בס"ד
בשבועות האחרונים התחלתי לקלוט קצת את עוצמתו של דמיון התאווה שלי

בתור רווק אחד הדברים שמקשים עלי לשמור את העיניים ברחוב הוא שכמעט כל אחת שעוברת מולי היא פוטנציאלית להיות קשורה איך שהוא אלי!! תדמיינו לעצמכם שבמשך יותר מ10 שנים אני צריך לבדוק כל אחת שעוברת מולי האם היא מתאימה לי?.. האם היא גם מסתכלת עלי?.. ואולי אכן יש קשר?... פשוט דמיונות!!! 

אבל הדמיון הזה כ"כ השתלט עלי שכשאומרים לי עכשיו פשוט תוותר על ההסתכלות!! זה צריך לעבור גם במסננת של טענות התאווה, אולי אתה בכלל מוותר על הרצון שלך להתחתן?? אז מה נראה לך שלא תסתכל?? אתה פשוט חייב להסתכל!!!

היום כשאני בתחילת תהליך ההחלמה אני מבין שפשוט אני לא יכול להסתכל, כי כל המבטים האלו פשוט הרסו אותי לגמרי.. זה היה תירוץ עלוב ומעולה של התאווה להמשיך וליהנות ממנה

זה לא פשוט בכלל.. זה דורש להיות ממוקד.. להבין שיש לי אחת ורק אחת שרק בה אביט ורק היא באמת קשורה אלי!!

אז שנזכה לוותר!!

אשריך ושבאמת תזכה בקרוב להכיר את האחת שלך

לדי דיינו, המצב שאתה מתאר קורה גם אצלי, ולכן אספר לך בקצרה באיזו דרך אני נוקט על מנת להוריד את העיניים ממי שאני חושב עליה "שאולי היא האחת שלי" או מחשבות בסגנון הזה, מעין תאווה אך מסוות במחשבות טובות.
כשאני מסתכל על מישהי ואומר אולי היא מתאימה לי ואז ממשיך להסתכל, אני משתדל לשים לב לטון דיבור שלה, להליכה שלה, לדברים שאולי היא לובשת שיעידו עליה מי היא בכלל, וכשהיא פותחת את הפה, אני אומר לעצמי, "אם זאת אתחתן, רק מהטון דיבור שלה אני מקבל התקף לב (במובן הרע של המילה)" ועוד כאלה מחשבות עליה.. ואז אני נגעל ממנה, ומתייחס אליה כמו שווארמה מהלכת על שתיים.. (ואני לא אוהב שווארמות בכלל!).

טיפ טופ קטן ונחמד... מקווה שעזרתי..

בס"ד

מכיר רצח ואני גם מסכים עם העצה.

טובים אתם, בהצלחה לנו.

זה נושא לדיון בפני עצמו, אבל יש לי עצה מכיוון אחר, ארוך טווח יותר.
דווקא אני, שמכור לתאווה, שיודע באמת מה העוצמה של ההתאוות, לומד אט אט להסתכל על האישיות יותר מאשר על היופי החיצוני.
דווקא אני, שיודע כמה אני לא תמים, יכול לזהות הרבה יותר טוב מהחברים שלי מתי אני 'סתם משתמש' בתאווה, ומתי אני באמת מנסה להכיר ולהיפגש.
ההתמודדות עם התאווה לאורך השנים הצמיחה בה רגישות הרבה יותר גבוהה לפער בין החוץ והפנים, דווקא לטובת הפנים.
כשאני מכיר מישהי, אני לא מסתכל עליה 'מבחוץ' ובודק כמה היא יפה, ואם זה קורה ואני כן מסתכל, במובן מסויים כבר נדלקת לי נורה אדומה, שהרי אני יודע מאיפה זה ולאן זה עתיד לילך...
מחשבות
נתן

שלום.
ברשותכם אני לא כ"כ מסכים עם העניין לקרוא לבת ישראל 'שווארמה'.(גם אם זה היה בצחוק..)
ואסביר: התאווה, והמחשבה ש'אולי זאת היא' עולה אצל הרבה מאיתנו, אך האם כדי להתרחק מהתאווה אני עובר על 'ואהבת לרעך כמוך'? בגלל שהיא בחורה ולי קשה להתמודד עם התאווה אז אני הופך אותה למגעילה? הרי לפני רגע הסתכלתי עליה במבט 'בוחן' שאולי היא בשבילי.. זה בדיוק מעשה אמנון ותמר שעליו נאמר 'אהבה התלויה בדבר'.. אמנון אהב את עצמו ושנא את תמר.. אז לפני שאנחנו מאשימים את הבנות נאשים קודם את עצמנו..
התורה פשוט אמרה: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם'. ראית בחורה ברחוב..ומה? חשבת שבעצם זה שראית אותה היא כבר האחת שלך? או שזה באמת נטו סיפוק היצר..?!
שמעתי פעם משהו דומה, קורה שאנו הולכים ברחוב ורואים בקצה העין אדם שבא ממולנו או עומד באיזשהו מקום, ומיד עולה השאלה: זה גבר או בחורה? לכאורה זו שאלה סקרנית בלי שום תאווה..אך מה באמת קורה פה? ודאי שזה היצר..הרי 'ממה נפשך'.. אם זה גבר אז זה לא מעניין, ואם זה בחורה אז אסור להסתכל..וזהו. גם בדוגמא למעלה. אם היא שלי היא תגיע, אם היא לא שלי אז היא כבר לא מעניינת..ושם זה נגמר.
חס ושלום לשנוא ולהיגעל מבנות ישראל, וק"ו מבנות ישראל הכשרות שמשתדלות גם הם בענייניהם להתלבש בצניעות ולא להחטיא.
שנזכה לדון את חברינו לכף זכות ואולי נזכה גם אנחנו לדין זכות. (ואל תבינו לרגע שכל מה שכתבתי זה דבר קל בשבילי.)

אבהיר את דבריי, התכוונתי שבחורה היא שווארמה לא בשביל שנגעל ממנה, ממנה עצמה, אלא בשביל שנגעל ונמאס בתאווה שלנו.
הרי, ברגע של התקף תאווה, לא מעניין אותנו מי עומד מולנו, אנחנו פשוט מתאווים ליופי של הבחורה שמולנו, והיום לצערנו לבחורות יש הרבה רעיונות איך למשוך תשומת לב אליהם.. הם לא תמימות כל כך והן יודעות שהמלבוש שלהם מושך אליהם גברים.
כמו שתלך ליד אדם רעב שלא אכל שנים, עם מגש מרק ירקות טעים וניחוח, ותצפה שהוא לא יבקש ממך איזו כף מרק קטנה.זה פשוט לא הגיוני...

אני לא שונא אף אחת, וכל בת מישראל גם אם היא הולכת לא צנוע, אני משתדל לשפוט אותה לכף זכות, אולי לא לימדו אותה על עניין הצניעות, אולי זה מה שהיא ירשה מהוריה, שאז היא נמצאת בגדר אנוסה לדבר עבירה.
במעשה אמנון ותמר שהזכרת, הוא קיים עם אחותו יחסים, והוא שנא אותה אחרי שהוא קיים איתה יחסים, לא לפני. וזה ברור, שאחרי שהתאווה נגמרת, השכל חוזר לתפקד, ואז מבינים מה עשינו בעצם, וכשמבינים מה עשינו המצב לא תמיד מזהיר... ולכן אנחנו כאן מדברים, על הקשיים והתסכולים שיש לנו מהתאווה הנוראית והאכזרית.

שלום שלום...

משוש אחי היקר

2 דברים!
א. כשאני רואה ברחוב משהי שמושכת אותי, לא יעזור לי להיגעל ממנה או מהתאווה שלי, הרי אני יודע טוב מאוד שזה הדבר הכי כיפי בעולם!! אז מה כן עוזר לי? שאני מבין שיש לי בעיה! אני מבין שאני חי חיים לא בריאים! אני מבין שההסתכלויות שלי על כל הבנות שבעולם זה פשוט מחלה שהתפתחה אצלי, שהלכה וגדלה במשך השנים!!
ב. אין לי מה להאשים את כל הבנות שבעולם בבעיה שלי, כי שוב הבעיה היא אני והמחלה שהתפתחה אצלי!

אשריכם! 

ל"די דיינו" היקר,
דבריך אמת. ואלו בדיוק הדברים שהתכוונתי אליהם, רק במילים אחרות  ;D

תובנה מאד חשובה השרשור הזה