במאמר דרך חדשה תיארנו את התופעה הנפשית המוזרה שנקראת התמכרות. אנחנו צורכים תאווה למרות שאנחנו מבינים היטב את ההשלכות העתידיות הקשות, ואפילו כבר לא כל כך נהנים מהשימוש הכפייתי. בשבוע הזה ובשבוע הבא נצלול קצת יותר לעומק, ונסביר כיצד פועלת ההתמכרות ולמה בעצם כל כך קשה לצאת ממנה.
המנגנון ההרסני של ההתמכרות פועל בשני אזורים: הגוף והנפש. השבוע נעסוק במה שקורה בגוף, ולשם דוגמא נתייחס כאן למה שקורה אצל המכור לאלכוהול. כשאדם רגיל שותה אלכוהול, הוא צורך כמות שתגרום לו הנאה. בשלב כלשהו מתחילה להתעורר אצלו תחושה ש"זה כבר יותר מדי", תחושה של סחרחורת וחוסר שליטה. הוא מרגיש עם זה לא נוח וזה גורם לו להפסיק. שימו לב: הוא לא צריך להיאבק בעצמו בשביל זה, הוא פשוט קיבל את שלו, ולא רוצה יותר. זוהי תגובה רגילה של הגוף לשתיית אלכוהול.
אבל מה קורה אצל המכור? פעמים רבות, באופן מוזר, תחושת חוסר השליטה דוחפת אותו "להתחפר" עוד יותר באלכוהול, והרבה יותר עמוק ממה שתכנן. הוא חשב שהוא ימזוג לעצמו רק כוסית אחת, אבל אז הוא מוצא את עצמו שותה את כל הבקבוק(ים)! לפני ששתה הוא הרגיש רצון לשתות, אבל אחר כך זה הפך לצורך שרק הלך והתגבר והוביל אותו למחוזות פרועים שבכלל לא דמיין למצוא את עצמו בהם. דבר דומה קורה אצלנו, המכורים לתאווה. אנחנו חושבים שנשתמש בה הפעם רק קצת ורק לזמן קצר, ואז פתאום מוצאים את עצמנו בשרשרת נפילות, הרבה יותר רחוק ממה שהתכוונו.
התופעה הזו דומה לאלרגיה. אם אני אוכל חבילת בוטנים יהיה לי מקסימום כאב בטן. אבל אם מי שאלרגי לבוטנים אוכל אפילו קצת במבה, פתאום יש לו פריחה בכל הגוף וקוצר נשימה. הגוף שלו מגיב אחרת לבוטנים. והגוף שלנו מגיב אחרת לתאווה. אם אנחנו צורכים אפילו קצת, יש תופעות לוואי קשות, שלא קיימות אצל אנשים רגילים. המכור לתאווה אף פעם לא יכול לצרוך בביטחון תאווה. אתה יודע איפה זה מתחיל, ואין לך מושג איפה זה נגמר. וכל זה רק מה שקורה בגוף של המכור. עדיין לא התחלנו לדבר על מה שקורה בנפש שלו, ועל כך - בפעם הבאה.
הערה: הדברים שנכתבו כאן אינם בהכרח מדויקים מבחינה מדעית. הם באו בעיקר כדי לסייע בתיאור מצבי הנפש של המכור.