למשוש - עוד מעט? זה עוד המון. עוד 12 ימים. כפול 24 שעות כפול 60 דקות = 17,280 אפשרויות ללכת לעזאזל...
כפי שנכתב כאן לאורך השרשור, אני צריך לחיות היום עם התאווה ולא לפעול...

לסוד - בשביל חולי הסכרת המצאת האינסולין, היא מתנת חיים...

לאסירותודה, ללכת לעזאזל?! חס וכרפס! אלו מילים שאני אישית לא כל כך מקבל, לכן אשתדל לא להתייחס אליהם, ברשותך אחי היקר..

משוש חיי.
תרשה לי, אבל אני ממש לא מסכים איתך!
כל התכנית הזאת היא אמנם 'רק להיום', אבל בוודאי שהמטרה הסופית היא להשאר נקי כמה שיותר!
הנה למשל 'אסירתודה' היקר, נקי כבר 6 שנים! אין לך מושג כמה זה מחזק לשמוע שיש בנאדם שנשאר נקי כ"כ הרבה זמן.
אם כי כמובן שהשאיפה שלנו היא רק להיום!
יום טוב ונקי לכולם!!

אסירותודה,

ברור שעבור חולי הסכרת האינסולין הוא מתנת חיים, אבל הם היו שמחים לוותר על המחלה ועל המתנה. הם לא מקבלים מהאינסולין שום תוספת מעבר לכך שזה שומר את המחלה תחת שליטה. אצלי התכנית לא רק שומרת את המחלה תחת שליטה ("רק להיום" כמובן), אלא נותנת לי מתנות עצומות נוספות שהם נפלאות ומדהימות כל מתנה בפני עצמה.

אז ברור שאני לא מוותר על ההחלמה ראשית כל כי אני לא רוצה למות, אבל גם מכיון שאני רוצה לחיות עם כל הערך המוסף שקיבלתי.

תודה לה' על ההחלמה ותודה לה' על המחלה (אולי הסדר צריך להיות הפוך. לא יודע).

תודה להשם על המחלה? על מה בדיוק אני צריך להודות, על כך שהייתי עצבני במשך הרבה שנים והעצבים האלו גרמו לי לתופעות לא רצוניות בגוף,
ובנוסף להתפרצויות בלתי נשלטות בכעסים, שלעולם לא אוכל לתקן את הפגמים שיצרתי באנשים שהייתי איתם במגע?
ואם אודה לאלוקים על המחלה, משמע שיצא מאלוקים דבר רע והרי ידוע אצל אלוקים, אלא רק טוב וחסד ורחמים.

למשה היקר,
כוונתי הייתה שגם אם נפלנו, שום דבר לא הלך לעזעזל, ולא קרה שום דבר, אז נפלנו, בסדר, אז נקום ונתעודד...
רגע, ואם אדם אחרי 6 שנים יפול והוא ייכנס לכאן ויגיד, תשמעו חברים אחרי 6 שנים של נקיות נפלתי, מה זה יעשה אצלנו בראש?
מסתבר, שנוכל להגיד, באמת המחלה לא עוברת אף פעם, והנה אחרי 6 שנים של נקיות הבנאדם שוב נפל.
מאידך, נוכל לחשוב מחוץ לקופסא ולהגיד לעצמנו, הבנאדם החזיק 6 שנים בלי נפילות?! איזה אדיר זה, הוא הצליח לשבור את הטבע שלו ולעשות הפוך ממה שהדחפים שלו בגוף תובעים ממנו, וגם אם קרה ונפל אחרי 6 שנים, יש לו השג מרשים מאוד, ואין כל השלכה לנפילה בודדת אחת, על 6 שנים של נקיות ושפיות, של בנייה וצמיחה אישית, שאין כמותה בכלל.
והבדיקה האמיתית והנכונה תהיה, כיצד עכשיו הוא מגיב לנפילה שלו, האם הוא מתכנס בתוך עצמו ונכנס לייאוש ומרה שחורה כמו שהיה קורה לו לפני ה6 שנים של נקיות, או שעכשיו אחרי שהוא בנה את עצמו ופיתח יכולות הסתגלות וכוחות חזקים להלחם בחזרה נגד הדחפים שלו, הוא יקום מהר מאוד ויתאפס על עצמו.
זה המבחן האמיתי.

כמובן, שהכל דעתי האישית, והנני נתון להתקפות מצד החברים כאן, הכל ידוע לי, אך בכל זאת אני אומר את הדברים שלי, ואם אתם חושבים שאני סוחף את הפוסט היקר הזה לכיוונים אחרים ולא רצויים, אז תחשבו פעמיים למה בכלל נכנסתם כאן לפורום ולמה בכלל אתם מתכתבים עם אנשים כאן...

אני יודע בוודאות גמורה שיש כאן כוונות מתחת לשטח, זה דפוס אחיד שזהיתי אותו שקורא לא מעט פעמים כאשר אני מגיב כאן או בפוסטים אחרים.
אתם רוצים לצנזר בכבוד, כך יוברר לי שמקומי איננו כאן, ואמצא מקום יותר נעים שיוכל לנהל שיח פתוח ללא משוא פנים.

תודה רבה לכולכם...

בדיוק הפוך. אם אני לא מודה לה' על המחלה - משמע שיש משהו רע בעולמו של הקב"ה. ה' הוא רק טוב וחסד, וגם הדברים שהיו נראים לי רע - היום אני יודע שהם טוב גמור ואין רע יורד מלמעלה.

כן, גם 20 שנה של סבל מגיעות מהטוב של ה' והכל היה לטובתי. אין דבר כזה רע.

אז אני מודה לה' על המחלה. אני מודה לו על המחלה עצמה כי אני יודע שזה היה לטובתי, ואני מודה לה' כי רק בגלל המחלה זכיתי להגיע להחלמה. אם לא הייתי חולה - לא הייתי מחלים... אז היום, כאשר אני מסתכל על אשתי והילדים ועל העבודה וכל מה שיש לי בחיים ולראשונה אני יכול באמת ובתמים לתת להם ולקבל ולאהוב ולעשות את כל הדברים שעושים להם ולי רק טוב - אני יודע שלעולם לא הייתי מגיע למה שיש לי בלי המחלה. אז אני יודע להודות גם עליה.

לגבי הסיום של הדברים שלך, אם תרצה - אשמח לענות לך בפרטי. אם אתה מעוניין שזה יהיה כאן - אכתוב כאן.

שמעתי פעם הסבר על: "...מברך על הרעה כשם שמברך על הטובה...":
הפשט הוא לא שאני צריך לברך גם על ה רעה, אלא הפשט הוא שאין כלל וכלל רע !!!
כלומר עבור רבי עקיבא גם הרעה זו טובה,
כי אולי בראייה המצומצמת והשטחית שלי זה נראה כרגע רע, אבל בעבור הקב"ה שיש לו ראייה מרחבית נטולת מגבלות מעל הזמן הכל טוב !!!

בענייננו, זה אפילו יותר חזק.
לא רק זה שהמחלה שאני חולה בה, היא טוב אבסולוטי ולא רע.
אלא רק בזכות המחלה הזו התחלתי לזכות להתקרב באמת לקב"ה ובראשונה בחיי להתחיל בחיים רוחניים ושפויים !!!

לסוד הכניעה,
אולי אפשר לפשפש ולמצא שאכן המחלה היא מאת השם יתברך, ולא בגלל טעות בבחירה שהייתה לי בזמן הנפילה הראשונה, שהתחילה את אפקט הדומינו במוח שלי,
אך האם, כל הכעסים שכעסנו, כל הטינות שצברנו, כל האנשים שעשו להם עוולות, הם גם מהשם יתברך? ואם הכל מאת השם יתברך, אז למה בכלל יש לנו בחירה,
ואם אין לנו בחירה, כי המחלה נכפתה עלינו, אז אנחנו יכולים להצדיק את כל מעשינו הרעים שנגרמו עקב המחלה הטורדנית, כי הכל בא ממנה, והכל בא מאת רבונו של עולם.
אז כביכול, אנחנו משליכים את כל המעשים הגרועים שלנו כלפי מעלה, נותנים להם הצדקה, שהכל בגלל המחלה,

טוב לכם כך, עושה לכם טוב על הלב, לכו על זה, אך אני שולל מכל וכל את הגישה הזו, ומכיוון שאנחנו מנהלים דו שיח פתוח, ברגע שאמצא לנכון להביע את דעתי בעניין, אביע אותה ללא היסוס.
יכול להיות שאגלה דברים אחרים שלא היו ידועים לי לפני כן, ואולי בעקבות כך אשנה את דעתי.
אך בנתיים, זאת האמת הקבועה שלי, ואיתה אני הולך להכיר את בורא עולם, שלא הכרתי שנים רבות מאוד.

הייתי רוצה להוסיף שאלה על שאלתו של פותח האשכול. ואודה לכם אם תתייחסו לגופו של ענין.

בעצם גם אחרי שנמצאים בתוך התכנית יש למשתתפים בתכנית חיים כפולים וסוד גדול שאותו הם לא מספרים לרוב הגדול של מכריהם ומשפחתם? האם זה לא יגרום לכם ליאוש קצת?
אני בהחלט מעדיף את הסוד הזה מאשר סודות אפלים אחרים. אבל בכל אופן זה קצת מרתיע לחשוב שאתה הולך לחיות את כל חייך עם סוד עצום שלא תספר לאיש.
אולי האושר הוא כל כך גדול שהמטרד של הסתרת הסוד הזה הוא כבר זניח.

אני יחסית חדש כאן ואשמח לשמוע את דעתכם.

מנסיון אישי, אני לא חייב ללכת עם שלט על הגב - 'אני סקסוהוליסט' - כדי להפסיק לחיות חיים  כפולים, ברגע שאני כנה עם מישהו לחלוטין, פסעתי דרך המסכה החוצה. יש דרך, זה תהליך. נסה לחיות היום את היום. אני לא חי את כל חיי בבת אחת...

אוסיף ואומר שמנסיון אישי השד לא כל כך נורא, ולמרות שאני לא הולך עם שלט על הגב, עדיין ישנם כבר כמה וכמה אנשים שיודעים על היותי סקסוהוליסט. זה מתחיל עם אשתי וכעת אני מקווה לספר גם להורים שלי. יש לי חברים שאינם מכורים ויודעים עליי, ויש לי גם חברים מכורים שאני מכיר מהישיבה ומזמנים אחרים בחיים.

כך או כך - הבריחה הסתיימה.

ל"אסיר תודה"  הייתי רוצה לדעת כתור אדם שנקי 6 שנים האם אתה חי כבר את הצעדים או שכל יום בשבילך הוא
אתגר חדש ?

שאלה טובה, כשאני מחובר אין לי כמעט אתגרים, אני עטוף 'בטפלון' מיוחד שברא הבורא לילדים המיוחדים שלו. בהחלמה קיבלתי איזשהו מרווח זמן כדי לזהות תאווה ולעשות פעולת כניעה לפני שאני 'מסניף' אותה לתוכי. לדוגמא הלכתי היום עם ישיבתבינהזמנים שאני אחראי עליהם, לשיט ולפארק, היה לי מחלים. כי עשיתי פעולת כניעה לפני (אשתף עליה בהזדמנות אחרת) ופתאום אני קולט שהפארק גובל בבריכת שחיה מעורבת מלאה הולכי על שתיים...

לא חיכיתי לבדוק האם מה שאני רואה באמת ישפיע עלי, סובבתי את הראש, התפללתי לאבאל'ה שיקח ממני את הרצון  'רק לבדוק' - צעד 3 - כי אני חסר אונים. יש בי 2 כוחות חזקים, הרצון לחיות ולהחלים, והרצון להתאוות, תירגלתי את התאווה מליוני פעמים במהלך עשרים שנה של שימוש אינטיסיבי, ואז אמרתי לאשתי שאני אוהב אותה. משכתי בגומיה שעל זרועי, כי לא מספיק לי להתפלל, אני צריך גם לעשות.

אם הייתי ממתין, שולח מבט שני ושלישי, סביר להניח שלא הייתי כותב לך עכשיו, ואם כן, זה היה כמה אני עצוב ומרוסק...

אני משתדל לחיות לפי הצעדים, עושה חשבון נפש לפני השינה... כן לפני השינה כי היום מתחיל מהלילה, לא פעם שמעתי מבנאדם שאומר, קמתי הפוך... שטויות. אין כזה דבר. השינה לא פותרת כלום. הלכתי לישון הפוך. חבר מקסים מ A.A. היה אומר לי תמיד שמי שהולך לישון עם חתולים מתעורר עם קרציות...

הספונסר, דרך הצעדים לימד אותי לבדוק כל הזמן מה אלוקים רוצה ממני, להתיייעץ עם אחרים, לעשות הפוך מהרצון העצמי, לצאת מהאנוכיות, ב"ה זה עובד לי.

לסיכום: תירגלתי המון את המחלה, היא הפכה לטבע שני שלי, בחסד הבורא היום אני מתחיל להיות מתורגל גם בהחלמה, עדיין לפעמים אני שוכח מי אני, המחלה שלי יכולה להרים ראש בכל רגע נתון, אבל גם ברגעים של השכחה, מבעד לערפל יש לי זכרון שצריך לעשות... כי צריך לעשות...

בהצלחה לכולנו. היום.

יישר כוח גדול אסיר תודה
כרגיל כתבת חזק מאוד .
נהנתי מכל מילה .

נ.ב. מעניין אבל לפני שקראתי את זה כתבתי משהו דומה בתגובה לפוסט אחר , לא מנסיון כמוך ,
אלא מהבנה של איך הדברים אמורים לקרות

פשש...

מעורר השראה.

תמיד חשבתי שחבר שנקי יותר משנה שנתיים זה ה"אינסוף" שלי.
תודה לך אסירתודה שהורדת לי את זה למספרים יותר ממשיים.