ידידי היקר,

ראשית כל, אבקש שוב את סליחתך באמת ובתמים. הבסיס של כל התכנית היא קבלה מוחלטת של האחר בלי שום תנאים מוקדמים ואני מבין שחסר לי המון בכך, אז תודה שבזכותך אני רואה כמה המצב שלי רחוק ממה שהוא צריך להיות, ובעז"ה אתחיל להכנע גם כאן.

(זכור לי שבהתחלה כתבת שאתה נופל פעמיים או שלוש בשנה, אז כנראה לא הבנתי נכון והכוונה שכל נפילה היא סדרת נפילות? כי באמת אדם שמאונן פעמיים או שלוש בשנה לא נראה לי כל כך מכור).

בכל אופן, אחזור שוב על בקשת הסליחה ואשמח להמשיך להתכתב איתך כאן בדרך להחלמה.

בס"ד
לרבי זלמן היקר !
חייב לומר שתמיד מאוד מרגש אותי לקרא את דבריך.
גם אם לא תמיד מסכים
אבל כנראה שבמקרה זה,
זו בעצם אשמתי!
כיוון שעוד לא התפניתי לספר את סיפורי המלא... 
ואז יוצאים דברים לא מובנים
אז קבל גם אתה את התנצלותי...  :-\

דרך אגב כמורה , יכול לספר לך על שיטה ידועה בהתכתבות עם הורים
כאשר צריך לכתוב להורה מכתב "רע" על בנם יקירם זו תמיד נקודה רגישה
איך אצליח לשכנע את ההורים ש"התכשיט" שלהם לא בסדר?  ???
השיטה נקראת שיטת ה"סנדוויץ'"
כלומר פותחים בדבר טוב שהילד עשה ...
מסיימים בתקווה להמשך מצוין ...
ובאמצע מספרים על מעלליו של הילד וגם נותנים את העונש כשצריך!
מניסיון זה בדרך כלל עובד...
זה גם יכול להיות מודל (למי שרוצה כמובן)
להעביר מסרים ועדיין להישאר קשורים בלבבות...

בתקווה להמשך התכתבות, לימוד וברור - מתוך אהבה ואחווה ושלום ורעווווווות!

לזלמן ולכל הצדיקים

א. תודה רבה על השרשור הזה - אני ממש מרגיש שהוא מדבר אלי.
אני הגעתי לאתר בגלל שאני נופל הרבה בלאונן, וזה מפריע לי מבחינה דתית.
(ברור שיש פה גם את הפן הרגשי. אם הייתי מסתכל על עצמי מבחוץ הייתי אומר שאני מכור, רק אין לי עוד אומץ להודות בזה)

ב. אני להורים שלי סיפרתי כבר מזמן.
הייתה תקופה ארוכה שהייתי בדיכאון - בישיבה הייתי שוכב כל היום במיטה, וכשהייתי מגיע הביתה פעם בכמה שבועות הייתי משדר 'עסקים כרגיל'.
נהייתי יותר ויותר עצבני וחסר סבלנות.
יום אחד זה התפרץ - רבתי עם אחי, ואח"כ פשוט נשברתי. ישבתי שעות ומיררתי בבכי. שוחחתי עם ההורים שלי וסיפרתי להם הכול. הייתי שבור.
היה לא נעים. ההורים שלי אמר שהם הרגישו משהו. (כבר הייתה פעם אחת לפני זה שהתקשרתי מהישיבה הביתה ואמרתי לאמא שאני רוצה לספר לה משהו, ולא העזתי לספר מה) ההורים שלי עודדו אותי וגם שלחו אותי לטיפול אצל 'מאמן אישי'. אצלו למדתי עד כמה אני אדם טוב, רק יש לי בעיה. הוא בכלל לא רצה לדבר על התאווה. הוא אמר שזה רק סימפטום, ואנחנו נטפל בשורש. אני חייב לו היום את החיים שלי והשפיות שלי. (הוא אמר שהישיבה לא מתאימה עבורי ואני צריך ללכת לעבוד - אני חושב שיש צדק בדבריו, אבל בכל זאת נשאר בישיבה).כל זה היה לפני למעלה מארבע שנים. ההורים שלי חשבו שכבר הפסקתי.
לפני חודש וחצי בערך, השתמשתי בכלי של השבועה - "אם אני אפעל על התאווה בבלי לצאת קודם מהחדר בו אני רוצה לפעול על התאווה וללמוד דף גמרא רש"י - אני נשבע שאספר לאמא על הנפילה." זה לא עזר. א'- אחרי דף גמרא רש"י חזרתי לאינטרנט. ב- בסוף חזרתי גם בלי דף גמרא וסיפרתי לאמא על הנפילה, הנפילות והמצב.
היה קשה. (היום השבועה שלי עומדת על יציאה מהמבנה, דף גמרא רש"י תוס', ואם אני חוזר אח"כ לאינטרנט - קודם כל להכנס לאתר 'שמור עיניך'. אם לא עשיתי את זה, ונפלתי - תוך 48 שעות אני חייב ללכת לכותל להתפלל אחת מג' תפילות)

ג. למרות שבטיפשותי, אני עדיין חושב שאני לא מכור, אני מוצא את האתר מועיל לי מכמה בחינות:
1. הוא נותן לי קהילה להשתייך אליה, דבר שאין לי בחיים האמיתיים.
2. הוא נותן לי הרבה כלים להתגבר על התאווה.
3. פעם כשהייתי מרגיש ריקנות וחוסר משמעות הייתי ישר פועל על התאווה. מאז שגיליתי את 'שמור עיניך', כשאני מרגיש ריקנות וחוסר משמעות אני נכנס ל'שמור עיניך' ומתחזק. זה גם עוזר לי לשפר את ההרגשה, כי זה נותן לי אשליה של התקדמות בחיים. גיליתי מזמן: ספורט, אוכל, לימוד טוב, טיול, שיעורים שאני מעביר יכולים למלא את ההרגשה של הריקנות לזמן קצר. כל עוד אני לא אמצא מטרה לחיים, מטרה שאני מזדהה אתה, ואתחיל לחתור אליה במלוא המרץ - הריקנות לא תיעלם.
(וחוץ מזה שבפנים אני יודע את האמת)
אולי הסיבות האלה הן הסיבות שאותם אנשים שבאמת לא מכורים, משתתפים באתר ובפורום.

ליחיאל,
מסוף דבריך, הבנתי, שההתקדמות כאן בפורום עבורך, בכך שאתה לא נופל, היא אשליה, תוכל להסביר יותר מה הכוונה בדבריך?
ואתה טוען, שאנשים לא מכורים נמצאים בפורום, אך רוב רובם של האנשים המכורים דווקא נמצאים כאן, על מנת להחלים ולצאת מההתמכרות.
איך זה מסתדר עם מה שאתה אומר?

בהצלחה.

פשוט מאוד.
ההשתתפות בפורום עוזרת לי לא ליפול. נקודה.
היא לא עוזרת לי לשפר את עצמי ולטפל בבעיות השורש.
לכן היא נותנת לי רק אשליה של התקדמות, או אולי - התקדמות טכנית ללא מקבילתה המהותית.
עבורי, השימוש בפורום הוא כלי נוסף בהתמודדות נגד התאווה, לא שונה בהרבה מעיסוק בספורט.
ממילא, אני מטפל בסימפטום ולא בבעיה, ולכן כל תחושה של התקדמות היא אשליה.

ולשאלתך השניה:
בשרשור אליו הגבתי, הועלה הטיעון שהפורום נועד גם לאנשים לא מכורים.
על טענה זו נשאלה שאלה - איזה רווח יכולים להפיק מהפורום אותם אנשים שאינם מכורים?
על שאלה זו ניסיתי לענות.
(ודאי שלא התכוונתי לטעון שבפורום חברים רק אנשים שאינם מכורים)

אם תבדוק טוב את תכנית 12 הצעדים והלך הרוח של החברים הכותבים כאן בפורום,
תגלה ותמצא, שהעבודה הנעשית כאן מטפלת בשורשי הבעיה ולא רק בסימפטום שהוא הנפילה לתאווה.

בהצלחה חבר...

בס"ד
יחיאל היקר!
דבריך ממש נוגעים לליבי
הייתי מבקש ממך שתאיר אולי את עיני
מה הביא אותך להבנה שאתה "מכור"
השאלה נשאלת כיוון שהרבה פעמים קיבלתי רמזים
כאלה ואחרים שהתמכרתי לתאווה
אך אצלי יש התנגדות פנימית קשה להודות בכך
אשמח לראות אולי כיוון נוסף בעניין ממשהו חדש בפורום
בברכה רבה ובהצלחה בדרכך החדשה

למיאני
התשובה פשוטה ביותר.
אני אדם רציונלי.
אם עשר שנים אני מנסה להפסיק, בוכה לה', מתפלל, מעניש את עצמי, עושה הכול - ולא מצליח, כנראה שאני מכור.
כשהלכתי לטיפול והמאמן לא הסכים לדבר על הנפילות שלי, הוא אמר שזה רק סימפטום, ואנחנו נטפל בשורש. זה נתו לי רמז על מהות הנפילות שלי.
כאשר יום אחד קיבלתי אימייל אנונימי עם חוברת pdf של 'שמור עיניך', נפל לי האסימון. הבנתי שהחוברת מדברת עלי. (עד היום מפחיד אותי - מי שלח לי את זה? מישהו יודע עלי?)
אבל, התשובה יותר מורכבת.
אני לא רק אדם רציונלי, אני גם אדם רגשי.
וברגש אני עוד לא מוכן לקבל את זה.
אני מכור? מה פתאום? אני יכול לשלוט על עצמי!
וגם אם אני מכור, בטוח אני יכול להתמודד עם התאווה לבד.
מה, אני כבר שלושה שבועות נקי.
אבל, ראיתי פה פעם בפורום אדם שהצליח להיות נקי כ"כ הרבה זמן, עד שזלמן חשב שהוא ההוכחה שאפשר גם בדרך אחרת, ובסוף הוא נפל. אז למה שאני אצליח?
בקיצור, אני מנסה להישאר נקי, אבל יש מקום בפנים בו אני מחכה לכישלון, ולו ע"מ להוכיח לעצמי שאני לא יכול, שאני באמת מכור.
בינתיים, במלחמה הזאת אני מנצח. (רק להיום  )

בס"ד
יחיאל היקר!
סליחה ששוב יש לי שאלה...
לא הבנתי  ???
אתה מכור ובכל זאת מנסה להמשיך להתמודד לבד?  ???
מסוגל להבין כשאתה אומר שאתה לא מכור לכן מתמודד לבד
אך אם אתה אומר שאתה מכור אז איך ממשיכים באותה דרך?  ???

באמת באמת לא בשביל לקנטר, רק כדי להבין ולעזור, אולי לך, אולי לאחרים, אולי אולי אפילו קצת לעצמי... :-\

ליחיאל היקר,
כמה זמן אתה מצליח לשמור על שפיות, בדרך שלך?

מיאני ומשוש היקרים

אני עדיין לא בטוח בדרכי.

השיגרה הרגילה אצלי התחלקה לשני זמנים:
זמנים של מלחמה, וזמנים של יאוש.
בזמני היאוש - נפלתי כל יום, אפילו כמה פעמים ביום.
בזמני המלחמה - החזקתי מעמד בערך שבועיים.
יוצאים מהכלל היו זמנים בהם מצאתי לעצמי דבר משמעותי לעסוק בו, והקדשתי לו את כל זמני - שקעתי בו עד מעל הראש.
אז הייתי נשאר נקי עד סוף הפרוייקט.

עכשיו אני בזמן מלחמה.
אבל, יש לי כלי נשק חדשים:
א. הטבלה - היא נותנת מוטיבציה.
ב. הפורום - זה גם מחזק, וגם נותן מוטיבציה.
ג. השבועה - היא נותנת עוד מחסום בפני התאווה.

בינתיים אני מחזיק מעמד כבר שלושה שבועות.
מקווה לעוד שנים רבות.

לגבי השאלה - אם אני מכור, איך אני חושב להתמודד לבד?
כמה תשובות:
א. אני לא לבד. עצם השיתוף פה בפורום עוזר לי.
ב. מה לעשות, לא תמיד אני חושב בהגיון. אני מנסה (שוב) לבד. אם וכאשר אכשל - תמיד אפשר לפנות לקבלת עזרה.
ג. אני בהחלט לא חושב להתמודד לבד. לגבי עצם הבעיה - החוסר הנפשי שגורם לי להגיע אל התאווה, כבר קיבלתי פעם אחת טיפול שעזר לי מאוד. (לפני הטיפול חשבתי שאני 'לא בסדר' בכל מעשי, שכל מה שאני עושה הוא לא טוב, שאני סוג ד'. היום אני מודע לטוב שבי, ויש לי יכולת התמודדות טובה יותר עם נסיונות החיים) ואני חושב לבקש עזרה גם בהמשך. השינוי הוא להתמודד עם הקשיים, ולא לדחוק אותם עד שהם מתפוצצים, בדמות התאווה.
ושוב, אני כותב רק מה שאני חושב, אין לי שום הוכחה שהדבר אמיתי. אולי זו סתם עצת היצר, שרוצה לגרום לי להמשיך לעצום עין ולא להתמודד באמת, ע"מ שאני אמשיך ליפול?

אני מצרף שיר שכתבתי פעם:

"ויתרוצצו הבנים בקרבה"
ויתרוצצו  - בקירבי.
וקולי קול יעקוב
וידי ידי עשיו
ואני נאבק
עד
  עלות
        השחר

בס"ד
יחיאל היקר!
מדהים ! חזק ! ואמיתי...!

יחיאל,

כל השנים שחשבתי שאני מתמודד מול יצר הרע, לא ידעתי שזו מלחמה חסרת סיכוי, לא ידעתי שאני חסר אונים ויצאתי מגבול העזרה האנושית.
אבל בנוסף לכך- לא ידעתי שאפשר אחרת, חשבתי שכל חיי (עד שאתחתן כמובן...) אצטרך לסבול את הכמיהה הזו למין כל הזמן,
ולכבוש אותה שוב ושוב ושוב ושוב.

בהחלמה, כשאני נכנע לאלוקים ועושה את התכנית, רוב הזמן אני משוחרר מהאובססיה לתאוה, אני חסר אונים מול דברים רבים- אך זה לא מנהל אותי,
בנוסף למתנות רבות אחרות שקיבלתי בתכנית.

לכן- אם אתה מכור, גם אם תצליח להשאר נקי מבלי לעשות את התכנית- לא כדאי לך.
אני ועוד חבר היינו נקיים באופן טכני משך כמה שנים- קודם שהגענו לתכנית, לשנינו ברור שהנזק שעשינו לעצמינו בתקופה הזו הוא קשה מנשא- אני עדין פצוע מכך- מתחנן לעזרתו של אבא אוהב.

לרק להיום
נזק?
אשמח לפירוט

לא נזק- נזקים!

בתכנית 12 הצעדים למדו אותי שאני חייב לשנות את הגישות השגויות שלי, שאם לא כן אמות.
הגישות שלי הובילו אותי למצבים רגשיים לא פשוטים בכלל, ומכיון שלא ברחתי לתאוה- חשתי אותם במלא עוצמתם ונפצעתי.
דמיין לך שני אנשים- לשניהם בעיה רצינית בשן, שניהם לא טיפלו בבעיה במשך שנתיים.
האחד סימם את עצמו במורפיום ולא חש בכאבים- השני חוה אותם במלא עוזם יום ולילה.

מעבר לזה אני מנוע מלפרט כאן, אם תרצה, פנה אלי באישי.