שלום חברים
כל שנה ושנה אני מתענג וסובל מחודש ההתעורות והתשובה "אלול".
אני מנצל את הזמן בלחשבן כמה פעמים אוננתי \ צפיתי בפורנו \ הסתכלתי על נשים.
ואז אני חושב על כל העונשים שקיבלתי מאלוקים השנה, על זה שאני פשוט כישלון.
זה סוג של כיף כשאני מתחיל להאשים את הסביבה שלי, את האינטרנט, את התרבות, את היחס של ההורים שלי אלי.
זה משחרר לדעת שלא אני אשם. הלואי שאלוקים היה חושב כך. הוא לא מפסיק למרר לי את החיים.
הפסדתי כסף ? זה פשוט, אלוקים שונא אותי. אחרי ששפכתי ליטרים של זרע, איך אפשר לאהוב אותי ?
אני אהיה חייב לישפוך כמות כפולה של דמעות כדי שאלוקים אפילו ישקול לחבב אותי כידיד רחוק.
זה עבודה קשה מידי, אין לי סיכוי, אז בשביל מה לנסות אפילו.
ואז אני מחליט שלפחות לאלול הנורא לא אאונן, וכך לפחות אחיה לחודש אחד בשנה הקרובה.
נפלתי באלול ! אני הולך למות, בדוק ! אז לפחות לא אאונן מעכשיו עד המוות. כמה זמן זה כבר ?
איזה טמבל אני שאני מאונן יומיים לפני יום כיפור, עכשיו באמת הלך עלי. ביומיים הבאות אני נישבע בשמו שלא אאונן.
אני עומד בתפילה ביום כיפור, מצמיד את הסידור לפנים שלי, ומוריד את הטלית על הפנים, ופשוט בוכה בלי מעצורים.
דיייי.... אלוקים, תסרס אותי כבר. נימאס לי. קח לי את העולם הזה, אבל לפחות שאהיה לי עולם הבא.
אני לא יכול מול העבירות האלו יותר.
אחרי התפילה אני לא יכול יותר, אני חוזר הבייתה לישכב דקה על המיטה.
אבל לא נוח לי, יומיים לא אוננתי. אני לא יודע מה ניכנס בי כשאני מתחיל לאונן. אני קופץ מהמיטה, ומקלל את עצמי.
אתה משוגע ? לאונן ביום כיפור ? לא עובר כמה דקות ואני כבר אחרי שאוננתי. מאז ועד סוף יום כיפור אני כבר לא בוכה.
אני גמור ! אין טעם יותר.
אבל השנה אני נורא מבולבל. אני נקי כ"כ הרבה זמן בעז"ה. אני מאמין היום שאלוקים אוהב אותי גם כשאני מאונן.
אני חולה, ולא עברין. אז מה אני עושה השנה ? ליבכות ? לחגוג ? לפחד ? לישמוח ?
בחיים לא היה לי כזה יום הדין. איך עושים תשובה בלי הלקאה עצמית ? איך מתקרבים לקב"ה כשאני לא שונא את עצמי ?
אני מרגיש כמו ילד שלומד לראשונה בחייו מה זה יום הדין. עד עכשיו המצאתי את יום הדין. מה זה באמת ?
אני מאוד מבולבל.
"השיבנו ה' אליך ונשובה", אלוקים תביא אותי אליך, תדריך אותי בתשובה אמיתית. אני חסר אונים, וצריך אותך.
אני מאמין בך אבא, שתעזור לי.
