אני יושב כותב ובוכה....

אלול מגיע. כבר כמה פעמים היום שאני נרעד ונרגש. מין תחושה של התרגשות לקראת הימים האלו. העינים מוצפים דמעות של רגש וקרבה לאבא אוהב.

לא מכיר את זה מאצלי. דווקא בשנתיים הראשונות בהחלמה סלדתי מזה לגמרי. ופתאום זה מתעורר בי ומרגש אותי.

אני לא מפחד מאלול. אני מתרגש ממנו. ובעיקר מהנס שלו. הנה לפני 4 שנים בראש חודש אלול אחרי שתקעו בשופר, הכנסתי את הבן שלי לכיתה א' ולחצתי את היד של המלמד שלו ואיחלתי להם בהצלחה ו.......הלכתי להשתמש.... אני זוכר שממש שנאתי את עצמי לעזעזעל 'אלול' הילד שלך התחיל ללמוד מה אתה מצפה... לא עמדתי בזה. מרוב אשמה ובושה השתמשתי באותו אלול עוד כמה פעמים. סבלתי נורא. החלטתי שאני יתרום כסף לצדקה....... וזה לא עזר..... לא דיבר אלי לא שופר ולא דגים שרועדים פשוט הזרקתי חומר וסבלתי.

והיום זה יכול להתנגן אחרת. תאווה לא צריכה להיות אופצייה בשבילי. מרגיש ממש את הקרבה של אבא אוהב. מרגיש שיש לי על מי להישען. ואני מאוד מרוגש מזה. בראשון הקרוב אזכה להכניס את בני הקטן לכיתה א' ולנשק אותו במצח ולחבק אותו ולבקש מאבא אוהב שיחבק אותי גם ולהמשיך "לחיות".

"זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים"

מתפלל לסיים את היום הזה נקי ומפוכח.

שלום! 
שמח בשבילך איזה יופי המתנות שאלוהים נותן!

מתפלל איתך ללבחור בחיים רק להיום!

Something is hidden for guests. Please log in or register to see it.

זו הגישה שלי לאלול.
במצב שלי אסור לי לרעוד, אסור לי לאבד שליטה להוריד את ידי מההגה, חייב לנהוג בריכוז בלי פחד עם בטחון עצמי, ובלי שום הלקאה עצמית על העבר.
אלול אני לדודי ודודי לי.
בצלחה חברים, לא לאבד את האלול אבל שהאלול לא יאבד אותנו!!!

טוב, אז אני ממש לא מתרגש מאלול, הפוך זה מעורר בי תחושות קשות ושליליות, לפי הרגשות שזה מעלה בי נראה לי שאני לא הולך לומר סליחות וראש השנה אני יחגוג כמו שחגגתי את שבועות בלי שום דרמה של בכי וחזרה בתשובה או כל כיוצא בזה.

בכל ראש השנה הייתי מתפלל בבכי על המלכת ה' ובעצם הדבר היחיד שעניין אותי מתחת כל התפילות והמחשבות היה להיות נקי ולזכות להתפלל שלוש תפילות ביום כמו יהודי כשר, 

כיום אני מבין שאין לזה שום קשר לחזרה בתשובה ולהתפלל אני לא מצליח עדיין בקביעות אז נראה לי שראש השנה אצלי גם נמצא במקום פצוע וכאוב מאוד וביחד עם זה כל הסליחות והכפרות. 
מתפלל להחלמה מהמקום הכאוב והפצוע הזה אצלי.

וואו אור. הלוואי עליי

אני מתחבר דוקא לדברים של ישראל לרר כאן, אבל מבין גם את הדברים של אור בקצה המנהרה.

באופן אישי אני לא מתרגש מאלול, ויש בי אפילו רתיעה פנימית כשאני שומע את השם הזה, אז על אחת כמה וכמה כאשר מדברים על "לרעוד באלול". יותר מידי שנים אלול התחבר אצלי עם כשלונות אין סופיים והמון המון כאב, וזה לא התרפא עדיין, לא אחרי ארבע וחצי שנים בהחלמה.

אבל אני יודע שזה לא חייב להיות ככה, ואלול יכול להיות "קרבת אלוקים לי טוב". כך או כך - אני מקווה לא לרעוד באלול אלא להרגיש טוב עם עצמי ועם אלוקים.

ואאווו בכנות אין לכם מושג כמה חדל אישים אני, אני פשוט יושב ומחייך לעצמי על כך ש'סוד' הגדול פירגן לי בתגובה שלו.
תגידו זה בריא, או שזה גם קשור למחלה שלי?!
אני חושב שזה בריא, וטבעי, אדם אוהב פירגונים, בפרט אם הפירגונים באו מאדם בריא אל אדם חולה.
תודה לכם.

תודה אור על הדברים שלך.
השנה ,זו השנה הראשונה שאני ניגש לאלול ולימים הנוראים מתוך החלמה. ההרגשה היא מעודדת ונותנת תקווה. כל שנה הגעתי לימים אלו וידעתי שאין לי סיכוי לעמוד ביעדים שאציב לעצמי ולקבלות שאקבל עלי לא ליפול, וכמובן שבסוף צדקתי. השנה אני בא אחר עם רצון ותפילה להישאר נקי ,רק להיום.
תמיד רציתי לתקוע בשופר והרגשתי לא ראוי לכך בגלל הנפילות שלי. שנה שעברה הייתה לי הזדמנות וקניתי שופר (עדיין לא הייתי בתוכנית ובהחלמה ...). השנה אמרתי שאקח איתי כל יום את השופר בתיק הטלית, אולי יהיה צורך בשופר... ואולי בתוקע... ותהיה לי הזדמנות עכשיו שאני נקי, רק להיום.
הבוקר באסירות תודה קמתי לסליחות ולא היה שופר במניין. חיפשו שופר החלטתי להוציא את השופר שלי, אבל חשבתי האם אני רוצה לתקוע כדי להתגאות בנקיוני או מתוך צורך שיהיה תקיעת שופר במניין. החלטתי לתת את השופר לבעל תוקע אחר שיתקע ובראשי עבר לי ביטוי ששמעתי ממחלים ותיק שאני מאוד מעריך - "רצונו ייעשה".
שיהיה לנו אלול ועשרת ימי תשובה אמיתיים נקיים ומחוברים לה' אוהב שנמצא בינינו בימים אלו.

התחברתי. מאוד. תודה לך. זו עבורי מהות ההתעררות הרוחנית שלי. משהו שהיה אטום חסום סגור נעול וישן, מתעורר. הפחד הנורא שיסכלו אותי בסיכול ממוקד הרדים לי את העדינות המרגשת של אלול. הייתי צריך לעבור שם תהליך. בתחילה להינזר מכל פחד שהוא. הוא חירב את אישיותי. בהמשך לבקש מאבשלי שבשמיים "ובכן, תן פחדך". בשלב נוסף "להפסיק לפחד מהפחד", וככל שהתעוררתי רוחנית יכולתי לקבל שזה בעצם עוד מאותו הדבר, רק בשפה אחרת.

יש מי שרועד מפחד, ויש מי שרועד מהפחד, יש מי שאחוז בהתרגשות, ויש  מי שהיא עדיין מוציאה אותו מהפוקוס..

שנכתב לקבלה שלווה ושלום.