לכבוד החברים היקרים

אני אסיר תודה להשם על כל הטובות שהוא עשה עמי, כתבתי 54 דברים שאני אסיר תודה עליהם ובתוכם 26 רק לשנה הנוכחית!

אבל בכל זאת אני עדיין לא מרגיש שום אהבה כלפי הקב"ה, אני עדיין ממורמר ומלא טענות כלפיו ר"ל אני לא מרגיש שהוא אבא אוהב אלא להיפך שהוא רע ח"ו

א.      הרע כ"כ נוכח, כ"כ כאן, כ"כ ניתן לזיהוי, הרע חזק ובא בקול רעש גדול, משאיר עקבות וזיכרונות מרים. צרות באים בצרורות ובתר ענייה עזלה עניותא

והטוב, הוא בא בשקט, נשאר בפינה, בלתי נראה, צריכים לחפש אחריו בנרות ומתחת לשולחן.

זה כמו במכרה שמוציאים טון עפר ומוצאים בו גם איזה גרם יהלומים...

טוב נשאיר את זה בצד, אני פסימי ורואה יותר את הרע ושם לב לזה יותר, נו ככה זה אני או בעצם כולנו.

אבל...

ב.      כל זמן שהשאיפות שלי לא התגשמו אני לא יכול להיות מרוצה, אני מאוכזב ואני מאשים אותו ר"ל, זה מפריע לי לשמוח בו, לאהוב אותו, להכיר בו, ולהכניע את עצמי תחתיו. חסר לי ה"שמח בחלקו" מה אעשה?

יש לי כמה דברים חשובים ועיקריים שחסרים לי בחיים (כגון דירה וכסף, כן עשירות...) ובלי זה חיי אינו חיים. אני עושה ועשיתי השתדלות מה אני יכול ויכולתי ובכל זאת כלום לא עזר.

נכון אם השם לא נותן לי את זה אז סימן שאני לא צריך את זה או שזה לא טוב בשבילי, כן אני מאמין, אבל קשה לי וזה כואב לי. כ"כ הרבה אני מתפלל על זה כ"כ הרבה התפללתי על זה במשך שנים, הוא לא יכול לתת לי את זה? אני מאוכזב, וזה הכניס אותי לנפילה ומאז אני כבר לא יכול לקום.

גם אחרי תפילת השלווה לא קיבלתי שלווה, אני לא יכול להיכנע. כל זמן שאין לי את זה אני עדיין מרגיש שרע לי, ושהשם רע לי.

1.      אני עדיין צעיר, אנא תן לי את זה, תן לי ליהנות כל זמן שאני עדיין יכול ואני בכוחותיי

2.      מצד שני אני כבר לא צעיר מדי, ועד... אוי איבדתי תקווה! אין לי תקווה, כמה ניסיתי אוי השם עד מתי?

אני לא יכול לקבל את זה, גם אחרי תפילת השלווה...

אני רוצה לאהוב אותו, אני רוצה להרגיש אהבה ובמקום זה כל האסירות תודה הוא רק מן השפה ולחוץ ובתוכי אני אכול!

אני רוצה להתקדם, אנא תעזרו לי

שלום יצחק היקר
תודה על הפוסט הכנה שלך, הזדהיתי עם הרבה דברים.
גם אני חש תסכול מהמצב הכלכלי, וכל פעם שאני קונה לוטו ולא זוכה, אני טיפה נעלב מהיחס שאני מקבל ממקור השפע.. אני מרגיש שאני האדם הכי מושלם בשביל ריבונו של עולם אני כותב על הטופס שאתן 51% לצדקה, וזה היה פרס של 50 מליון! התפללתי וביקשתי באמת, והבטחתי לה' לעשות עם הכסף הרבה דברים טובים, וכלום לא עזר, לא זכיתי. שוב פעם..
אשתף אותך שאני גם הרגשתי רוב חיי פסימי רציונלי, או כמו שאומרים "אופטימי עם ניסיון"..הרגשתי בעומק ליבי שככה אני, וכלום לא יעזור לי באמת לשנות את זה, ואפי' יש היו לי הוכחות אוביקטיביות בראש למה אני לא מהאנשים השמחים האלה, וגם לא אהיה כזה לעולם. השינוי אצלי קרה אחרי שפתאום גיליתי שייתכן ואני טועה לגבי חלק מהמחשבות שלי, זה קרה לי נראה לי בעקבות זה שבחסד ה' הצלחתי לעמוד באתגר 90 הימים, זה הכניס אותי לסוג של שמחה מהולה בפחד, פתאום קלטתי שיש דברים שאני יכול לעשות למרות שהם היו נראים לי בלתי אפשריים, וכתבתי פה בעבר שבבחרותי גם אם אליהו הנביא היה בא אלי ואומר לי אתה יכול להפסיק עם התאווה, לא הייתי מאמין לו. והנה הנס קרה. אמנם לא בניסיון הראשון, ואחרי טיפול פסיכולוגי של מעל שנה, אבל בסוף זה קרה.
הבנתי שיש לי תקווה לשינוי אמיתי, וכדי שהוא יקרה עלי להעזר באלה שלטענתם עשו את הדרך כבר, לשאול מה עבד להם ולנסות עם עצמי בנחישות ובהתמדה. ולהאמין שהשינוי המיוחל יקרה גם אצלי אם אתמיד ולא אחכה עם סטופר מתי הוא כבר יקרה, אלא אתמקד כל יום ביומו 'רק להיום' מה אני יכול לעשות כדי להתקדם. ואני מרגיש על עצמי שבתקופות שבהם אני לא מוותר לעצמי וכותב כל יום כמה דבריםש אני אסיר תודה עליהם לה' יתברך, זה עוזר לי, גם בתחושה שלי כלפיו גם בתחושה שלי באופן כללי כמו שכתבת להיות יותר אופטימי. זה עדיין בקטנה יחסית, וכמובן שיש לי ימים יותר קודרים, אבל המגמה הכללית של חיי בהחלט קיבלה חיזוק לכיוון היותר שמח.
מתפלל שנמצא כולנו יחד את השלווה והאומץ להמשיך ולהתמיד במעשים שעלינו לעשות כדי להרגיש יותר אהבה וקירבה לבוראנו המיטיב.
בהצלחה אח יקר וליל מנוחה.

ובכן אני מאמין שהתשובה שלי תהיה הכי פסיכית בעולם אבל אולי זה יעזור
אני בטבעי אדם מאד מתוסכל ומסתכל תמיד על הצד הרע שבעולם
תמיד בישיבות קינאתי בבחורים המוצלחים וכך גם אחר החתונה
אבל ה' עזר לי ובדרך לא דרך התחלתי תהליך אצל פסיכולוג ןאתה מתחיל לקבל איזון על החיים ולהבין מהיכן הרצונות של באים ולמצוא להם פתרונות יותר ריאלים
ותוך כדי זה לשלב טיפול תרופתי שנותן איזון בין הרצוי למצוי (וד"א אחד מהתופאות לואי שלו זה ירידה בחשק המיני - וזה כבר טוב)
וכיום אני באמצע טיפול ומרגיש הרבה יותר טוב
וממליץ בחום!!!
(ד.א יש אפשרות למימון בקופ"ח)

תבורך. אני מכיר את זה ממני. שנים שהתרגלתי לראות בעיות חסרונות תלונות וטענות. יש סיפור מקסים בספר הגדול (רופא אלכוהוליסט מתמכר - עמ' 151), ששינה את חיי. הרופא שהחלים מאלכוהליזם מדבר שם על "מוח מגדיל". הוא כותב שבהחלמה הוא שם לב שהעיניים שלו מגדילות את מה שהוא מסתכל עליו. כחל זמן שהוא הסתכל על הבעיות הן גדלו, ואז הוא התחיל לראות את הדברים הטובים שיש לו בחיים. וגם זה גדל...

הספונסר שלי לימד אותי שלהיות אסיר תודה זה להיות קשור אל התודה, ולא, זה מעבר ללומר תודה (שזה גם נחמד). צריך לעשות תודה. התודה "אוסרת - קושרת" אותי לדברים אחרים ממה שעשיתי עד היום. לוקח זמן להבין את זה ולתרגל את זה אבל זה עובד. מניסיוני. בדרך כלל זה לצאת מעצמי. לתת. להיות משהו עבור מישהו. בבית למען האישה או הילדים. או בחברותא, או סתם למען בן של אלוקים שראיתי שהוא נזקק.   

כשאני מגדיר את עצמי אסירתודה נכון לי לשאול את עצמי: במה באה הכרת התודה שלי לידי ביטוי היום?

חיבוק.