מוציא לאור פה, אשתדל לא לפרט מידי.
הפעולות מידי פעם מתפספסות לי וקורה שאני מתחיל לזנוח אותם מידי פעם.
אתמול בתשעה באב עשיתי איזו פעולה שהזכירה לי תוכן של תאווה ואז עלתה לי אובססיה לראש לחפש את אותו מושג, שכביכול מעצם עצמו לא קשור בכלל לתאווה, היה לי רצון חזק לחפש ולראות מה בכלל יהיו התוצאות שהרי כביכול זה לא מילת תאווה מוצהרת..
לצערי הרב לא נהגתי נכון ולא הייתה לי נכונות להתקשר לחבר ולעשות את הפעולה הנכונה. גם לא הרמתי טלפונים באותו יום, במקום זה העדפתי להילחם עם עצמי ומצאתי את עצמי על סף לעשות פשוט את החיפוש ואסירות תודה שבסוף זה לא קרה. הלכתי לנוח גיליתי שהייתי פשוט מאוד עייף ואז זה דיי עבר לגמרי.
מאוחר יותר בלילה, צאת הצום, לא מצליח להירדם בשעה מאוחרת.
התחילו לי מחשבות על איך אתנהג בחיי נישואים עם מה שזה כולל.. חסר אונים מול המחשבות שסירבו לעזוב בקלות יחד עם המחשבות שהם בכלל לגיטימיות וסך הכל אני מנסה לחשוב על זה מגישה בריאה "בדרך שאלוקים רוצה" כביכול ממקום בריא, הגעתי לגירוי שבכלל לא בריא ונכון לי.
מאוחר בלילה.. לא הרמתי טלפון, עשיתי קצת פעולות ותפילות עד שזה שכח, ניסיתי להירדם.
לא עבר הרבה זמן ומשום מקום תקפו אותי זיכרונות מקטעי מדיה של תאווה שהייתי צורך, היו כמה בולטים מהם שהייתי "אוהב במיוחד" וצורך שוב ושוב.
את הקטעים האלו גם חזרתי לצרוך בנפילה/מעידה האחרונה שהייתה לפני למעלה משנה, מאיפה הם באו לי עכשיו?
הראש משום מקום התחיל לשחזר את כל הפרטים, תוך כדי שאני מתפלל לאלוקים ועושה פעולות.
הסרט כביכול התחיל לרוץ ולא הצלחתי לעצור אותו. כל הדברים שזכרתי, אלו שהדליקו אותי, שלב אחרי שלב ב"עלילה" הראש שיחזר הכל. התפללתי לאלוקים והיה קטע מוזר שאפילו ממש תוך כדי תפילה ודיבור אליו הגוף המשיך לקיים ולחזק את הגירוי.
בשלב מסויים כשקצת נרגע ירדתי מהמיטה, על הברכיים, תפילת צעד 3 ותפילה ודיבור בכלל לאלוקים שקצת הרגיעו, נרגעתי וחזרתי.
ושוב כמה דקות מאוחר יותר המשך שיחזורים של כל הקטעים ה"חמים" שהייתי צורך.
בסוף זה נגמר, כאילו התאווה לקחה את המנה והריגוש שלה, א.ת לא נגעתי בעצמי, לא אוננתי אבל הגירוי היה ממש עד הסף.
ממש חסר אונים.
הבנתי כמה לא שפוי זה היה, נזכרתי לאחר מכן איך הייתי באותם שימושים, זרוק על הרצפה, מסומם, צורך את אותו קטע מדיה על כולו, דואג לא לפספס כל פרט שמדליק אותי ואם כן חוזר עליו שוב ושוב, כואב על הרצפה, מגורה ומסומם עד לקצה, מסיים קטע שנמשך 15-20 דקות ואז מת לקטע הבא שבו יש משהו קצת יותר חדש ויותר מגרה ואני חייב לא לפספס גם אותו.
כך ממשיך ל20דק ועוד 20 דק ועוד ועוד בחוסר שפיות מול פנטזיה ודמיון שרחוק מהציאות שלי.
לא המילוי, לא האהבה האמיתית רודף אחרי הסם בחוסר שפיות להתמלא תוך כדי סבל לגוף, לראש, מאבד כוחות וזמן על ההבל, חסר אונים ושפיות.
מתפלל לאלוקים לא לחזור לשם, מאחל לאותן דמויות שימצאו את המילוי והפרנסה שלהן בצורה בריאה וטובה שלא תזיק להן, בדרך ממלאת ובריאה, מגלה כלפיהן רחמים- מהצד שלהן שצריך לחיות בעולם הזה כדי לקבל את המילוי/יחס/פרנסה כשהן סך הכל בנות אדם, ומתפלל ושוב מכל הלב לאלוקים שיעזור לי להתמלא ממנו, בחיבור אליו, בדרך שלו ולא לחפש ולהתמלא מהמקומות האלו של סם התאווה החולני.
היום חזרתי לשתף ולהתקשר, קצת בעצלתיים, גם לעשות את הפעולות, שיתופים מפורטים ושיחות עם חברים.
