נרשמתי היום לאתר ולאתגר 90 יום מיד אחרי עוד נפילה.
רציתי רגע בתור התחלה לפרוק את אחד הרגשות אולי הכי כואבים שאני מרגיש בהקשר הזה.
אני מרגיש צבוע.
אני מרגיש צבוע להסביר למפקד שלי שאני לא יכול להשתתף בפעילות לא צנועה, ובאותו לילה לראות פורנו.
אני מרגיש צבוע לשמור על מרחק מהבנות בבסיס, ואז לאונן.
אני מרגיש צבוע להסביר לחבר'ה שאני לא יכול לראות איתם סרטים או לשבת בברים גם אם הם כשרים, ואח"כ ללכת לראות פורנו.
מרגיש לי צבוע בבוקר לסדר את הפאות והציצית צמר, כשרק אתמול בלילה אוננתי.
להסביר לחברים כמה חשוב לחסום את האינטרנט, כשאני יודע שהחסימה שלי לא מועילה, כי אני יודע להתגבר עליה בכמה שניות.
צבוע להימנע מלהיכנס לאתרים חילוניים (רגילים) כי יש שם לפעמים תמונות לא צנועות, ואח"כ להיכנס לאתרי פורנו.

לא שאני מתמודד מאתמול. התחלתי לאונן עוד לפני שידעתי לקרוא לזה בשם ולהבין שזה בעייתי. פשוט בשנתיים האחרונות (מאז שהתגייסתי)  אני מרגיש התדרדרות רצינית, שהאופיין המיוחד שלה הוא, שלראשונה, חוץ ממני והקב"ה אף אחד לא יודע. אני מרגיש שאני פשוט חייב להציג את החזית של הדוס-טרור שלא מתפשר על נימה, ולכן אוי ואבוי אם יהיה מישהו בעולם שידע. אז יוצרים מסכה של צביעות, ואוי הצביעות כמה שהיא קשה. 

מזדהה. בעצם יותר ממזדהה. כתבת אותי. 

הייתי חייל, עשיתי מסלול של 3 שנים.
כשהתגייסתי הייתי נקי לחודשיים בערך שזה היה השיא שלי עד אז.
אחרי זה נכנסתי למסלול של פורנו ואוננות על בסיס יומי (  יעני בסיס..). 
אחרי שנתיים בערך מהגיוס היה לי חתיכת שבר רציני שממנו הגעתי לכאן. 
סוף השירות הצבאי שלי נכנסתי לתכנית והוא היה הזמן הכי יפה בחיים שלי. 
היה קשה. קשה מאוד.
אבל החיבור לאלוקים, אוי, אין דברים כאלה.
אפילו עכשיו כשאני בישיבה, זה לא אותו דבר! 
דווקא בצבא עם כל הניסיונות המטורפים, לא עבר יום בלי שנפלתי בדמעות לפני אלוקים שיעזור לי מול התאווה שסוחטת אותי לחלוטין. 

בוא, תמשיך, תכתוב בפורום, תקרא את המאמרים הנפלאים שיש באתר, תשתמש בכלים שיש פה, תתחבר לאנשים. 
והכי חשוב, תישאר כאן ותמשיך לשתף. 
אוהב

אוהבים אותך אח חדש יקר
גם אני חשתי צבוע ושחקן, וזה אכל אותי מבפנים במשך שנים וכאב לי נורא, עד שהגעתי למקום הקדוש הזה קראתי שיתופים של חברים וותיקים ולאט לאט הפנמתי שיצרתי לי שתי זהויות ובשביל להחלים עלי לאט לאט לאחד ביניהם, להוציא מהמחשכים את החלק שתמיד הסתרתי, זה קרה בצורה הכי רצינית בשבילי בהשתתפות בקבוצות הצעדים, אבל ניתן לעשות זאת גם בקבוצות הטלפוניות. זה מפחיד מאד בהתחלה אבל שווה כל הון שבעולם אחרי הפעם הראשונה.
ממליץ מאד על מאמר שתרגמתי שמסביר יפה את זה - קפטן קירק ושתי הזהויות

בהצלחה אחינו היקר,
נשמח לשמוע ממך עוד, ואולי אפי' לנסות לשתף מניסיוננו מה עזר לנו לצאת מהמקום הכ"כ מוכר הזה שאתה מתאר.

ליל מנוחה ושלווה

ידידי lglg.
אתה לא יודע כמה אני מכיר את המקום שלך.
רק תוסיף לזה את העובדה שאני התגייסתי בתור נשוי ואבא לילדים לשירות קרבי, ותחשוב איך אכלתי את עצמי מבפנים... ולא אפרט כאן.
אחינו, שמע בשורה !
יש סוף למרורים שאתה אוכל !
מאמין ?
אני לא האמנתי כשאמרו לי. בכלל לא.
ידעתי שאין לי סיכוי לנצח.
והתבדתי. 
יש. יש סיכוי. יש חיים אחרים. יש חיים של חופש מהצל ההוא של התאווה. זה תהליך לא ביום אחד בכלל, אבל יש.

נ.ב.
אם תרצה לשוחח טלפונית, אפשר בפ‏‪רטי.

מזדהה איתך.
תחליף "התגייסתי" עם "הלכתי לישיבה".
הקשיים שלי הם אותם קשיים שהגדרת, אבל במקום אחר לגמרי.
אני מכור למין, לא משנה איפה.
למחלה אין הבדל בין גזע, דת, ומין.
אוהב

גם אני נחשב בישיבה כבחור רציני, אני לא ילך לסרט ואם מישהו יגיד בדיחה גסה זה לא יהיה לידי, לפעמים זה מתסכל, מצד שני זה באמת שומר עלי במובן מסוים, זה נותן לי הרגשה שהתאווה היא לא חלק ממני אלא כמו גידול ל"ע שצריך להסיר אותו, משא"כ אם הייתי מזדהה איתה כלפי חוץ אני חושב שהמצב היה הרבה יותר קשה כי התודעה שלי כלפי עצמי היתה שונה.
שיהיה לך המון בהצלחה:like:

הרגשת הצביעות ליוותה אותי משך תקופה ארוכה. על מי אני עובד? למה להקפיד על מצוות כשאני יודע מה אני עושה אח"כ?
זו הרגשה מחלישה שצריך לשים בצד. אתה רוצה להיות טוב ולכן תעשה כל מה שצריך כדי להציל את עצמך.

תמשיך לשתף אותנו בהתקדמות באתגר ואל תרתע מנפילות  (ותהיה בטוח שתהיינה כאלו) אחרי כל נפילה-מיד! לבצע פעולת החלמה: לכתוב בפורום או לשתף חבר מהאתר.

טיפ: ברגע שרק מתחילות להכנס לראש מחשבות תאווה, אפילו כשזו אפילו לא התחלה של התמודדות, ישר תיכנס לאתר ותכתוב פוסט או תגובה. זו פעולה שעוזרת לשחרר את המתח.

שיהיה לך יום נקי
רק להיום