ערך עצמי - מול צעד ראשון:

שבוע טוב ומועדים לשימחה חברים יקרים!

התלבטתי איפה לרשום את זה כי זה לא לגמרי צעד 1 והחלטתי בסוף לשתף פה..
רציתי לשתף אתכם בתובנה חדשה שנבנית אצלי לאחרונה בעקבות קריאה של שיתופים של חברים ושל שיחות עם חברים וגם מתוך דברים ששמעתי בעבר- כי ככה אני לוקח לי זמן לעכל וללמוד אבל בסוף אני מבין...

אז בעבר (הלא באמת יותר מידי רחוק) שיצא לי לשתף את אבא שלי לגבי התוכנית (שכאמור בעיניי הוא אדם מאוד חכם שכל חיי שאפתי להגיע רק לחלקיק מהידע והחוכמה שלו) הוא העיר על אחת הנקודות שלא מוצאים חן בעיניו שם (בתוכניות של מכורים לפי הבנתו) אבל סך הכל העברנו את זה.
הוא העיר (בתרגום חופשי) שאנשים שמגיעים לתוכנית נותנים ערך רב למספר ימי הניקיון שלהם או לפחות מאוד מתמקדים בזה ובכמה הם נקיים.
בעקבות זאת יוצא מצב שהם שמים שם את כל המשקל של הערך שלהם וכך כל נפילה גורמת להם להרגיש עוד יותר רע ולשקוע בזה יותר ובעצם לחפור את הבור יותר עמוק במקום להעביר את זה בקלות ולנסות להמשיך הלאה ולצאת מזה.

אז אכן אני רואה שזאת תופעה שקיימת (וכנראה גם אצלי) גם כאן בפורום אני חושב וגם אצל חברי תוכנית *מסויימים שעדיין לא יציבים בדרך שלהם ובעבודת התוכנית וכנראה שעדיין לא מיישמים את העניין של לא להיות בהלקאה עצמית (לא שאני או כל השאר מושלמים בזה..).

אז פשוט חשבתי שצריך להפריד לגמרי בין ימי הנקיות שלי לבין הערך העצמי, מה מצבי בחיים ואם אני שווה.
נכון שכל יום של נקיות שווה זהב ויהלומים וצריך להעריך את זה מאוד, אבל זה צריך להיות חד כיווני.
אם אני לא נקי או אין לי מספר גדול של ימי נקיות זה ממש לא אומר שאני לא שווה או שהערך שלי נמוך.
יש עוד הרבה תחומים בחיים שחברים עובדים עליהם אם זה עבודה על מידות=פיגמי אופי, עזרה ונתינה וחיבור לאלוקים (כמו כמובן מצוות אחרות ועוד).
בתוכנית אנחנו מודים שאנו חסרי אונים ושליטה על התאווה- המחלה שלנו לכן אם אנחנו נופלים לא צריך להיות בהלקאה עצמית- להרגיש שכל החיים שלי וכל מה שאני לא שווה כי זה לא נכון, זה חלק מהניסיון שלי לטפל במחלה, אבל יש כל כך הרבה מעבר להמשיך להיות שמח ומאושר על מה שאני ומה שאני משיג כל יום ולהיות תמיד אסיר תודה לאלוקים!

בתוכנית אומרים את זה בשפה קצת יותר פשוטה- אם אני חולה למה אני צריך להרגיש רע עם זה, חולה סכרת לא צריך להצטער שהוא חולה זאת המציאות שנתן לו אלוקים- אבל האמירה הזאת כמובן לא תפסה אצלי ככה כפשוטו כי זה נשמע ממש לא מדוייק מחינה דתית עד שהבנתי את זה בצורה ששיתפתי פה..

מאמין שאם נחפש את החיבור והמילוי הרוחני שלנו מתוך מקום כזה בריא ולא מתוך הרגשה של נחיתות וחיים גרועים (שמובילים ליאוש וגם לריחוק מאלוקים ש"בטח מאוכזב ושונא אותי") אז דווקא כך נוכל להצליח ולצאת מההתמכרות- כמובן דרך אלוקים ובכוחו.

אשמח גם לשמוע את דעתכם אם אתם חושבים כך או אחרת.
(*כמובן שלא פסלתי כאן בהנף יד את כל עניין הצער על החטא אלא את יחס המקום והערך שלי בחיים)

באופן כללי נפילה גורמת לאדם להרגיש, דפוק. דווקא אצל מכורים שבאמת משקיעים בדרך, אני רואה הרבה פעמים שגם אם הן נופלים זה לא כל כך שובר אותם. זה קצת מפתיע, אבל, יצא לראות את זה כמה פעמים, אצל כאלה שממשיכים גם בזמן נפילות.

חוץ מזה, שלפי עומק התכנית, דווקא צריך להיות הרבה יותר שחרור פנימי בתחושה לגבי נפילות. לא מזמן קראתי בספר של NA שלחיות בלי להשתמש זה לא מצב טבעי עבורנו כמכורים. הטבע שלנו הוא להשתמש ואנחנו לא אשמים במחלה הזו, אנחנו כן אחראים להחלמה.

צעד ראשון- הסטוריה(השלמה), הזיכרון חוזר:

לאחרונה כששיתפתי ספונסי שלי בקורות ההתמכרות שלי פתאום נזכרתי בדברים שבלל שכחתי ולא חושב שאיי פעם שיתפתי.

זכרתי וחשבתי שפחות או יותר ההתמכרות שלי התחילה בחשיפה אקראית לסרטון פרנ'.
יש 2 הנחות בנושא ולא ברור וידוע מי נכונה ועבור מי-
1 ההתמכרות היא דבר שאותו אדם נולדת איתה- תכונה מולדת ולכן ניתן לראות סימנים שלה עוד בגיל מאוד צעיר.
2 ההתמכרות היא דבר שנבנה אחרי שאדם נחשף והתחיל לפעול על ההתנהגות מספר פעמים עד שהפך למכור.
אני לא בא לתת תשובה, אבל תמיד חשבתי שבהתאם לכך המקרה שלי הוא 2 אבל פתאום שאני נזכר בעוד פרטים זה מעלה קצת ספק (לא שזה משהו קריטי להחלמה, סתם..)

נזכרתי שבגיל צעיר מאוד אולי עוד לפני האינטרנט אצלנו הייתי נדלק מקטעים מסויימים בעיתון, היו פירסומים מיניים שהיו מופיעים בסופו- מה שהיום אני חושב כבר לא חוקי, זוכר שהייתי מחפש אותם ולפעמים חותך ושומר מהם..

היו עיתוני "נשים" שבכלל גם היו אחד הדברים המדליקים עבורי שכמובן שמרתי בסוד.

זוכר שאפילו פעם עברתי בסימטא מסויימת מלוכלכת ומצאתי על הרצפה עיתון זרוק מלוכלך בו היו כמה תמונות כאלו מיניום וישר נידלקית חתחתי מהם ושמתי בכיס והבאתי לחדר..

כשההורים לא היו בבית הייתי עוקב על טלנובלות מסויימות שהופיעו בערוצי היסוד שהיו אצל ההורים בטלויזיה בחדר- מן הסתם שסיפור הטלנובלה המשעם לא עניין אותי אלא רק לחכות לרגע בו יהיה איזה ביטוי של תאווה בין שחקנים או איזו שחקנית..

זוכר גם שגרה שכנה מולנו, לא אפרט, אבל פעם ממש נדלקתי מהרעיון והייתי מציץ אחריה ואפילו שכנעתי את ההורים לקנות לי משקפת כביכול לאיזה משחק שרציתי לבנות, בסוף הייתה לי משקפת צעצוע מעפנה שלא טובה לכלום חח

עוד שהאינטרנט היה בחיתוליו והיה מן קו איטי כזה שכל פעם שרוצים להתחבר היה צריך לחייג והיו לוקים כמה רגעים, גיליתי אתר תמונות של דוגמניות שלאט לאט למדתי אותו לפי שמות ונושאים וכבר הכרתי מי מעניין ומי פחות לפי בגדים ונתונים וכו'....


הזיכרונות האלו שלפתע הגיחו מחזקים נקודה מאוד חשובה שחשוב לא להתעלם ממנה, זה לא האינטרנט, הפונר' או משהו אחר, זאת המחלה שלי.
וכפי שמתואר, גם אם כביכול לא תהיה לי גישה לזה דרך מכשיר חכם או דבר אחר, בתור מכור אני אחפש את זה ואמצא בכל מקום אפילו בפחי הזבל..
לכן אישית, אם לא אמצא פיתרון למקור הבעייה- לראש שלי, פיתרונות חיצוניים לבד לא יעזרו (כמו סינונים ודומיהם) ולכן חשוב לי להשקיע בהחלמה.

צעד ראשון- הסטוריה(המשך):

עוד משהו קטן שנזכרתי בו היום בעקבות זה שנרשמתי למסלול הכשרה אינטנסיבי, שרציתי לשתף.

נזכרתי בתקופה שלי באוניברסיטה, הלימודים היו קשים והתאווה עדיין תמיד הייתה מוצאת זמן לתקוף.
הייתי ממשיך להעמיס לימודים ולקחת יותר קורסים למרות שזה היה מאוד קשה, חברים היו שואלים אותי למה אתה כל כך מעמיס? והייתי עונה שזה דווקא טוב לי, שככל שאני יותר מעמיס ככה אני לומד.

והאמת שזה היה בכלל בגלל התאווה.
ידעתי שככל שיהיה לי יותר זמן פנוי התאווה יותר תיכנס ותהרוס גם על חשבון הלימודים, אז ניסיתי להעמיס על עצמי כמה שיותר שלא ישאר לזה זמן ואפשרות.
מה שזה בעצם יצר זה סוג של התעללות קשה בעצמי, הכנסה ליותר לחץ, משימות בלתי אפשריות שעם כל זה כמובן התאווה בכלל לא הרפתה והצליחה למצוא את הרגעים להיכנס ולהרוס הכל. ככה גם הנזק היה יותר גדול הכישלון, תחושות האשמה והגלגל חוזר..

מקווה ומתפלל שהיום שאני עובד על ההחלמה דרך התוכנית, הפעולות והחיבור הנכון והבריא לאלוקים הפעם זה יהיה שונה ואוכל לנתב את זה באמת למקום חיובי.

כן המחלה כפי שאתה מתאר היא מ'ינקות' - גירסא דינקותא כל אחד מהמקום שלו, אני גם זוכר כאלה דברים כפי שאתה מתאר, אנחנו ממש על סירה אחת מקווה להגיע לאי הבודד והקסום - להיות בריא, אני חושב שעצם זה שאני אתכם החברה היקרים, אני כבר בדרך הטובה.

מאוד מזדהה אחי עם הפוסט הראשון..

גם אצלי כך היה.. הרבה לפני האינטרנט.. מגיל צעיר מאוד כבר הייתה משיכה אינטנסיבית לבנות גילי ולמבוגרות יותר.. 
ואוננות עליהן שהתחילה בגיל צעיר מאוד.. איזור גיל 7 כמדומני..

המחלה הייתה קיימת בי מהיום הראשון ממש.. חיכתה לרגע להתפרץ.
עוד הרבה לפני שהייתה לי הבחנה בין טוב לרע או בין בריא למחלה..

אוהבים

חוסר אונים, מתעדכן.

מוצא את עצמי לאחרונה הרבה במצבים של חוסר אונים.
מול אובססיות, מבטים וסקרנות, פעולות של מציצנות ועניין בנשים שמופיעות בסביבתי.

ניסיון להילחם באותם אובססיות גם דרך פעולות תוכנית רק חיזקו את הקושי כל עוד ניסיתי לעשות את זה בצורה של החזקת שריר וניסיון לקחת שליטה.

בחורה שבאה להתאמן ממול הבית שלי גרמה לי לכניסה לאובססיה קשה וניסיון לצאת מזה הרגיש כמו מלחמה בבוץ טובעני.
גם בפגישת לימודים שהייתה לי היום לא הצלחתי לעצור את הסרנות מלראות את הוידאו והתמונות של הנשים שהשתתפו בזה.
גם לא העובדה שהם לא בדיוק מושאי תאווה, ילדות או נשואות לא עצרה את האובססיה מלהשתולל.
אז גם היום חוויתי יום עם כמה רגעים לא נעימים של מלחמות שהרגישו שנכפות עלי (אשתדל לספר יותר ביומן המסע).

אני לא שולט על האובססיה שמגיעה ומקבל את זה כעוד תזכורת מאלוקים על חוסר האונים והשליטה שלי מול ההתנהגות הלא שפויה שהיא חלק ממני.

מתפלל לזכור ולראות את כל אותם נשים כיצירות של אלוקים, בנות אדם שאני מברך בכל טוב והצלחה ולא לראות אותם כבובות תאווה, מתפלל למסור את השליטה לאלוקים שיעזור לי ללכת בדרך שלו ולמצוא ריגוש ומילוי דרכו בדרך שפויה נכונה וטובה.

צעד ראשון מתעדכן, תזכורת קטנה

עבר פרק זמן מסויים מהמקרה, אבל יחסית עדכני וטוב להיזכר.

תקופה טובה במפוקחות מול צריכה וגירויים של תאווה עם פרק זמן מבורך של נקיות שם.
סה"כ א.ת בשיא ולא מכוחי, עברתי ימים שהרגשתי שאני כבר לא שם. יצא אפילו שנתקלתי בכתבה שכללה לרגע וידאו מסויים של תוכן 'לא כל כך צנוע' ועדיין איכשהו צפיתי בזה בלי טיפת תאווה, ממש מה שנקרא ראיתי אותה כבת אדם. בדרך כלל משתדל לברוח ממקומות כאלו אבל שם ממש זה לא הדליק כלום ולא צרכתי או חיפשתי תאווה.

מספר ימים לאחר מכן דפדפתי בדף מדיה של בדיחות וכו'(יחסית נקי מתאווה) שהכיל תמונה מסויימת, שולית, ובתמונה פרט 'שולי' של חלק גוף של אישה שאולי רוב הצופים אפילו לא שמו לב אליו.
אבל באותו רגע המראה הקטן וה'שולי' הזה פשוט תקף אותי במלוא העוצמה, האלרגיה נדלקה בשיא של רצון והתרגשות לראות מזה עוד, ממש כאילו זה הדבר הכי טוב שאני יכול לייחל באותו רגע ושאני הכי רוצה בעולם לראות ממנו עוד. א.ת יצאתי מזה ולא לקחתי את המנה.

זה פשוט הזכיר לי ולימד אותי שאני עדיין רגיש מאוד, האלרגיה עדיין איתי ויש פה גם את גורם ההפתעה שלא ידוע מתי ואיפה יצוץ.
מנה קטנה כגדולה ויחד עם חוסר השליטה שלי בעניין אסור לי להקל ראש.

מתפלל לא לחפש מילוי וריגוש בחלקי גוף של נשים- זה מה שהם, חלקי גוף..
ומתפלל לייעל את הזמן שלי לפי רצונו ופחות בהסתובבויות חסרות מטרה.

גם אחרי שנה נקיות (מאוננות)- מפתיע אבל עדיין חסר אונים:

היום, ואולי אם לדייק על השעה, מחר, אני סוגר בע"ה וממש לא מכוחי שנה(עיברית) של נקיות משז"ל.

כנראה שבתקופה האחרונה גם אם לא לגמרי במתכוון או במודע טיפטפתי לעצמי טיפות תאווה בהיתקלויות אקראיות או בסוג של פעולות חיפוש שאולי נבעו מתחושה שחוסר האונים נעלם.

גם כשלקחתי על עצמי מניעה גמורה (זמנית) מאתרים שמסוכנים לי שיחסית עומדת כדי להימנע מסיכונים מיותרים, לאחרונה עדיין שמתי לב שבחוסר שפיות אני צופה בסרט שבדרך כלל לא מתפרש אצלי כתאווה אבל חוזר שוב ושוב על סצנות מסויימות אולי לתפוס שם משהו או מחפש לשאוב עוד מבט ממישהי שעוברת ברחוב.

שבוע שעבר הרגשתי חזק את תחושת חוסר האונים, כל רגע הרגשתי שאני על סף שימוש אע"פ שאני לא מזין את התאווה (לפחות לא במדיה אבל אולי כן בפנטזיות שמשתחלות לראש ולא נעצרות) והאובססיה ממש עשתה בי שמות.

כשחבר אמר שאצלו האובססיות יורדות עם הזמן הסכמתי.
גם אצלי הטירוף לא קיים תמיד ותדיר כמו בימים הראשונים כשהראש בשימוש, אבל עדיין יש גלים.
יותר שטוחים, פחות גועשים, אבל יש גלים של אובססיות שלא נעלמו לגמרי ועשויים להגיח מידי פעם, לסחוף ולהזכיר שאני עדיין חסר אונים, ממש כמו ביום הראשון.

אולי זה מפתיע, אולי מאכזב, אבל מסתבר שההחלמה והשקט מול האובססיות וחוסר האונים הם לא פקטור של מספר ימים וותק בהחלמה - מצב המפוקחות לא תלוי במונה הזמן אלא במה עשיתי עם הזמן ובמיוחד מה עשיתי לאחרונה במקום של החיבור לאלוקים ופעולות משמעויתיות, כך אמר הספונסר.

אז אני בנתיים חזרתי לבסיס, לפעולות הבסיסיות שהייתי עושה בתחילת הדרך ושאת חלקם התחלתי לזנוח או לזלזל.
פעולות פשוטות- כתיבת א.ת, להתקשר בעצמי לחברים, קריאה בספרות וכו', מזכיר לי שאני עדיין חסר אונים וצריך אותם.

א.ת המצב משתפר פלאים ויכול להיות בע"ה שיצא לי גם לכתוב איזה סיכום או תיאור מצב של סיום שנה בנקיות משז"ל, עדיין הדרך לפנינו אבל גם לדברים כאלו יכול להיות שיש מקום.

פסח שני שמח (ואפילו יותר השנה)

אחי היקר תודה רבה על השרשור הזה, אני חדש בדרך, ועכשיו נמצא בצעד מספר 1, משנן כמו מנטרה כל היום את המשפט, 
כתבתי לי דף ממו בשולחן
"ה ש ח א מ ה ו א ל ה ע ח"
(ראשי תיבות... חחח)
הדברים שכתבת פה מתוך נקודת אמת פנימית, הם דברים מאוד פנימיים וחזקים, שמבהירים לי את הצעד הזה בדרך
תודה אח יקר, בהצלחה לכולנו.

תוודה רבה חבר יקר.
ראיתי אתמול את ההודעה בזמן העבודה דרך המייל והאמת שזה העלה לי חיוך והרגשה טובה שיכלתי להיות לתועלת.
קצת בימים לחוצים אז לא מצאתי זמן להגיב קודם.
הצחיק אותי גם הראשי תיבות חח אחלה שיטה.

כבר אשתף שגם לפני כמה רגעים שוטטתי במקום בעייתי בשבילי ברשת ונחשפתי למשהו שהתחיל להתפרש אצלי כתאווה ומתקרב כבר לפעולה על זה ואני צריך לזכור שאני חסר אונים מול זה תמיד. מתפלל לא לחפש מילוי דרך תאווה אלא בה', לא להחפיץ ולזכור שנשים הם בנות אדם(לאחרונה א.ת שיותר מצליח לראות את זה ככה) ומתפלל בשבילן לכל טוב.

כבר תקופה שיש לי בראש לפתוח שירשור נוסף על צעד 2 שגם מרגיש שיש לי מה לשתף שם אבל עדיין לא מוצא את הזמן, צריך בשביל לכתוב להתנתק לרגע משאר הדברים ולהקדיש זמן וכרגע קצת קשה..

אוהבים, בהצלחה.

ראש של מכור (לתאווה).

אסיר תודה על הימים האחרונים שעוברים יותר בפיקחון, עשיתי לעצמי תוכנית של קצת יותר מניעה מהאיזורים במדיה שיותר מסוכנים לי ובכל זאת..

אתמול מהבוקר בנסיעה לעבודה הרגשתי משהו רגיש אצלי יותר ושיתפתי חברים והתפללתי בדרך.

בעבודה יצא וקראתי כמה כתבות בודדות במדיה, התגלגלתי לאחת מהם שהייתה על שחקנית ששיחקה בסרט מאוד מיני שצרכתי בעבר (היום היא מבוגרת מאוד- יותר מאמא שלי), בה היא התלוננה על הניצול והפגיעה שנעשו לה וסך הכל קראתי את זה ממקום בריא שגם עזר לי לראות אותה כבת אדם ולהשתחרר מהמקום החולה.
הבעייה שכשבאתי לצאת מהכתבה נתקלתי בתגובה קצרה שמישהו כתב בצורה מפורטת על תיאור של קיום יחסי מין שלה עם אדם נוסף במהלך סרט (מהצד של השחקן) שממש דקר לי את האלרגיה ועירער אותי ועשיתי שיתוף עם חבר ותפילות כדי להשתחרר מאותו תיאור.

בדרך חזרה מהעבודה לברית של חבר, היו מלא פקקים והוויז החליט להעביר אותי קיצורי דרך דרך תל אביב.
נתקלתי בנסיעה ברחוב במושאות תאווה בעלות נתונים ולבוש חשוף בצורה ממש קיצונית וחסרת בושה ומאוד ניסיתי להתעלם, לברך ולהתפלל כל הדרך בעיקר שאלוקים יעזור לי ויעזור לי לא לחפש שם מילוי אלא דרכו אבל היה ממש קשה. לראות בחורה שבמשך כמה דקות עם כל התצוגה צועדת לעברי מבלי להסתכל ואני מסתכל ולא מסתכל, נשים חוצות את הכביש או עוקפות אותי רכובות על אופנועים, אופניים או כלי תחבורה אחר בזמן שהן לבושות בצורה מינימלית.. ונחשפתי לכמה מראות אפשר לומר בעל כורחי.
הוויז החליט יותר לקצר ולקח אותי על כביש החוף, ששם נאלצתי לעצור במעבר חצייה ברמזור וכשהעוברים חלפו על פניי נחשפתי למראה מאוד מפורש מאחת שהלכה חשוף ולא אפרט, ששוב דקר חזק את האלרגיה (שיתפתי בערב את הספונסר).
מן טבע הדברים גם בברית הופיעה איזו מושאת תאווה שניסיתי להתעלם אבל לפי הניתוח שלי (שבמקרים האלו לרוב צודק) ניסתה פשוט להסתובב סביבנו כדי שיראו אותה כמה שיותר..

משם נסעתי לקבוצה בערב, קראנו בספרות דברים מאוד מחברים דווקא מספר שבמקור מיועד לאלכוהוליסטים אך הנקודות שם מאוד מדוייקות עבורי.
אם היחס מול ה'כוסית' הראשונה - שהיא בעצם הדבר שגורם לי בסוף להשתמש
ואם התיאור שנכתב שם שבעצם לפני התוכנית עבדתי בצורה שבה המשכתי 'לשתות' כל עוד הנזק לא היה ניכר מספיק- ככל הנראה שאם לא הייתי בתוכנית הייתי ממשיך על הדרך הזאת כל פעם 'לשתות' כי הנזק לא ניכר עד שהוא כבר הופך לניכר.
וכן עוד נקודות רבות ויפות.

גם בישיבה עם הספונסר לאחר הקבוצה עברה מושאת תאווה, ושמחתי לראות שגם הספונסר שלי מזדהה עם התחושה והקושי הנ"ל ושלמעשה גם הוא חווה אותם ופשוט עושה את אותם פעולות.
למדנו שאלוקים מספק לנו פתרון בדרך התוכנית- הפתרון לא אומר שלא יהיו פיתויים אלא שהאובססיה תיעלם, והינה אחרי יום כזה בשונה מבעבר יש לי בחירה לעשות את הפעולות ולחזור לבית נקי ושפוי בשונה מבעבר -להבין שיום כזה לא אומר שאחזור לבית ואצטרך להתשתמש עכשיו כל הלילה כי הינה מה לעשות נחשפתי לתאווה..


במהלך אותה הנסיעה (זאת על כביש החוף) עלו לי כמה תובנות בעיניין,
מצד אחד הזדהתי עם הכלים והדימויים המאוד מדיוייקים שאנחנו (בעיקר חברי קבוצות SA) לוקחים מעולם האלכוהול ומצד שני לא פעם עולה לי השאלה- מה הקשר בין השניים? איך אפשר להקביל אותם?
הרי אלכוהוליסט לא מסתובב ברחוב מלא ממטרות של בירה וצריך להתאמץ לסגור את הפה,
הוא לא הולך בעולם או בקניון ומשתילים לו לתוך הפה טעמי אלכוהול מכל כיוון,
לאלכוהוליסט הגבול ממש ברור, וגם אם יראה מליון בקבוקים ואפילו יגע ויחבק אותם הרי יש גבול ברור- לא שתה = לא השתמש.
והינה אני גם שמנסה לחיות בעולם בצורה סטנדרטית ולגיטימית לגמרי, בין אם בעולם הוירטואלי ובין אם בעולם המציאותי- פשוט מוצא שזה בלתי נמנע לא להיחשף לתאווה- תמיד בסוף זה יגיע אליי מאיזשהו כיוון והגבולות מאוד מאוד דקים.
התשובה הגיעה אליי מכיוון אחר- במהלך הנסיעה שמתי לב שאין לי משיכה לגברים, מבחינתי הם יכולי לרוץ עם גופיות או אפילו בלי חולצה, אני אישית יכול להתרשם ולהתפעל מהמראה שלהם אבל א.ת שלי זה לא הולך למקומות של מחלה ותאווה, למעשה שמתי לב שאני אפילו לא מצליח להבין איך זה קורה לחברים עם משיכה לגברים- מה הם מחפשים זאת סך הכל רגל/בטן/יד..
הבנתי את מה שנאמר לי בהתחלה- רק מכור יכול באמת להבין מכור אחר- אני לא יכול באמת לגרום למישהו שלא מכור להבין מה עובר לי בראש ואיך זה משפיע עליי, ואם אני שאפילו לא לגמרי מצליח להבין מכור שטיפ טיפה שונה ממני עם משיכה טיפה אחרת - איך אני אצליח להבין איך עובד ראש של אלכוהוליסט?
אם כן כל מה שנותר לי זה להמשיך להזדהות עם אותן נקודות שמתאימות עבורי, שיש לי איתן הזדהות רבה ועזרה להחלמה ופחות לנסות ליצור השאות בין הראש שלי לראש של מישהו אחר.

לכבוד השם כתב on 01 יוני 2021 10:36:

מה זה ה-א השנייה?

מתרפא כתב on 14 יולי 2021 14:01:

הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו