שלום חברים.

נפלתי שוב מאחר ואני מלא באגו ובגאווה, ראשי מלא בשכנועים עצמיים שאני שולט בהכל. ענווה היא חלק חיוני ובלתי נפרד מההחלמה. אינטרנט זה רעל עבורי, בדיוק כמו קוקאין למכור. אסור לי בשום אופן להיות עם טלפון ואינטרנט, שלא לדבר על שימוש במחשב. החלטתי הפעם שוב לנסות ולחזור לטלפון הישן שלי. איני רוצה לוותר על הסמארטפון, אבל החיים שלי חשובים לי הרבה יותר. אני מבין היום יותר מתמיד שעלי במידה מסויימת לחזור ולחיות בצורה פרימיטיבית ללא כל הקידמה של היום. עדיף לי לחיות בצורה פרימיטיבית, מאשר להיות עם הקידמה, אבל כאדם מת!! אני מוטרד מאוד ממה שיגידו אנשים מסביבי כשיראו אותי עם טלפון ישן ופשוט, אבל זאת כבר בעיה שלהם ולא שלי. אני חסר אונים מול האינטרנט ולא יכולה להיות החלמה אמיתית, כאשר אני שומר בצמוד אלי, "כוס חריפה" לזמן שאהיה בקריז לשתות תאווה. אני אשמור עם חברים על קשר בצורה הישנה והטובה ביותר, מפגשים פיזיים ושיחות טלפון. 

אשריך, הלוואי והיו לי כוחות לוותר על הסמרטפון. אם כי, אני עוד משכנע את עצמי שהסיבה שאני לא עושה את זה, היא כי זה לא יפתור לי את הבעיה, וכי אפשר (בעז"ה)  לפתור אותה עם סמרטפון חסום, כמו שיש לי היום (למרות שאני יודע לבטל את החסימה בקלות) .

מאוד התחברתי לדבריך בנוגע למה שאחרים חושבים: 'זאת בעיה שלהם ולא שלי'. אנחנו עושים כל כך הרבה חשבונות מול העולם שגורמים לנו לשלם מחירים אישיים כבדים, שלפעמים בהירות וחדות כמו זו שהצגת בדבריך, יכולות 'לאפס' ולהחזיר את החיים לפרופורציה נכונה. 
מעריך מאוד את הצעד הזה שלך ומאחל המון הצלחה בע"ה.