קוראים לזה להיכנע.
אני מכניע את המעשים שלי, ומבקש מאלוקים להסיר ממני את התאווה. הרי הגל תמיד עובר.
אני מודע לכך שאם אשתה קצת תאווה, אני ארצה להישתכר ממנה.
אז אני מבקש עזרה מאלוקים רק מול השתיה הראשונה. כי אני חסר אונים, ובלי אלוקים אני לא יכול.
וכל זה, בגלל שאני לא יכול להתאוות בלי להימשך אחרי זה ל... זה המחלה שלי.
קצת תאווה, ואני מדמיין את עצמי עם איזה מוכרת בחנות מקיים יחסים.
המחלה שלי גורמת לי לבהות בנשים גם כשהם רואות אותי, וגם כשאני ליד אישתי.
למחלה שלי אין שום מוסריות, אני מפנטז על נשואות, קטינות, גויות...
אני לא אשם, אני חולה. לחמתי עד זוב דם מול המחלה, עד שלא ניכנעתי, לא התפקחתי.
תודה ה' שבראת אותי סקסוליסט. בלי המחלה שלי, בחיים לא היה לי קשר איתך.
עזבתי את הכוח עליון המפחיד, מאיים, מושחת, נקמן, כעסן, אכזר, סידיסט, מתעלל, משוגע, מכה, רוצח....
וגיליתי כוח עליון אוהב, מרגיע, מקבל, רחמן, סלחן, סובלן, מתחשב, שפוי, מרפא, מציל, מושיע ומגן, אבא...
והכי חשוב, שאני אפילו יכול לאונן כמה שבא לי, והוא עדיין אוהב אותי. כשאני בורח ממנו, הוא זורק לי חבוקים.
אם אלוקים אוהב אותי כסקסוליסט, אז גם אני אוהב את עצמי.
אני אוהב אתכם שליחים של האלוקים שלי.