קראתי את המשפט הזה כמה וכמה פעמים בספר הלבן בתור אימרה של האלכוהוליסטים ולא כל כך הבנתי מה הקשיחות הזו.
אפשר לחשוב, אם אני לא מוצא את אלוקים אני מת?
כשהגעתי לספונסר החדש שלי, הוא אמר לי את מה שכבר ידעתי מהספונסר הקודם שלי שאני צריך למצוא את אלוקים.
אבל מה שהשתנה, זה שהוא אמר לי שאני צריך למצוא אותו מחדש, והאמת, הוא צודק.
כבר מתחילת הדרך הרגשתי שמשהו לא תקין אצלי בקשר עם אלוקים, הרי אני בכיתי והתפללתי והתחננתי לפניו שייתן לי נקיות לפני שבאתי לתכנית, והוא לא עזר לי, והופס... באתי לתכנית, ובלי לבקש ממנו, אני נקי.
אני מרים טלפון לחבר, חושף את התאווה שלי, נכנס לפורום, משתף, כותב, קורא מסרים, הולך לקבוצות והכל זורם.
עובדה, אני נקי.
כשאמרתי בחסד אלוקים אני נקי כך וכך יום, הרגשתי לא כנה, אני בכלל לא מרגיש שזה בחסד אלוקים.
אני מאמין שאלוקים הוא המנהיג של כל הבריאה הזו, הוא זה שנתן לי את כל מה שיש לי כולל הנקיות והקבוצות, אבל בחוויה שלי מולו הוא לא אבא אוהב שלי, אלא משהו גדול שיודע יותר טוב ממני מה טוב לי והוא יחליט בשבילי מה טוב לי ובבקשה להפסיק לשגע את המוח.
אני ממש חסר אונים מול זה, אני יודע שזה נשמע קצת מפולסף, אבל זה ממש לא תוצאה של פילוסופיה אלא עבודה של כמה שבועות בניסיון למצוא את אלוקים בשבילי.
היום, כשירדתי על הברכיים בבוקר, ורציתי להתחיל לבקש ממנו למצוא אותו, מצאתי את עצמי צועק (בשקט), ' די כבר! מה אתה רוצה ממני? למה בשביל למצוא אותך אני צריך להסתובב כמו משוגע? למה אתה מסובב אותי ככה? ' וזהו.
לא המשכתי עוד, פשוט קמתי והלכתי.
באסירות תודה, בערב הבנתי משהו שנראה לי כמו מפתח גדול לשביל של אלוקים בתוכי.
המחלה שלי זה ריכוז עצמי, רצון לקחת ולקחת ולקחת ולקחת, גם כשאני נותן, זה כי בא לי, יכול להיות שבא לי להיות טוב, אבל אני כל הזמן עסוק עם עצמי, איך אני מרגיש, מה עושה לי טוב, וכו' וכו'.
גם אם אני מבין בשכל שאלוקים הוא הכי טוב ומה שהוא עושה זה טוב, אבל אני רוצה את הטוב שלי, גם כשבאתי לתכנית, זה היה בגלל שאני רציתי, ומה שאני רוצה, בחוויה שלי לא חייב להיות מה שאלוקים רוצה.
הבנתי שבשביל למצוא את אלוקים אני חייב קודם כל לצאת מהריכוז העצמי שלי, לעשות פעולות הפוכות מהרצון שלי, זה יכול להיות גם לא לתת, אם הריכוז העצמי שלי רוצה שאני ייתן, (כמו למשל עזרה בבית בשביל לקבל בתמורה יחסים).
מי ייתן ואמצאהו עכשיו
אוהב אתכם
אחיד
