למה למה כולם כל כך קדושים וטהורים אפילו שהם נופלים הרבה ואני לא מרגיש שום קדושה, לא מרגיש שום טהרה, ואין לי כוח בכלל לחגים. מה קורה כאן? למה זה? אני מתאמץ לעשות את רצון ה' ואני באמת באמת במידה מסוימת מוסר את נפשי אבל עם כל זה אני לא מרגיש טיפת קדושה וכמעט שום קירבה לה' וזה משגע.
אני לא רוצה להתלונן ח"ו, אבל חלאס משהו כאן לא בסדר מה קורה כאן

אני גם לא סובל את זה שיש בני זוגות שאוהבים אחד את השני אבל זה כבר לא קשור למה שרשמתי למעלה זה סתם משהו שיש לי הלב..
לא מסוגל לשמוע ולראות ולחשוב על זה שמישהו אוהב את בת זוגו ושבת זוגו אוהבת אותו.
לא יודע למה זה ואני לא בטוח מאיפה זה נובע, אבל אני סובל מזה כבר זמן רב.
גם תמיד יש לי חשש כזה שאף פעם אף אחת לא תאהב אותי מספיק או שאני לא אוהב אותה מספיק.
זה כנראה קשור ל-OCD שאני סובל ממנו..
לילה טוב

אוהבים
אתה צדיק

ב"ה

ההחלמה שלי עובדת כאשר אני מסכים לוותר על הידיעה למה ופשוט מוסר את המפתחות לאלוקים.

חיבוק גדול,
אוויר פסגות.

נ.ב. אולי החשש שלך שלא תאהב מישהי היא בגלל שאתה לא אוהב את עצמך? רק כשלמדתי לאהוב את עצמי הצלחתי לאהוב באמת מישהו אחר..