בדרך כלל נפילה מתחילה במעידה, ובדרך כלל מעידה מתחילה במשהו קטן, כמעט לא חשוב. קצת משמעם, הרגשה של בדידות, אני כמובן לא רוצה ליפול, אבל אולי קצת תאווה לא תזיק. לא חס וחלילה תאווה ממש, אבל אולי משהו כזה פרווה על הגבול, שמצד אחד יתן לי קצת ריגוש ובריחה ומצד שני לא יגרום לי לנפילה. הרי אני נקי כבר X ימים ובודאי לא רוצה לאבד אותם, וכמובן שאני גם לא רוצה את הכאב של הנפילה, אז אולי אפשר למצוא משהו שאוכל להיות עם ולהרגיש בלי.

וככה נראית תחילתה של מעידה שסופה נפילה או אפילו התרסקות. הכל בגלל המחשבה שיש איזה אפשרות להשתמש קצת בתאווה, אבל בלי שזה יוביל להמשך גרוע יותר. האמת היא? יכול להיות שיש אנשים שזה עובד עבורם. לא בטוח שכל מי שקורא קצת כתבות על יחסים מסיים בהתרסקות על הפרצוף. אבל לא אצלי, אני תמיד מסיים באותו אופן, כי אצלי אין מושג כזה שנקרא "קצת תאווה". קצת תמיד מסתיים בהרבה.

האלכוהוליסטים קוראים לזה "לגימה ראשונה", אותה תסמונת של עיוות מחשבתי שמצליח לשכנע אותי שהלגימה הראשונה לא תהיה מזיקה. הסיפור המפורסם הוא על האלכוהוליסט ששכנע את עצמו שאם הוא ימהל אלכוהול בכוסית חלב, בודאי זה לא יזיק לו, אבל הסוף כמובן היה שהוא שתה עד הסוף המר... הלגימה הראשונה שלי היא "קצת תאווה", וגם אני משכנע את עצמי שאני יכול למהול את התאווה כך שהמינון שלה לא יהיה מזיק, אבל בדיוק כמו האלכוהוליסט - אחרי הכוסית הראשונה אני לא יכול לעצור, ואני ממשיך הלאה במהירות עד הנפילה.

חשוב לי לדעת את זה, ולהבין שזה עיוות מחשבתי. יש אנשים שסובלים מעיוות מחשבתי שמוביל אותם לדיכאון ויש אנשים שהעיוות המחשבתי שלהם מוביל אותם לשימוש בתאווה, יש אנשים שפועלים בצורה כפייתית בגלל עיוות מחשבתי ויש כאלו שסובלים מחרדה. כאשר אני משכנע את עצמי שאני יכול לצרוך קצת תאווה וזה לא יוביל אותי לצרוך הרבה תאווה - חשוב שיהיה לי גם את הקול השפוי שמזהיר מכך שמדובר באשליה ועיוות של המציאות. אין חיה כזאת ואין מצב כזה.

האם הידע לבד יעזור לי? לא בהכרח. כמובן אם הגעתי לכאן בתחילת הדרך והמצב שלי עדיין לא חמור אז ייתכן שהידע הזה יעיר את עיניי ובפעם הבאה יהיה סיבה מספקת כדי לא להתחיל את תהליך הנפילה. לעומת זאת אם אני במצב קשה יותר, ידע לבד הוא לא כח. אז למה חשוב בכל זאת שאדע את זה? כיון שהידע הזה יכול להוביל אותי לעשות פעולות נוספות שיעזרו לי. ברגע הראשון, כאשר אני מתחיל לספר לעצמי את הסיפור סבתא הישן וה(לא) טוב על כך שהפעם זה יהיה אחרת, אני יכול להכיר בכך שמדובר בעיוות מחשבתי ולפעול. זה יכול להיות יציאה להתעמלות, שיתוף עם חבר, הליכה לקבוצה או כל דבר אחר שאני יודע שעוזר לי. הידע כשהוא משולב בפעולות יכול לשנות את התוצאה.

חותם על כל מילה

הרגע שמתחיל הרהור בכיוון, ישר לבצע פעולת החלמה.

תודה, חשוב מאד.
הגיע לי במקום.

מרגיש כאילו כתבת את זה עלי.
תודה גדולה.

תודה רבה, אני מזדהה כמעט עם כל מילה.
אך להגיד שידע היה עוזר לי בתחילת הדרך ? אני לא יכול להבין.
אני לא מצליח ליראות את תחילת התהליך.
נכון שבהתחלה השתמשתי בדברים יותר עדינים יחסית.
אבל אני מרגיש שנולדתי מכור, מאז שאני מכיר את עצמי הייתי שיכור ומעודן ממין.
ברור שאם היה לי את הידע על התמכרות ותוכנית מוקדם יותר בחיי, היה נימנע ממני בושות וסבל רב.
אבל אני לא חושב שחטאתי עד שנעשיתי חולה.
אני מרגיש שהאובססיה התחילה אצלי הרבה לפני שידעתי מה זה מין.
תודה ואוהב

מזדהה
בתקופה ששתיתי כמעט כל יום, הלגימה הראשונה הייתה ״הכי טובה״: היא הרגיעה והקלה את ההתמודדות עם הבעיות. הבעיה אצלי הייתה שזה כמעט אף פעם לא נגמר בלגימה אחת. לא משנה מה הייתה השעה ביום או הסיטואציה- היו תירוצים למה הלגימה השניה תהיה טובה אלי וכן על זה הדרך. כפי שכתבת- אשליה ועיוות מחשבתי
כי גם אם הלגימה הראשונה הייתה לכאורה לא מזיקה, היא הניעה תהליך שנגמר בלגימות נוספות מתוך אובדן שליטה

מקפיץ

תודה רבה על ההקפצה ,
האמת שהפוסט מאוד רלוונטי אלי... לאחרונה בגלל ש"צברתי" מספר ימים נקיים יש תחושת ביטחון כזאת. היא שקר ואני צריך כל הזמן להזכיר לעצמי שאין כזה דבר מחשבה קטנה שתרוץ לי בראש או מבט קטן רק לכמה שניות .

כל פעולה כזאת גורמת לשרשרת שסופה נפילה והחמרה קשה של הבעיה .