הרבה מאוד אנחנו חוזרים כאן להבנה שהתאווה היא בריחה. קשה לנו, אנחנו לא יודעים להתמודד עם רגשות מסויימים, אנחנו בודדים או מלאים טינות - ואנחנו בורחים אל התאווה. גם אם בהתחלה קשה לנו לראות את זה, ככל שאנחנו בודקים את עצמנו ועוקבים אחרי הנפילות אנחנו רואים שזה ממש ככה. אם יש לנו יום טוב שהכל זורם, קרוב לודאי שהתאווה לא תהיה התמודדות קשה מידי. אבל אם בדיוק חווינו דחיה מהאישה ובנוסף גילינו שחזר לנו גם צ'ק בבנק וחמש דקות אחר כך קיבלנו מייל נזעם מהבוס - התאווה תהיה המפלט הכי הגיוני עבורנו.

אז כן, ברור שהשימוש בתאווה זה בריחה, וניתן לראות גם שחברים שהיתה להם נפילה אחרי תקופה ארוכה של החלמה זה בדרך כלל קשור לקושי מאוד גדול שהם עברו בחיים. זה יכול להיות (ברוב הפעמים...) קשיים בזוגיות, זה יכול להיות בעיות עם הילדים או ההורים וזה יכול להיות גם קשיים אחרים.

אפילו מחקרים על חיות מעבדה הוכיחו את זה. לקחו חולדות וגרמו להם להתמכר לסמים על ידי כך שכל לחיצה על דוושה גרמה להזרקה של מנת סם לוורידים שלהן. אחר כך גמלו אותן על ידי כך שהפסיקו את הזרקת הסמים בתגובה ללחיצה על הדוושה, מה שהוביל להכחדה של הפעולה מצד החולדה, מכיון שלא היה בכך תועלת. אבל מה קרה כאשר גרמו להן ללחץ גדול? הן רצו שוב אל הדוושה ולחצו עליה, למרות שהתרגלו כבר שהיא לא מספקת להם את הסם הרצוי.

ולמרות זאת, יש כאן פספוס מסויים כי הבריחה הוא רק צד אחד של המטבע. הרי מלכתחילה החולדות לא לחצו על הדוושה בתגובה ללחץ, וגם אנחנו לא פנינו אל הפורנו או מה שזה לא יהיה בתגובה לדחיה או קושי אחר. הגענו אל התאווה כיון שהשימוש בה גרם לנו תחושה טובה, צפינו בפורנו כיון שזה מגרה אותנו ואנחנו נהנים מכך. אין מה לעשות, אלוקים ברא אותנו עם משיכה למין ולתאווה, ולא סתם אלא הוא יצר אותנו כך שהמשיכה הזאת היא אולי המשיכה הכי חזקה שקיימת בעולם שלנו. (אם אלוקים לא היה נוטע בנו חזק כל כך את המשיכה הזאת, העולם היה חדל מלהתקיים אחרי הדור הראשון.)

בדיוק כפי שהחולדות (או נרקומנים) צורכים סמים בגלל ההשפעות החיוביות (הזמניות) שיש להם על המוח, כך גם אנחנו משתמשים בתאווה בגלל אותן השפעות בדיוק (סמים, אלכוהול ותאווה, גורמים להצפה של דופמין במוח, גם אם הדרך לגרום לאותה הצפה היא שונה - התוצאה היא אותה תוצאה, וזאת היא תחושת העונג שאנו חשים). אף אחד לא הכריח אותנו לצרוך תאווה, אף אחד גם לא היה צריך ללמד אותנו איך לעשות את זה. נמשכנו לזה כי זה העניק לנו משהו, ואנחנו עדיין נמשכים לזה כי זה ממשיך להעניק את אותו דבר. הבעיה איננה בכך שאנחנו נמשכים לזה, הבעיה היא שזה הורס לנו את החיים. בדיוק כמו שהסמים מספקים הנאה רגעית אבל במחיר גבוה להחריד, גם התאווה מספקת הנאה וסיפוק רגעיים במחיר גבוה להחריד. 

למה זה חשוב? כיון שכל זמן שאני מתכחש למשיכה הטבעית ולמה שאני מקבל מהתאווה, אני לא באמת יודע איך להתמודד עם זה. כל זמן שאני לא מבין שהתאווה מספקת לי משהו, אני לא מחפש את התחליף לכך, וכל זמן שאני לא מפנים את העובדה שהתאווה היא משהו שאני נהנה ממנו, אני לא באמת מוכן לוותר עליו. אני מוכן אמנם להילחם כדי לא ליפול, אבל לא מוכן לוותר על זה כי אני פשוט לא מודע לכך שיש בכלל צורך בויתור.

אז כן, השימוש בתאווה זה בריחה מהתמודדות או מעין "מקום מפלט" ברגעי קושי, אבל בנוסף לכך יש גם את הצד שבו אנחנו מקבלים מהתאווה, ואת זה חשוב שנדע.

גם בבריחה אל האכילה בזמן של קושי יש תסמינים זהים. (יש כאלו שחייבים לאכול משהו , יש כאלו שסתם מפנקים את עצמם בשוקולד כדי להתנחם, אבל הרעיון זהה)
בסבב ההחלמה הראשון שלי חיברתי את פעילות ההחלמה לדיאטה. ואכן הצלחתי לשמור על תקופת החלמה ארוכה יחסית שגם ירדתי בה במשקל.
בנפילה שהגיעה בסוף התקופה התרסקתי בשני התחומים...

האמת, כשקראתי את הכותרת של הפוסט די נלהבתי, אך מתברר שלא כיוונו לאותו המקום...
אני חשבתי דווקא על פוסט קצת הסבר למה התאווה (בשבילי, בכל אופן)
נותנת מענה יותר מ'רק בריחה'. יש לי ניסיון די קטן, אבל מגוון בבריחות. אלכוהול, לדוגמה, לא מילא מה שהתאווה מילתה. הוא פוצץ לי את הראש ולא הרגשתי, לפעמים אפילו הרגשתי טוב לזמן מה. להשתגע מול המחשב עם שירים ולא לחוש כלום... לא לדאוג ממה שצריך להיות מחר בבוקר, מזה שאני לא הולך לישון ומ... פשוט שקט משם.
אך עדיין, כנראה, התאווה נותנת לי מענה עמוק מזה.
חבר שהיה הספונסר שלי, אמר לי איזה משפט פעם שהבעיה שהתאווה יושבת על מקום אמיתי.\
איך שאני מבין את זה, אף אדם לא נולד עם דחף ספציפי להזריק הרואין לוריד,
אך כל אדם (נורמלי) נולד עם הרצון להתחבר לאישה, להיות איתה, וכן תאווה ותשוקה גדולה ליחסי מין אוננות וכו', וכאן, כאן המחלה הזו תוקפת את המכורים לתאווה,
לוקחת את המילוי המקודש הזה, ומחללת אותו. מחללת אותו... אולי בעצם... בשבילי? אולי אני חייב אותה כדי שלא אאלץ לחיות עם הרגשות, עם הריב עם אמא/אישה/אבא/בעל, על האי נעימות בסופר וכו' וכו'
בואו נעצור בנקודה זאת.
כאן היה מספיק בקבוק של אלכוהול בכדי לשכוח. אולי מנת סם.
אולי אפילו היה פוצח בריקודים
אך לדעתי כאן התאווה נותנת אף יותר, את המילוי הכי פנימי שלי אני מחפש שם.
אני לא ארחיב כאן על הקטגוריות שאני מחבב (קצת מוזר לכתוב את זה, אבל, כן... אני אוהב פורנו... תודה על הכוח לחשוף...)
אבל זה מתבטא גם שם
המילוי שלי הוא מעבר ל'תאייוה' או, סלחו לי על המילה, 'חרמנות'
אני מחפש שם, מלבד בריחה, גם מילוי אחר
זאת אומרת, 
לשתות אלכוהול = אני לא יכול להתמודד עם המצב עם הבדידות/החור/הריק/החוסר סיפוק ה... אני אלך לשתות, ואשכח הכל. לא יעניין אותי.
להשתמש בתאווה = אני לא יכול להתמודד עם המצב עם הבדידות/החור/ הריק/החוסר סיפוק ה... אני אלך לתאווה, והיא תמלא אותי. זאת אומרת, החיפוש שאני מחפש בתאווה הוא משהו מעל ל'סתם בריחה'.
ולכן פה לדעתי מתאימה הכותרת "התאווה היא הרבה יותר מאשר בריחה"

((לדוגמה, אני אוהב לעשות חישגדים. ראיתי שזה קצת נהיה מוגבר, החלטתי להפסיק. הפסקתי, לכמה זמן, וכמו מכור טוב, מאז כבר קניתי שוב...
אצלי, לפחות בחלק מהפעמים, הכרטיס היה הפנטזיה של הכסף שלו. בשביל שאוכל לעשות איתו XYZ.
זאת אומרת, ההימור הוא לא המטרה הסופית. הוא אמצעי בדרך לכסף, שהוא אמצעי להשיג... XYZ.
זאת אומרת, המטרה פה היא לא ב100% ההתרגשות של הגירוד עצמו.
אצל מכור להימורים, גם אם הוא יודע שהוא יפסיד ויצא בלי שקל, הוא ילך להמר. ככה, אני לא ממש מבין את זה, כנראה אני לא מספיק מכור להימורים בשביל זה...
אבל אולי הוא לא מוצא בתאווה מה שאני מוצא בה. מה שהדבר הזה שיבש את האינסטינקטים הטבעיים.
לעומת זאת, אולי מכונת מזל מרשרשת ורעש מלבב של זיטונים מתגלגלים ממלא אותו? לא יודע...))

במילים אחרות, מה שאתה אומר
השימוש בתאווה הוא בריחה כדי למלא את החוסר שיש לי, זה בדיוק מה שסוד אומר.

יש לך איזה חוסר, חוסר בהופעת חיים/בשמחה/בשלווה, נקרא לזה חוסר בבריאות רוחנית, שאת זה התאווה משתיקה בזמן שימוש אבל היא בעצמה גורמת אותו.

אתה צודק, זה לא כמו אלכוהול שהוא בריחה מהתמודדות עם בעיה ממשית, התאווה היא כוח חיים שאנו צריכים להשפיע איתו בעולם, ואם אנחנו לא משפיעים בעולם ולא מופיעים חיים היא באה לביקור, למלא את החוסר הזה. 
מסקנה= אני נתקל בתאווה כי אני לא מספיק מופיע חיים. והתאווה ממלאת את זה (בדמיון) וגורמת לי תחושת  הופעת חיים.= אני ברוח לתאווה "להופיע איתה חיים" ל"מלא איתה חסרון" במקום להתמודד עם המציאות ולהופיע חיים באמת. הבריחה לתאווה מעידה על חסרון עמוק זה  הכל

פשוט שמח כתב on 03 נוב' 2016 09:34:

ש

שלום חבר!
התכוונתי יותר להגיד על התאווה שאצלי, בכל אופן, היא ממלאת משהו יותר מבריחה. בריחה מבחינתי זה כל מיני דברים, אבל נניח יש בריחה של אלכוהול. בנאדם שותה ופתאום סבבה לו. אז זו מין בריחה נפוצה שכזו, לתאווה זה כאילו שהיא כוח יותר גדול (אולי זה רק בשבילי ובשביל האלכוהוליסט זה בדיוק הפוך...) מאלכוהול. היא לא רק מנסה לשכוח מצב קיים (האמת שדוגמה יותר טובה זה אולי התמכרות לכדורי שינה... אם יש כזו. כי אלכוהול בעצם כן ממלא דברים, ביטחון עצמי.. לא יודע... צע"ג...
בכל אופן, תאווה, היא מביאה לי דברים לנשמה ברמות עמוקות במקומות עמוקים יותר ממה שאלכוהול מפעל הפיס או מה שלא ניסיתי, ממלא

היי בעצתך היקר,

מקווה שהפוסט כאן לא ייתקל בטינות,,,,,,

היטבת לתאר את הרגשתי במדוייק.
אבל מצד שני הרבה אלכוהוליסטים מתארים את אותו הדבר, ייתכן ואצל כל אחד הסם שונה,,

מצד שלישי, והוא לדעתי הכי הכי הכי הכי חשוב !!!

אנחנו חייבים להתחיל ולהתמקד בפיתרון שעובד 'לכל' סוגי המכורים, ללא הבדל דת,צבע,מין,

חיבור רוחני אמיתי ומהותי.


אוהב.מאוד.

מצטער אם לא הבנתי, אבל לזאת התכוונתי, התאווה ממלאת את החסר, ולא גורמת לשכוח מהרע... לכן זה נוגע לנו בנקודות עמוקות

מקפיץ