אז נרשמתי והאזנתי וכתבתי פה ושם ברחבי הפורום, אבל עדיין הרגשתי כמו סיזיפוז: גורר את הסלע הכבד במעלה ההר, בידיעה שבשלב כלשהו הסלע יתגלגל בחזרה למטה.

לפני יומיים הרגשתי שזהו. הגעתי לקצה גבול היכולת שלי. היה ניסיון נחמד, היו כמה שבועות טובים יחסית, אבל נגמר לי הכוח. מספיק ודי.

 הרי לא משנה כמה אזיע או לאילו פסגות אטפס -  בסוף תמיד אחזור לתחתית.
אני מודה: ראיתי את התמרורים בדרך אבל העדפתי להתעלם מהם. זו הייתה בחירה מודעת, מתוכננת. לא פעולה אימפולסיבית.

הנפילה הייתה דומה אבל שונה. היו בה יותר מודעות ופחות הנאה. מחד, לא התקרבה בעוצמתה לנפילות הבאמת קשות שלי. מאידך, כאבה לא פחות . למיטב זכרוני לא הגעתי בעבר לרצף של שבוע והנה אני שובר מרצוני רצף של 39 ימים.

הבוקר קיבלתי מייל מ"שמור עיניך" שמברך אותי על הצטרפותי לרמה 1 לאחר שצברתי יום נקי אחד. בהתחלה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
אחר כך קראתי את המייל האוטומטי שנשלח אתמול, זה שמבקש ממני לקום ולהמשיך הלאה ולבחון את הכלים השונים, ונאלצתי להודות שבעצם לא עשיתי הרבה עד עכשיו. בעיקר "כמעטים" וחצאי עבודה:

לא קראתי את המדריך (ורוב הזמן גם לא את המיילים היומיים)

ביררתי על ספרות שתסייע לי עם הפעולות אבל לא עשיתי עם המידע שום דבר.

הרבה פעמים הקשבתי אבל לא האזנתי לקבוצה.

על כל פעם שהכנתי שיעורי בית, דילגתי על ארבעה.

וכו וכו

אז באיזו זכות אני מרשה לעצמי לאבד תקווה ? הרי לא באמת דחפתי לבדי סלע במעלה הר. אם כבר, עמדתי במקום עד שנגמר לי הכוח ונתתי לו להתדרדר למטה.
עכשיו אני מנסה שוב מההתחלה. קצת עצוב, אבל עדיין לא מיואש.

חבר יקר,

כשקראתי את דבריך שאתה "מנסה שוב מההתחלה", איך שהוא הצטלצל באוזניי הביטוי "ההתחלה הנכונה". רציתי לכתוב שאני מאחל לך שאתה הפעם בהתחלה הנכונה.

זה שלא זכרתי מאיפה הביטוי הציק לי (חלק ממחלת הפרפקציוניזם שלי), וערכתי חיפוש קטן, שבסופו מצאתי את מקורו.

בספר הלבן (ספר היסוד של תכנית 12 הצעדים של SA להחלמה מהתמכרות לתאווה), מספר מייסד התכנית על התהפוכות בחיי הנישואין שלו. לבסוף, לאחר תיאור נרחב של התמודדויותיו, הוא כותב שכעת מתרחשים בחיי הנישואין שלו דברים מדהימים כל כך ש"מילים לא יוכלו סַפֵּר. זה כמו להכיר את אלוקים אישית. מילים לא יוכלו סַפֵּר. אני מרגיש שרק עכשיו אנחנו ממש בהתחלה - בהתחלה הנכונה" (הספר הלבן, עמ' 154).

לפעמים צריכים להתחיל מחדש כמה וכמה פעמים. אנחנו המכורים אלופים בזה. אבל אחרי שהגענו לשמור עיניך בכלל ולתכנית הצעדים בפרט, בע"ה זה רק עניין של זמן עד שנגיע להתחלה הנכונה. מי שמתמיד ועובד (ואתה העדת על עצמך שטרם לקחת זאת ברצינות עמוקה), זוכה ורואה לבסוף את האור.

מאחל לך שזו תהיה ההתחלה הנכונה!

שלום חבר יקר,

כואב אבל גם יכול להיות משחרר. לא נעים ליפול, חבל לפספס את ההתלהבות של ההתחלה, אבל אתה לא הראשון.

התכנית שאליה הצטרפת היא תכנית של פעולות, לא של תובנות. אז נכון שעשית כמה פעולות חשובות (ואני לא הייתי מזלזל בהן בכלל). להצטרף לקבוצה טלפונית זה לא דבר מובן מאליו, לדבר בטלפון עם חבר אחר זה גם לא מובן בכלל וגם לעשות חלק מהפעולות זה עשיה לא מבוטלת.

אבל כנראה שזה פשוט לא מספיק.

סליחה על ההצעה במקום שלא ביקשת, אבל האם חשבת על הצטרפות לקבוצה חיה? זה אמנם נשמע מפחיד אבל זה ממש רחוק מהמציאות, ופעמים רבות זה מה שעושה לנו את השינוי, כי שם שאנחנו באמת מרחיבים את הרשת תמיכה שלנו ומתחילים לעבוד על הצעדים בצורה רצינית.

מה שלא יהיה - תמשיך לבוא ודברים טובים יקרו.

תודה מקרב לב

כדי להתחיל עכשיו כמו שצריך אני באמת חייב לעשות יותר, אחרת יש סיכוי גבוה שלא אצליח יותר מהסיבוב האחרון

כנראה שהתמכרתי לכאב ולתחושות שמלוות את העיסוק בתאווה עד כדי כך שאני מפחד להתנתק מהן. הן מזינות את התפיסה של את עצמי ואת המציאות סביבי.
יש גם משהו אגואיסטי בהיאחזות בבדידות הזו, באופן שבו היא גורמת לי להתייחס לאחרים ולעצמי.

ההערות היו במקום, אחשוב על העניין
שוב תודה והמשך יום נעים:grinning:

שלום חבר יקר! 
דבר ראשון אני ררוצה לומר לך שאני מכיר את התחושות שאתה מכיר עכשיו זה כואב.
תודה רבה על הכנות שאתה מספר על הנפילה .
גם אני בהתחלה הייתי נופל גם שהתחלתי להשתמש בחלק ממהכלים.
מה שהציל את חיי זה להמשיך לבוא וכל פעם להעלות את רמת הכלים שאני משתמש.

מזדהה מאוד עם התחושות שמלוות את השימוש שקשה לוותר עליהן אצלי כיום זה בעיקר יעם מבטים ברחוב בראש שלי חרוט שאם אני אביט זה יתן לי אושר אין סופי אך בזמנים שפויים אני נזכר שאני לא רוצה את הסבל שזה גורם למרות שבכנות בזמן האחרון קצת שכחתי. 

שיהיה לך המון בהצלחה!