זה לא סיפור גדול או דרמטי, אבל אולי זה הסיפור, שהרבה דברים מתנפחים, ופתאום כשהם משתחררים אתה מרגיש כאילו שאתה לא מבין למה לא עשית את זה קודם...ובכל זאת, כמיטב המסורת של הצעדים אפתח בעובדות.
מעשה שנמצא צעצוע במרפסת שלנו לפני כשנתיים. תהינו האם הוא נשכח על ידי אורחים מתי שהוא, או שהוא נפל מהשכנים שמעלינו (מה שאכן סביר במעט), בתחילה שמנו אותו בצד, ואמרנו שנברר, אך לאחר מעט זמן, הבן הקטן גילה את הצעצוע ושיחק בו מעט, והפך אותו לאהוב עליו. (כאן מגיע החלק של פגמי האופי ועל כן אעבור לגוף ראשון). לא עמדתי בפני הרצון שלי בצעצוע הזה, שהילד כל כך אוהב אותו, וכל כך נהנה ממנו, וכשגילינו שהוא רוקד לצליליו שמחתי שמחה גדולה. הקפדתי אמנם לשמור עליו, אך לא לעולם חוסן, ואט אט נשכח ממני שלמעשה הוא 'השבת אבידה' ולמעשה לא הייתי אמור להשתמש בו, וכך עברו הימים, והוא אכן נשמר, עד שחלקיו נשברו מעט, והוא הפסיק להשמיע מוזיקה.
לפני כחודשיים, במסגרת צעד תשע, החלטתי שאני צריך לתקן אותו במידת יכולתי ולשאול את השכנים האם הוא שלהם, ולהסביר, מה והיכן ומה קרה. הובכתי, אך בהחלטה תקיפה, פתחתי את הצעצוע, קניתי בטריות (לאחר שניסיתי את כל שלל הבטריות שלי, כמובן, אמנם צעד תשע אבל בקמצנותא תליא מילתא), והתגלה שהוא אכן לא מפעיל מוסיקה.
טוב, בצר לי, שמתי אותו על המדף וחיכיתי לשעת הכושר, עברנו דירה, היה חופש, והצעצוע עדיין על המדף.
לאלוהים תוכניות משלו, השכנים שאולי מהם הוא הגיע עוברים דירה, ומסיימים את מעברם עוד מספר ימים.
בצר לי, שוב, אזרתי אומץ, נשמתי עמוק, מכין את הדברים שעלי לומר (להודות שהשתמשנו בצעצוע שלא כדין, להחזיר, להתנצל, ולשאול אם יש משהו שאפשר לעשות), ועליתי היום לפני מספר שעות אל השכנים.
הצעצוע היה שלהם.
קיוויתי שהוא לא יהיה כדי שאוכל לתת לעצמי הכשר לכל הסיפור הזה. אבל הוא היה.
הובכתי. במענה לשאלה כיצד הוא הגיע אלינו הסברתי שהוא נפל, והשתמשנו בו, ופתאום חשבנו שאולי הוא של השכנים ושלא בדקנו. התנצלתי.
השכנים החליטו להחזיר לי אותו ואמרו שאני עוד אהנה ממנו, שאלתי שוב, אך ללא הועיל, מתנה מהם על מעבר הדירה.
ופתאום, כשאני כותב את זה, זה נראה לי כל כך קטן, לעומת המועקה שחשתי לפני ששאלתי אותם על כך, וגם אני מרגיש עדיין רגשות מעורבים לגבי כל התהליך, שהרי איני יכול לתקן את העוול שהיה, שעשיתי,
ואף על פי כן, הצעד הקטן הזה, הדפיקה בדלת, ההודאה שהשתמשתי ולא בדקתי, היו עבורי שחרור גדול ממועקה שרבצה לי על המדף, ועל מדפי הלב, כבר שנתיים.
תודה אבי שבשמיים, על הנכונות.
ואם יש לכם רעיון, כיצד להפיס את תחושת המועקה שלמעשה לא פיציתי אותם בשום דבר, אשמח.
נתן במתנה
