ההתמכרות לא עומדת במקומה והיא פוגעת בי יותר חזק מתמיד בכל יום.
איתה יש נזק ובלעדיה יש משיכה ובלבול חושים אדיר שמונע שפיות.
כנראה בגלל זה קוראים לזה התמכרות: קיים נזק גדול יומיומי של משיכה לתאווה ואחר כך נזק גדול אחרי ובזמן ביצוע התאווה.
אני פשוט מרגיש שאני קורס

אני לא יודע מה יותר מציק, להשתמש או לא להשתמש, זאת השאלה (שיקספיר) .
הפיתרון שחשבתי הוא להתמש רק כשאני ממש צריך, וגם אז, רק קצת.
הבעיה שכל פעם אני צריך משהו יותר חולני ומלחיץ. ואין אצלי רק קצת.
מרווקות לנשואות, לגויות, ואין לדבר סוף. אני מקציב 5 דקות, ויושב שעות.
ברוך ה' אני לא צריך לאונן היום. ובזכות הצעדים אני לא חייב לאונן בכלל.
אני בא אפילו להמליץ על הצעדים. אני רק אומר שהם עזרו לי, ואני מזכיר לעצמי להתמיד בהם, כדי להשתחרר ממבטים, תמונות פרוצות וכדומה.
בהצלחה

בתאווה, תמיד כשחושבים שהגענו לקרקעית מגלים שיש עוד קומת מרתף...

צריך להבין שהחיים תלויים בשפיות. מי שמדרדר מאבד הכל בחיים, משפחה פרנסה בריאות. יש מכורים שמוצאים את עצמם בכלא כי לקחו את התאווה צעד אחד יותר מדי.


מאחל לכולנו עוד יום שפוי

אני מתפעל מההתמדה שלך. עם כל הקשיים, אתה פעיל בפורום ולא משלים עם המצב כבר יותר משנתיים.

מתפלל שתצליח לצאת לאט לאט יותר ויותר מהקושי.

מצטרף לאיש ישראלי,
אשריך על העקשנות,
מאחל שתזכה לנחת