שלום
החיים שלי בגילגול השני מאתגרים במיוחד,
התאווה כבר לא הפתרון, והמלומדה שוחק את היום יום,
וכשאני לא צועד עקב בצד גודל וחי בהתבוננות אני אבוד,
אין לי לאן לברוח, ואני לא משחרר אז קשה לי.....

בגילגול הקודם הכל היה בסדר והכל היה הכי לא בסדר  שבעולם,
הכל היה טוב כי היה לי פתרון נפלא לכל קושי והתמודדות,
להתכנס בבועה, לעבור לעולם שכולו טוב עולם הדמיון שבו יצרתי מציאות מדומה ומקסימה,
שבה הייתי הגיבור הנישא על כפיים ומושא תשוקתם של כל.....
שם ברגעים הקשיים של הניתוק מהחיים הרגשתי חי אך הייתי מת,
עד להתרסקות המפכחת וחוזר חלילה,

ויום אחד זה כמעט נגמר,
מישהו עלום (יחזקאל שמו ושמור עיניך שם משפחתו)
 זרק לעברי גלגל הצלה ויחלצני ממיצר,
ואני נאחזתי בפיתרון כטובע הנאחז בעבותות העגלה שכבר לא חטאה...
ונשלפתי פתאום לגאולת עולם,

וביום זה גלתה מעלי חרפת מצרים,
ונתבדו הצווחים בעיר " כל באיה לא ישובון"
ואני הושבתי מטיט היוון ומבורות נשברים לבאר מים חיים באתרא קדישא הדין.

ובגלגול זה למדתי שאני יכול לבחור לוותר על התאווה , על המבט הבא , על הפנטזיה, על האוננות.
ולמדתי עוד שני יכול לוותר על הכעס, הטינה, האגו, והפחד,
ולו חפץ אני לחיות חיים מלאי משמעות ושמחה, אני יכול פשוט לבחור בכך,

אך שגרת החיים היא בבחינת "תכבד העבודה על האנשים וגו'",
ואני שוב הרפתי ממעיין החיים ,ולמרות שלא נפלתי, התנתקתי,
ואני מייצר על כך מאוד,

וכאשר ארכו הימים ואני שכחתי צור חוצבתי, נתפלאתי לשמוע שיש צד לסגור את הנס הזה שלי,
ונפל ליבי בקרבי חמרמרו מעי, וחשתי אשמה כבדה מנשוא,
אמרתי לליבי "אבל אשמים אנחנו" וקול דמי אחיך זועקים מן האדמה" דמו ודם זרעיותיו,
אולי , אולי אם הייתי משקיע יותר כמו לפני כחמש שנים,
אולי אז לא היו שוקלים זאת,
ולא מתחושת רוממות וחשיבות אני חש כך אלא ממקום של הכרת הטוב למחיי המתים שהחיוני,
ומתחושת מחויבות להשיב טובה תחת טובה לידידי היקרים,

איני יודע מה ילד יום ואף ליל,
אך אני מבין שטעיתי,
ובס"ד ננסה לתקן בלנ"ד
אוהבים
מוטי

טוב לראות אותך כאן מחדש. אותך ואת העברית הפיוטית שלך. יום טוב ומפוכח.

כייף לקרוא, צריכים אותך פה.

תענוג של פוסט!

בהחלט מקווים שתעזור להפיח רוח חיים בפורום

היי שלום, 
מצטרף לכל מילה שכתבת. חלפו להן כמה שנים מאז שדודי הושיט את ידו והצילנו מחיים נוראיים של חיות מפוחדות. זהו חסד שאין דומה לו שהוציאנו מאפילה לאור גדול. באמת צריך לחשוב מה עושים כדי שעוד אנשים יזכו להושטת יד זו.

או שמא, הכרת הטוב והלקאה עצמית?... 

תודה חברים
על תגובותיכם מחממות הלב
אמנם אין עיתותי בידי כבעבר,
אך לימדוני רבותי דכאן שאני יכול לשמור על מה שיש לי רק אם אני אעביר את זה הלאה,
ואשר על כן נראה לי שאין לי ברירה אלא לשוב לצור מחצבתי, שוב ושוב,
אמנם לא אוכל להבטיח שהפעם זה כדי להשאר,
הרי כבר הצהרתי כך אי אילו פעמים, ואיו????

שאיפתי שאוכל להיות לתועלת גם כאן ואבנה גם אנוכי מכך בעז"ה.
אך געגועי אין סופיים לאותם הימים בהם ניצלתי כל רגע פנוי שלא היה לי,
לשרוץ כאן באובססיביות, תשובת המשקל לימי חטאות נעורי,
ותחושתי כיום היא סוג של איזון לא ממש נכון,

ולספונסרי משכבר הימים נפלאו נפלאתי לתגובתך המיידית, אולי נחדש ימינו כימי קדמוני,
אודה ואבוש שמאז לא מצאתי תחליף ליסוד האדם החי.
שוב תודה
מוטי

כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן. וודאי וודאי כשעדיין השלהבת מאירה באור יקרות אפשר להתחמם לאורה. אסירות תודה ששנינו עדיין רק להיום נקיים ומפוכחים.

תודה חבר
על נר אני מוכן להתפשר, את השלהבת אני מתקשה לראות כרגע,
נכון שאני אמור לצווח לשמים את הכרת הטוב על כל יום ויום מהשנים האחרונות,
אשר לא האמנתי שיבוא יום ואהיה במקום הזה,
אבל עדיין נאנק אני תחת הטבע האנושי של תכבד העבודה וגו'
ולמרות שבשביעי מסרתי המידות לאומן שעשאני,
נטלתי את זכות הבחירה לשוב ולזכות מן ההפקר ברבות מהפגמים הנ"ל,
ועל כולם הפגם הנורא של חיטוטי שכבי (הלקאה עצמית בשפת המכורים),
וליקוטי בתר ליקוטי וכיתותי בתר כיתותי,
שבתי למחוזות החוסר קבלה עצמית לפני ולפנים,
ואשר על כן הייתי כ"שה אובד" וכ...
בקיצור
קינה קינתי לנפשי,
ובפתרון התוכנית לא בחרתי, אך גם לא ברחתי,
ארגז כלים כבד צברתי, אך את המפתח שכחתי,
אתפלל בזאת למי שאז שלח ידו ויחלצני,
שישוב להדריכני בנתיב השלווה
בברכה
מוטי 

מוטי היקר והאהוב,,,,,,

כ''כ התרגשתי לראות שוב את הכינוי היקר לי, שהאיר את עיני משאול תחתיה, מחדש ימינו כבראשונה, ואולי אם נצרף כאן את נתן במתנה, והתמונה תהיה מושלמה.

רק הערה קטנה בצידה, ואולי אכננה הארה, 
ילמדינו רבינו כבימי קדמונה, 'הכרת הטוב' היננה, 'והאשמה' מיננה ??!! 

הספונסר היקר שלי לימדני שהרגשת 'אני אשם' פירושה 'אני שולט', פירושה שמישהוא אחר לא שולט, לא מנווט, לא המעסיק, לא הבמאי, לא,,,,

והיה אם חפץ חיים הינני, למדתי בצעד 3 למסור את חיי, ולהפנים לתוכי שתמה לה השליטה ועימה האשמה הנוראה !!

( נ.ב. מספונסרי הנוכחי קיבלתי שתחושת האשמה מנוגדת הינה גם לכל מהות הצעד הראשון, אם אני מסכים שחסר אונים אני ואני צריך מישהוא אחר שיביים את הבמה, מניין לי האשמה והרגשת הבושה?!)

אוהב.מעריך.מאוד 

הוי,,,,,

אוהב אותך מוטי האהוב והיקר והחביב והנעים

מזדהה מאד עם החיטוטים הפנימיים.
(אגב שמעתי מילתי דבדיחותא בגוון כהה מעט לאחרונה -
איך קוראים ב'אתרא קדישא' (הוועד המרכזי למניעת חיטוטי שכבי) לארכאולוג? -
עודר ז"לים...)  

שנזכה לקבלה מעשית עצמית פנימית בקרוב . אמן.

גם אני הייתי עודר ומוציא ז"לים מפנים פנימיותי (היו זמנים שחשבתי שייגמר לי...)
כשהגעתי לכאן בחסד אלוקים זה הפסיק...

תודה יקירי
חיזקתם אותי
בימים טרופים אלה שרבים משברי ים שתכפו עלי,
ותקצר היריעה מהכיל, וידידי בקבוצות החיות שמעו אנקתי כי רבה,
אני באמת זקוק לחיזוק.
כי כל עצמותי תאמרנה... ברח לך אל הרי בשמים,
והגיעו ימים אשר אין בהם חפץ,
ואני עדיין כאן ולא שם,
ועל כך תודתי העצומה,

אריאל היקר, אכן  הספונסר ההוא שלך כנראה היה טוב בתאוריה יותר מבלמעשה,
כי בשעת מבחן כמעט כשל כח הסבל, ועוד רגע ואיננו כי לקחו התאווה...
אבל דבריו דאז אולי יהוו טל תחיה היום אם בקולי תשמעון,
ואם אשכיל לזכור כי אכן אשמה פירושה שליטה, ושליטה פירושה אבדון...

אכן בפעם האחרונה שהייתי בקבוצה נתכבדתי בתפילת השלווה,
אך לא מצאתי עוז בנפשי לאומרה בכנות,
כי חשתי רמיה בנפשי,
מקווה לשלווה אומץ ותבונה,
ולבשרכם פוסטים פחות דכאוניים בקרוב ממש
אמן
בברכת השלווה
מוטי