היי  :-[

מישהו יודע עם לפי ההלכה, יציאת זרע כתוצאה ממחשבות או כתוצאה מצפייה בדברים לא צנועים, זה נחשב כעוון הוצאת זרע לבטלה?

תודה מראש

למאי נפקא מינה

לדעת כמה זה חמור ולהתבאס עוד יותר :-[

זה נפקא מינה להתיר צפייה בחומרים אסורים, או לא.

אם מחמת צפייה זה עוון, אז פעם הבאה אני אדע שזה אסור לצפות.
אם מחמת מחשבות זה עוון, אך מחמת צפייה זה לא עוון, אז יהיה לי מותר לצפות.

אה? מה אתה אומר whiteandfair ?

לי נראה, שהכל אסור:
אסור לצפות
אסור לחשוב
ואסור להוציא זרע לבטלה.

אבל אם אתה מכור למין, אז זה בכלל לא משנה.
כי הידיעה הזו לא תעזור לך להיגמל.

בהצלחה

שמואל

הבחור שאל על עצם העבירה דווקא, ולא על עצם ההתמכרות...

אני יודע ועל זה עניתי.
רק שהוספתי את  המימד ההתמכרותי.

[quote=whiteandfair link=topic=898.msg9301#msg9301 date=1339056510]
לדעת כמה זה חמור ולהתבאס עוד יותר :-[
[/quote]שזה יגרום לך לברוח שוב אל השימוש,
"הדרך היחידה להפסיק את זה , היה ללעשות את זה" (מתוך הספרות)

שמואל אני מתפלא על איך אתה דן אותי "לזכות" חח.. באמת שלא חשבתי אפילו 1% על דרך חשיבה כמו שכתבת..

בס"ד

אנחנו ביחד מנסים לעזור אנשים צריך לזכור ביחד לא נגד...
בע"ה זה יביא להצלחת כל עמ"י...

אני לא רב (עם אף אחד, לבנתיים, כל עוד אשתי לא מגלה אפה אני "מטייל"  ומתחילה לריב איתי )) ולא פוסק הלכות אך האיסור לכאורא חל בכל מקרה לעניות דעתי. בכל מקרה, אם השאלה רק בשביל להתבאס אז לך תצפה בפורנו מבוקר עד ערב ותתבאס בכיף... 

טוב לא התכוונתי לצחוק עליך. תצעד בדרכים הנכונות תרגיש טוב עם עצמיך ולא תצטרך להתבאס

בהצלחה ביציאה מהביאוס

זה אסור!
הרהורי עבירה קשים מעבירה...
מעתיק מערך הרהורים רעים מהמכלול...

1. "ונשמרת מכל דבר רע מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה" (כתובות מו א) - דרשה זו אוסרת הרהורים שעלולים לגרום הוצאת זרע לבטלה, אף ללא מחשבה על עבירה.
2. ישנה מחלוקת האם דרשה זו היא דרשה גמורה והאיסור דאורייתא[1] או שהדרשה היא אסמכתא בלבד והאיסור דרבנן.[2]
3. מחשש זה של הרהור אסור, נובעים מגוון רחב של איסורים והנהגות בדיני צניעות, וכפי המופיע, לדוגמה, ברמב"ם: "אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור... ולא יסתכל בבהמה ובחיה ועוף בשעה שמזדקקין זה לזה... אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור שלא יבוא לידי הרהור... ואסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו שלא יבוא לידי הרהור ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו שמא יבוא לידי הרהור ואם השתין מים לא יאחוז באמה וישתין ואם היה נשוי מותר ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו." (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא).

4. המונח הרהורי עבירה, מוזכר במימרה מפורסמת: ""הרהורי עבירה - קשים מעבירה" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כט עמוד א).

   בטעם הדבר נחלקו הראשונים. רש"י מפרש: "תאוות נשים קשה להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה", כלומר מפרש קושי כנזק רפואי. ואילו הרמב"ם[6] מפרש: "מפני שהחוטא בהרהור חוטא בשכל, במבחר מדותיו, ואינו דומה מרי של עבד פחות למרי של שר גדול".

   רבי חסדאי קרשקש מפרש בספרו אור ה' במאמר על הבחירה שב"הרהור עבירה" הכוונה להחלטה לעשות עבירה.