תמיד זה קורה לי! 
חתונה של חבר.
או סתם אירוע שאני חייב להשתתף בו. 

מלא תאווה מסביב.
 מה אני אמור לעשות?! 
להסתובב עם העיניים ברצפה?
(מילא, מקומות ציבוריים, מה אכפת לי, מסתובב עם עיניים ברצפה.)

כל פעם שיש אירוע כלשהו הוא הופך לאירוע רב נפגעים.

אחרי כל אירוע כזה אני צריך לעשות חשבון נפש,
כן הסתכלתי, לא הסתכלתי.
הייתה לי ברירה אחרת, או לא.
הייתי צריך לעשות ככה וככה. 

מה אלוקים רוצה ממני לעשות באירועים כאלה?! 

עד כאן פריקה. 
אשמח לעצות! 

שלום חבר,
אני מבין את מצבך, אבל תראה איך שאתה קרוב לאלוקים, אם אתה מבקש עזרה מאחרים זה אומר שיש לך יראה מאלוקים, כניעה וביטול לפניו, אתה לא מנסה לפרוק את רצונותיך, אתה מבטל אותם לפני אלוקים בזה שאתה מחפש דרך להימלט מהנפילה.
עצם הפעלת ה"הזעקת אמת" לעזרה עידוד ותמיכה מחברים זה הרבה, אשריך.
תחזיק חזק, הנה אתה מצאת עץ באמצע הצוק ואתה נתלה בו, אל תיפול, תחשוב על החיבור שלך באלוקים עכשיו, תחשוב על הדבקות שלך בו, כמה אלוקים יושב בשמים ושמח ואומר למלאכים "חזו בני חביבי", וואוו, איזה כיף לך.
מתפלל להצלחתך, ומחכה לשמוע ממך רק בשורות טובות, אמן.
חברך ישורון

נשמה יקרה,

אם אתה במצב כל כך עדין, ויש לך אפשרות לא להגיע - אל תגיע.

אם אין ברירה - חבר טוב מאוד, אולי תגיע לזמן קצר, 

השם יהיה בעזרך, וגם אנחנו כאן איתך ..

אוהבים אותך

תנסה לקשר הכול לאלוקים - שכולם הבריות שלו וכל הכוחות שהם - ממנו יתברך נמשכים. וכשאתה פונה לכוח הזה אתה מקבל את הצורך שלך ישירות ממנו ללא צורך בתחליפים מדומים.

מזדהה מאוד מאוד. זו תחושה קשה שאירוע שעבור אנשים אחרים (ומצד האמת)  הוא משמח, בשבילי הוא בור מלא תאווה. 
גם כשאתה בוחר לא להגיע (ואני לא מגיע לאירועים "מסוכנים", אם זה לא אנשים שחשובים לי מאוד) עדיין זה כואב - למה אני לא יכול להיות "נורמלי"? להישתתף באירוע, שהוא סה"כ לא נוראי, בלי ישר לחשוב איזה בחורות לא צנועות יהיו או לא יהיו שם? למה בכל מקום ובכל דבר לכאורה תמים אני מצליח למצוא תאווה? 

מזדהה מאוד עם התחושה. גם לי קשה ללכת לאירועים, בפרט אירועים משמחים ולהתמודד עם העיניים שבאופן אוטומטי נמשכות לכל הכיוונים.

מה שעזר לי זה שעוד לפני האירוע, אני מתקשר לחבר ומשתף אותו בקושי שהולך להיות. אני מודה בכך שזה גדול עליי ואני חסר אונים מול הרצון הפנימי שלי לראות עוד ועוד תאווה, אבל אני גם יודע שזה מסוכן לי וזה יהרוג אותי, אז אני מבקש עזרה.

בדרך כלל שיחת טלפון אחת כזאת יכולה לעשות לי את השינוי בין אירוע שהוא סיוט והתמודדות לא נגמרת, לבין אירוע שהוא מהנה למרות קושי מסויים של ויתור על הרצון להתאוות.

מצטרף לסוד. טלפונים לפני, תוך כדי ואחרי...
חשוב לעשות את הטלפונים נכון. מתוך גישה של כניעה, שאני לא יכול לבד, ושאני מתקשר לבקש עזרה. טלפונים מתוך גישה של סיפור חוויות מיניות מהול בציניות ו/או הומור כלשהו לא יועילו ומסתמא אף יזיקו.

יש עוד עצה נוספת שרציתי לכתוב לך,
כמובן רק כתוספת על מה שכתבו כאן החברים הנפלאים [ראית כמה הגיבו על הדברים שלך??!! תראה מה זה חברים יש כאן!!!]
על כל פנים,,, תעמיד לעצמך חזק לפני האירוע שאתה הולך על מנת לתת, לא על מנת לקבל, באירוע כזה בד"כ יש חתן למשל שנשכח בצד הרבה פעמים, במקום לזכור שבאנו לשמח אותו אנו נזכרים שלא אכלנו כבר שבוע, ושלא שוחחנו עם החברים כבר חודש, ושפינת העישון באולם הזה היא פינה טובה להעביר חוייות מאז היותינו הולכי על ארבע עד ימים אלו.
אם תזכור את זה לפניו כל הזמן שאתה באת לתת, ממילא תהיה עסוק בלתת ולא תהיה פנוי לקבל....
אוהבים אותך חבר יקר.