שאנשים אומרים לי, והם בתומם חושבים שזה בגלל שאני לא מקשיב, אבל למעשה זה בגלל שיש לי בעיה בראש, או שיש להם בעיה בראש. לא יודע, אני מבולבל עכשיו.
וזה מאוד מסתכל.
בעצם לא בטוח שזה מסתכל.
(במקרה, זאת דוגמה קטנה לשיגעון שלי)
גם יש לי בעיה קשה ביותר של הרהורים שאי אפשר להפסיק, אני זוכר הרבה מראות שהם כל הזמן תקועים לי בראש, באמצע תפילת שמונה עשרה, כשאני אוכל, מדבר, הולך, עושה דברים וכו' וכו' יש לי המון פעמים הרהורים קשים מנשוא וזה מאוד כואב לי. אני זוכר פעם אחת כשרציתי ללכת לישון וההרהורים התקיפו אותי והייתי נורא עייף ולא הצלחתי להירדם.
סתם הרגשתי בין היתר צורך לפרוק את זה איתכם בתקווה שזה יהיה לי רק לתועלת אמן.
תודה על הקריאה.
