שלום לכולם! אז ככה אני כבר שנה פחות או יותר בחדרים, מנסה ומנסה עם הרבה רצון טוב, השקעתי ככ הרבה כוחות לצאת מעצמי ולהתגבר על מחסומים שהיו אצלי בנפש כדי באמת להיות בתוכנית.

 הייתה אצלי התקדמות אדירה, התחלתי ללכת לקבוצות (מה שהיה לי נורא קשה) ביקשתי מספרים הכרתי אנשים בתוכנית קניתי ספרים השגתי ספונסר, ו......כלום לא קורה. ויש דבר אחד שהבנתי מכל התהליך הזה, אני מתוסכל! נמאס לי כל הזמן להסתובב אחרי הזנב של עצמי. אני מרגיש שאני יכול לנסות ככה שנים שלמות בלי תוצאה.
אז חשוב לי לעשות חשבון נפש,לראות איפה אני טועה ומה אני לא עושה כמו שצריך. ולנסות לקבל עצות מכאלה שאולי עברו תהליך כמו שלי שהם כן הצליחו.
 הדבר המרכזי והפשוט  שעולה לי כרגע זה:
אני לא מצליח להתמיד זה פגם אופי חזק אצלי קשה לי ממש להתמיד בדברים בחיים,זאת אומרת  יש לי לפעמים תקופה שאני נכנס למוטיבציה מאוד גדולה   ואני מקפיד לעשות הכול אבל זה תמיד דועך מתישהו . ואני מתהלך בחודשים האחרונים בהרגשת תסכול, הספונסר אמר לי לכתוב צעד ראשון, לא מצליח ! צריך לכתוב 10 דברים שאני אסיר תודה כל יום?  ארבע ימים אני מקפיד לכתוב,  בחמישי דוחה לשישי ובשישי כבר שוכח. אולי בעצם התוכנית הזאת מתאימה רק לאנשים שיכולים להתמיד?
אז כן אני יודע יבואו אנשים שיגידו אתה לא סבלת מספיק לך תעשה סיבוב ותחזור ואז תראה מזה התמדה,  אז ככה  אני באמת אומר אני לא רוצה לסבול עוד, אין לי כוח לעוד שימושים. דבר שני אני צעיר, אז מה ההצעה שלכם שאני יסבול רוב החיים שלי ויהיו לי חיים משומשים ורק בגיל ארבעים אני יחזור?! אז מה התוכנית בעצם נתנה לי  !? זה כל כך מגוחך זה  בדיוק מה שאני לא רוצה שיקרה, בנוסף מי יודע באיזה מצב בכלל אני יהיה אז.
מי שיש לו תשובה כזאת אשמח לא לשמוע אותה. 
חוסר אונים באמת גדול, יש מישהו שמכיר את זה ויכול לעזור לי? כי אני ממש זקוק לזה.

מזדהה איתך מאוד...

אני לא חושב שיש לי פיתרון עבורך אבל אני כן יכול להגיד שהרבה חברים שפגשתי בתכנית כולל עצמי סובלים מדחיינות בלתי נסבלת וגם מהקטע של להתחיל משהו להתלהב ממנו בהתחלה ואז לעזוב את זה ולדעוך..

צריך לשבור את המחסום הזה של הפעולות.. הדחיינות הזאתי החוסר חשק לעשות פעולות ולכתוב ולהתחבר..

הייתי ממקד את הספירה שלי מפעולות ולא מנפילות.. קשה לך לעשות פעולות? לכתוב? להתקשר? לכתוב צעד 1? תתמקד בזה. זה מה שאתה צריך לעשות כדי להקנות לעצמך הרגלים של החלמה הרבה לפני שההחלמה תגיע.

תתחיל לספור לעצמך ספירה מהפעולות. אם לא עשית פעולות תאפס אותה. אתה חייב להתמקד בזה ורק בזה.

אם תתמיד בפעולות האלה ההחלמה תבוא אח"כ מאליה.

מקווה שעזרתי ! אוהבים.

אגב.. אני אומר את זה גם לעצמי

לא כתבתי כבר שבועיים, לא דיברתי עם הספונסר שבוע.. מכיר מקרוב את הדחיינות והעצלנות.. סובל מזה בעצמי למעשה אני חושב שעצלנות זה פגם האופי הכי חזק אצלי....

אוהבים.

אבי1234 כתב on 10 אפר' 2020 08:42:

מצוין, אז הבנת שאתה עצלן, הגעת עכשיו לנקודת הבנה חשובה בחייך.
השאלה היא האם אתה מוכן לקחת את התובנה הזאת קדימה.

למה אני מתכוון ? אני מתכוון לחדר שלך, אני מתכוון למחשב שלך, אני מתכוון לכל הדברים שסביבך שמסיחים את הדעת.
האם אתה מוכן לבטל את הסביבה שלך שמבזבזת לך את הזמן, או שאתה לא מוכן ?
רק דוגמא אחת (ודי קיצונית) - רוב העצלנים אוהבים פרטיות, אתה מוכן לקחת את הדלת שלך ולזרוק אותה ולהיות בלי פרטיות ? 
שים לב, לא ביקשתי ממך להפסיק להיות עצלן, ביקשתי ממך לעשות מעשה חד פעמי ובלתי הפיך. את זה אתה כן מסוגל לעשות.

אתה לא חייב להוריד את הדלת שלך, אבל אתה כן צריך להבין שהעצלנות שלך לא תיעלם סתם כי הבנת שאתה עצלן.
מה שאתה כן יכול לעשות, זה להבין שהעצלנות ניזונה מכל מיני חפצים ומצבים שסביבך.
לדוגמא - אם הייתי זורק אותך עם גפרורים וסכין בג'ונגל, אני בטוח שלא היית עצלן בכלל, והיית משתדל מאוד להשיג אוכל ומחסה, לא כי הפסקת להיות עצלן, אלא כי הסביבה שלך לא תומכת יותר בעצלנות שלך. (כמובן שאחרי כמה חודשים בג'ונגל העצלנות הטבעית שלך תיחלש).

אז תנסה למצוא את הג'ונגל שלך.

מתרפא כתב on 10 אפר' 2020 10:05:

חיזקת אותי אחי, אשתמש ברעיון.

robinhood כתב on 10 אפר' 2020 10:18:

תודה רבה אחי על התגובה, רק הייתי מעדיף לא להשתמש במילה עצלן, דחיינות נראה לי עדיף 
דבר שני, לגבי מה שאמרת על "לבטל דברים שמסיחים אותך" או "מה שאתה כן יכול לעשות, זה להבין שהעצלנות ניזונה מכל מיני חפצים ומצבים שסביבך" זה קצת כללי מדי, כך שאני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך.

אבי1234 כתב on 10 אפר' 2020 12:09:

נתתי לך דוגמא מפורטת על הדלת. זה לא כללי.
אני גם לא חושב שמה שאמרתי כל כך מסובך...
אם אתה רוצה שאדבר בפרטנות רבה יותר, למה שלא תכתוב כאן מה בדרך כלל מסיח את דעתך ? מחשב ? סרטים ? יוטיוב ? פייסבוק ? ככל שתכתוב יותר, אדע לעזור לך יותר.

שלום אח יקר!
קודם כל מזדהה איתך מאוד! נמצא איתך באותה סירה.. תקופה של התמדה ומוטיבציה גדולה ועוד תקופה של נפילה לריצפה וחוסר רצון לזוז, חוסר רצון להשתדל, ולפעמים... אפילו חוסר רצון לחיות.
מה שעוזר לי לקום זה החברים, חברים מדהימים שמזדהים ומעצימים אותי וגם אני אותם (שזה בעצמו מעצים אותי). עוד משהו שעוזר לי זה להמשיך בתקופה הטובה שלי עד שאני רואה תוצאה של המאמץ וההשקעה שלי, סתם דוגמא בספורט - לנצח את הגבול שהצבתי לי בריצה למרחק... וכשתראה תוצאה יהיה לך יותר רצון להשקיע ולשבור עוד גבול ולטרוף את העולם!
אוהב אותך הלוואי שנהייה חזקים ונוכל להתמיד ולהיות במוטיבציה תמידית אבל בסופו של דבר אין טוב ללא רע ואין רע ללא טוב - הכל עניין של איזון. תן בראש!

אבי שלום
תהליך ההחלמה הוא ארוך, אבל אתה נמצא בו ויש תיקווה.
ראשית, אתה היום במקום אחר לגמרי, התחלת בתוכנית, ואתה יודע שיש לך לאן לפנות במצוקה. זאת כבר התקדמות אדירה.
התאווה נלחמת כדי שתשתמש.
אתה מנסה להוציא אותה מהראש שלך והיא משיבה מלחמה. זה המנגנון ואתה לא יכול להילחם בה.
אתה חסר אונים מולה, כמוני.
מציע לך בשלב הראשון לשתף כאן במצוקות שלך, מה עובר לך בראש.
תקבל תגובות ותמשיך לשתף.
כל הכבוד שהגעת לתוכנית.