מספרים על אדם, בעל תשובה, שהגיע פעם לאחד האדמו"רים החסידים עם שאלה. אחרי שעשה תשובה על חטאיו בעבר, הוא גילה שעדיין תוקפות אותו מחשבות רעות ופנטזיות. הרבי סיפר לו משל:
היה פעם יהודי בשם מושקה, שהיה בעל אכסניה, ובה היה מוכר יין ואלכוהול לאיכרים הגויים שחיו בסביבה. אחרי זמן מה הוא החל להיגעל מההתעסקות המתמדת עם הגויים השיכורים, החליט להחליף מקצוע וסגר את האכסניה. באותו ערב נשמעה דפיקה בדלת. "מושקה, מושקה, תפתח! אנחנו רוצים יין ואלכוהול!"
"מצטער", מושקה ענה, "האכסניה סגורה מהיום והלאה".
לגויים לא הייתה ברירה והם נאלצו לעזוב את המקום, מאוכזבים. במשך ימים, ואפילו שבועות, מושקה המשיך לשמוע דפיקות על דלתו, אבל ככל שפשטה השמועה על סגירתו של הבר, כך הפכה התדירות נמוכה יותר, עד שלבסוף פסקה.
אותו הדבר יקרה למחשבות הללו, הרבי הסביר. אחרי שחוזרים בתשובה, המחשבות כל הזמן מנסות לחזור ולהיכנס. אבל אם אנחנו שומרים את החנות סגורה ונמנעים מהתנהגויות העבר, גם המחשבות יפסיקו להטריד אחרי זמן מה.
(מותך 21 עקרונות רצויים להמודדות. עיקרון 11 התמודדות עם מחשבות ופנטזיות)
