גם אתם הייתם צופים בתכנים פורנוגרפיים הזויים? כלומר נכנסים למשהו ואחר כך אומרים איך הגעתי לפה?

כן, פעם הייתי אומר 'איך הגעתי לכאן?'
היום אני יודע איך הגעתי ומגיע לשם, פשוט יש לי אלרגיה וכמיהה לתאווה.

האמת כבר לא שאלתי איך הגעתי לפה 
נכנסתי כל פעם בשביל להרגיע את התאווה 
אני זוכר פעם שקראתי איזה סיפור עם תאווה וכל כך כעסתי על בעלי האתר שהכניסו סיפור קיצוני כזה ובהמשך התאווה לא השתיקה את רצונותיה ללא סיפורים כאלו וגרועים מאלו התהום תמיד נהייתה יותר עמוקה ולא בדיוק שאלתי איך
אבל ברוך ה' אנחנו פה
את החבל שלשלו לנו לתהום ואנחנו מתחילים לעלות מושכים את עצמנו עם הידים והרגלים מדי פעם מחליקים אבל התהום מתרחקת מאיתנו

בהתחלה מתכחשים (מגאווה), אחר כך הדמעות יורדות מאליהם...

כן בדיוק.
איך הגעתי למקומות שאנשים שפויים לא אמורים להגיע, גם בלי קשר ליהדות.
והיום יש לי תשובה. הגעתי כי משהו עמוק מאד משך יותר ויתר. ועל זה נעבוד בע"ה לרפא את הדבר העמוק, עם התוכנית בע"ה.
בהצלחה אחי

בהתמודדות עם התאווה, כשאתה חושב שכבר הגעת לקרקעית פתאות אתה מגלה שיש גם קומת מרתף...

תרשום לעצמך את מסלול ההתרסקות שלך. ההלם מאיך שאתה יכול להתדרדר יכול להחזיק אותך בהחלמה למשך זמן ארוך

ממש תודה לכם חברים!! אני מרגיש שלא הייתי שורד שבוע בלעדיכם!! 
מתפלל על כולכם שתעמדו בכל היעדים שלכם!
ובעזרת ה׳ עוד יום נקי שיהיה לכם ורק שמחה ואושר

אשתף ברשותך
שיצא לי ליצפות בפורנו פשוט מגעיל.
ממש נגעלתי להסתכל, אבל הכרחתי את עצמי להסתכל עד שזה כבר הפסיק להיות מגעיל.
מסרטון תמים במחשב, אני מוצא את עצמי צופה בדברים מחרידים.
לפני שהכרתי פורנו, כשהייתי צעיר פתאום מצאתי את עצמי עושה מעשים שלא האמנתי שאני מסוגל לעשות.
אני מתבייש ליכתוב את זה, אבל זה מה שהמחלה שלי גרמה לי לעשות.
והדרך היחידה שלי מולה, זה לשתף ולהוציא לאור את מה שעשיתי, רק כך אני יכול להשתחרר מהחבלים של התאווה, ולהיות חופשי לומר לה "לא".
אני שמעתי שיתוף של אדם מבוגר שעשה דברים ממש מסוכנים, וכמה חברים ממש נגעלו מהסיפור שלו.
אבל אני אישית התחזקתי. גם אני מכור שעושה דברים איומים מהתאווה.
אמנם לא פלילי, אבל רק הקב"ה יכול לעזור לי לא להגיע למצב פלילי.
והוא עושה את זה דרך הכנות שלי, והעזרה העצומה של החברים המכורים המחלימים שפגשתי כאן.
אוהב, ובהצלחה.

אני כן ראיתי דברים הזויים וגם מבחינה טכנית גם עשיתי מעשים הזויים. 
כל מיני דברים שבחיים לא חשבתי שאני יעשה ומצאתי את עצמי בסיטואציות הזויות מביישות מטופשות מסוכנות.
אבל בשבילי השאלה הזאת לא רלוונטית.
כי זה כבר  הגיע למקום שהייתי צריך וחייב את זה.
אומנם מדי פעם הייתי בהלם מאיפה שאני נמצא, אבל הייתי חייב את זה. 
הייתי חייב. את הבריחה והשימוש הזה.
ואם זה היה עולה הייתי מדחיק את זה עד סוף העולם ומחוצה לו.
מה שאני מבין היום שלא הבנתי וידעתי פעם זה כמה דברים:
1- שיש לי התמכרות. כלומר אני אדם חולה. לא רגיל לא בריא, אדם חולה.
2- שזה בסדר שיש לי התמכרות זה לא עושה אותי לאדם רע (בקבוצה שאני משתתף יש חבר שאומר ״שלום חברים קוראים לי פלוני אדם מכור לתאווה - אדם טוב) השאלה היא מה אני עושה עם זה.
3- שיש דרך. והדרך היא לא (!!!!!!!) על ידי מלחמה ומאבק כי בזה אני תממממממייייד יפסיד. וגם אם ניצחתי עכשיו עוד שעה/יום/שבוע התאווה תנצח. יש לה הרבבבבה סבלנות.
יש את ה-12 צעדים ואם עובדים אותם נכון אז כן יש סיכוי.
זה שינוי גישה זה כבר לא מלחמה זה מניעה 
ופיתרון לבעיות הרגשיות שעומדות מאחורי ההתמכרות ההרסנית שלי.
4- שעלי מוטל רק לעשות את הצעדים. השאר זה בידי אלוקים אבא אוהב. 
וזה חלק מהשינוי גישה שבאמת אני אחראי רק על הדברים שביכולתי לשנות. כל השאר בידים שלו.

מתפלל לאלוקים שיתן לי הכח לעשות את הפעולות הנצרכות בשבילי להחלמה.

רק להיום. אוהבים.