בעקבות דיון לאחרונה בפורום חושבני שהקפצה זו תהיה לתועלת
ואם לא אז עימכם הסליחה

תודה סוד על מה שכתבת ועל עצם העלאת הנושא
ביום שישי דיברתי עם חבר בתכנית לגבי להיות ספונסר והוא אמר לי שזה מאוד קל בגלל שעל כל שאלה יש לו שתי תשובות או מה שעבד בשבילי או שאני לא יודע.
12 הצעדים בעיני הם הדרך והכיוון ומה שאחד מרגיש או חווה משתנה מאוד מאדם לאדם ואין נכון או לא נכון אלא "מה שעבד עבורינו" אני חוויתי בינתיים דברים שונים לחלוטין זה לא אומר שאני יותר טוב מאחרים אלא שאצלי זה עבד אחרת ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת אגש לעניין
מהיום שהגעתי לתכנית ומצאתי את אלוקים אני ממש מחובר איליו בהתחלה חשבתי שזה רק היי אבל ככל שעבר הזמן אני רואה שזה לא רק היי אלא זה משהו קבוע אצלי לא שלא היו ירידות קטנות בדרך ולא שלא היו מעידות אבל באופן כללי אני ממש מחובר איליו בתפילות אני מרגיש שאני מדבר איתו ממש במצוות אני מתחבר אליהם הרבה יותר ממה שהיה לפני כן ברצון ללמוד בעומק ההתחברות ואפילו כשאני לא נמצא בתפילות הקבועות אני מתפלל אפילו על למצוא חניה או כשמשהו לא הולך כמו שאני רוצה אני פונה איליו והוא לפעמים אומר כן או לאוזה בסדר גמור מבחינתי שהרי אני מקבל חיבור אישי איליו כל זמן שאני מנסה .אני אפילו מרגיש כמיהה ורצון להתחבר איליו בתפילה ושמונה עשרה הוא זמן של כיף מבחינתי ואת כל זה קיבלתי רק אחרי שאלוקים ברחמיו הביא אותי אל התכנית יכול להיות שזה היי אבל 168 ימים הם חתיכת זמן ואצלי זה שונה ממה שאתה ועוד חברים יקרים מתארים .
כמו שהקדמתי אין פה נכון או לא נכון אלא יש לאנשים חוויות שונות וגם אם אלוקים יקח את זה ממני עדיין ארצה להשתדל להתקרב איליו מאוד ולהמשיך בתכנית בגלל שבמטרה העליונה שלי היא להשאר נקי ויותר חשוב הוא להיות מפוקח ואת זה אלוקים ברחמיו ובאהבתו אלי נתן לי .
תודה לך אלי על כל יום שנתת לי ויהי רצון שאהיה נקי ומפוקח רק להיום
אוהב ומעריץ כל אחד פה שהרי מי כמוני יודע כמה זה קשה אבל שווה
אבי 

סוד הכניעה כתב:

משתף.
האמת שהגעתי לפוסט הזה דרך חיפוש של "חולה חוטא" בפורום.
קראתי, קצת מפחיד.
אני מבין שבעבר צדיקות ומקווה לא עזרו לי, הכל ברור.
אבל עדיין מפחיד.
להכיר בזה שבתוכנית אני מוותר על חלק מהדת שלי, בכוונה ותכנון תחילה, סוג של.
כמובן, שגם מבחינה דתית גרידא, לא לחטוא בברית עדיף על תפילה במניין.
עדיין קצת מפחיד.

במצבי, אפילו עוד יותר מסובך, כי אני עדיין לא בטוח שאני עם תגית גדולה ויפה(?) של 'מכור'.
כך שזה אפילו עוד יותר מבלבל.
מקווה להתבהרות

זה בהחלט מפחיד. אבל איכשהו, פעמים רבות, מעבר דרך תהליכים אמיתיים ונוקבים, הכוללים פירוק יסודות רקובים ובניין יסודות חדשים וטובים יותר כרוך אצלי בפחד משתק. אם אהיה כנה עם עצמי, פעמים רבות כאשר אני מפחד, זה אפילו סוג של סימן שאני נמצא לפני תהליך אמיתי אך כואב שעליי לעבור, אלא שלרוב אני מבכר להתכחש לכך.

אה, ואין כאן ויתור לכתחילה על עניינים דתיים. יש כאן התמוססות טבעית של דברים שקריים בחיים שלי.

כיוון שרבים מן השקרים בחיים שלי היו בתחום הדת, באמצעותה ניסיתי להפסיק להיות כזה "רע", ולהיות כמה שיותר "טוב", כאשר אני מנסה להפסיק להיות "טוב" ולהתחיל להיות טוב בצורה כנה ואמיתית, לא מניפולטיבית, הרבה מהשקרים האלה קורסים, ואם אני רוצה להמשיך בקיום המצוות הללו, עליי לעשות זאת ממקום אחר ואמיתי.

אצלי זה גם תהליך. לא חליתי ביום אחד, ולא אבריא ביום אחד. ומה לעשות שהמחלה הארורה התפשטה על כל תחומי חיי, וייקח זמן עד שאיישם את העקרונות החדשים בכל תחומי חיי?...

כשאני קורא את הפוסט הזה עולה במחשבתי הגמרא שמספרת על חכמים שביטלו את היצה"ר וגילו פתאום שת"ח לא מתנצחים זה עם זה בבית המדרש.
יש קשר ישיר בין היצר הפועל בתוכנו לבין כל מיני פעולות שאנו מבצעים שחלקם הגדול הם פעולות בתחום הדת
ולעניות דעתי כשמפסיקים ליפעול מהמקום של היצר לא נותנים לו לנהל את חיינו במקביל יש ירידה בפעולות הקשורות לדת
אבל זו הזדמנות טובה לבנות את החלק הדתי ממקום מיושב אמיתי ורגוע כמו שכתבו לפני
חזק וברוך על העלאת הנושא

מה זה קיום מצוה?
יש קיום ללא כוונה מיוחדת ואנו מרגישים יוצאים ידי חובה
היום התפללתי אז אלוקים יקבל אותי
היום הנחתי תפילין אז אני שמור
לאחר שהייתי דתי ואח"כ חילוני ואח"כ דתי שוב מבחינתי אלוקים הרבה יותר גדול ממה שאנחנו עושים אותו
לקראת כיפור אנו נכנסים למצב של תחנונים ונסיון לתקן עצמנו אבל מנסיוני האישי בלבד זה שטחי בלבד

כשחזרתי בתשובה לפני יותר מעשור עשיתי זאת ממצב של התנגדות מוחלטת לדת ולאחר חוויות קשות בתקופה שהייתי דתי ותלמיד בישיבה וכו'..

זה קרה בחנוכה וברגע מסויים תוך שהצטרפתי למס' מתפללים בתיקון מסוים, עשיתי זאת רק מתוך כורח היות ונקלעתי למקום במקרה, במהלך קריאת 13 מידות הרגשתי את הקב"ה מולי רואה אותי כמו שאני ללא תדמית חיצונית וכו' ומיד בכיתי מעומק הלב, הרגשתי כמו מול אבא ולא כמו מול שופט
בשעות אח"כ הייתי בהתרוממות רוח עצומה ושרתי שירים מהמסורת במשך שעות ארוכות ללא הפסקה.
בימים אח"כ חזרתי לרציונליות ובדקתי את עצמי שהכל בסדר ואני בשליטה שוב.
לשמחתי הבנתי שאכן קרה שם משהו ויתברך שמו החליט לחוס עליי ונתן לי להרגיש את קיומו.
מאז עברתי הרבה והבנתי שאנו בני האדם יכולים ל"שחק אותה" צדיקים אבל הוא רואה את האמת בכל אחד וחבל לי על האנרגיה המושקעת בהסתרה ובלהיות מי שאני לא.
הבנתי כי גם בני האדם סביבי רואים אותי (לפחות רובם) בעליבותי ואין צורך לתחזק תדמית מסויימת
מאז, השחרור הוא עצום ואני יכול להתפנות באמת לתקן משהו קטן בעצמי אבל ביסודיות והיום לאחר יותר מעשור אני רואה שקיום מצוה קטנה אבל באמת מתוך רצון שלי לקיימה ולא מתוך "מה יגידו" לוקח שנים רק להתחיל, לא כל שכן להתמיד ולעשותה מתוך כוונה.
למדתי לקבל את עצמי ולתת לעצמי את הזמן.
ומתוך המקום הזה הפתרון הוא לאורך זמן.
התוכנית מבחינתי היא דרך נוספת לתיקון המידות ולקירבה נוספת לקב"ה
גיליתי גם אתכם חבריי מהמגזר החרדי על גווניכם הרבים (וכאחד שקשה לו להיות בסביבה דתית אני לומד להעריך אתכם על אומץ ליבכם לקחת חלק בדרך הזו)
ויום יום אני מודה לקב"ה שגילה לי דרך נוספת להתקרב אליו ולפעול לקיום אמיתי של מצות לא תעשה אחת!

למה אתם מתכוונים "ירידה בדת", במה זה מתבטא?
זה קצת מפחיד, אם כמעט אף אחד לא מתמלט מזה.
סליחה על השאלה

קודם כל ברוכים הבאים למקום נפלא זה, אם אתה שייך אלינו תמשיך איתנו ואל תוותר על עצמך,
ולגבי שאלתך זה מתבטא בזילזול בתפילות בהנחת תפילין ועוד כל מיני דברים קטנים שאני מזלזלים בזה.

לעניות דעתי,
מתבטא בעיקר בדברים שאיתם השתמשנו אחרי שימוש...
בדברים שהיו אצלנו כסמל לניגוד להתמכרות שלנו

עזוב אותך... לטווח הארוך, אם אתה מכור, לא יעזור לך כלום ואתה תהיה איתנו או ש...
ברוך הבא!

זו תכנית של כנות ואמת, ולכן מה שהיה מבוסס על שקר מתמוסס ומתמוטט, עד שייבנה בצורה כנה ואמתית.

אז אם כל חלק בעבודת ה' שלך הוא כנה ואמיתי, אין לך ממה לחשוש,
ואם לא, אז עליך לשמוח שתוכל לבנות את אותם חלקים בצורה כנה ואמיתית, גם אם זה ידרוש תהליך.

אחיד בשמיא,
אם תוכל להסביר מה הכוונה "בדברים שאיתם השתמשנו אחרי שימוש..."?
ולמה הכוונה ב"או ש..."? או שמה?

טהרני,
תודה! אם זה באמת כך כמו שכתבת, אז הרגעתני!

התכוונתי לכך שיש דברים שעשינו אחרי שימוש כמו תפילה עם בכיות, מקווה, לימוד רצוף, וכן ע"ז הדרך כל אחד כיד המחלה הטובה עליו, ונראה לי שאלו הדברים שייפגעו ראשונים כי אי אפשר לחיות עם פרדוקס כזה, 

אבל נראה לי שמי שכבר לפני שהתחיל צעדים נחלש בדת שלו יש סיכוי שהוא רק יתחזק.

כל יום שעובר בהחלמה אני מגלה כמה עמוק היא מכה בי, כמה תחומים פצועים ושרוטים יש בי, איך כל דבר מסביבי מלווה בהמון כאב וסבל, גם בעבודת ה', לכן אני וודאי יעזוב חלק מהדברים אבל מהר מאוד זה חוזר ובצורה בריאה וממלאת,

אה, בסוף התכוונתי לומר שלכל מי שכבר הצטרף אין שאלות בכלל כי זה להיות או לחדול, ולכן אם אתה שייך לפה, אני מאחל לך שתגיע כמה שיותר מהר עם כמה שפחות שריטות, ואם אתה לא שייך לפה, כיף לך!

קצת חוויה אישית בעניין, אני לא נחלש בעקבות התוכנית, ההיפך, רק מתחזק ונרפא, אבל במחלה, וואי כמה נחלשתי, חוויתי ירידות עצומות בלי שאף אחד הרגיש בכלל, יום שלם בכולל ובלי להתפלל כלום ימים רצופים,
תפילין, ק"ש, וזהו. ועוד כהנה
היום, מתחיל לחזור לשפיות.
אסיר תודה לך אבא על הכל!

אסיר תודה לך, אחיד בשמיא (תרתי משמע).

אני חוותי את זה אתמול,

הייתי במירון והרגשתי רוגע ושלוה,

ונזכרתי איך תמיד הייתי מגיע אחרי שימושים כבדים ובוכה עם התיקון הכללי,
ויודע בתת הכרה שמחר אני חוזר לכל החרה,

ואתמול הרגשצי במידת מה מנותק ולא אוססיבי לבחיות והבטחות,
לכאורה זה נראה ירידה בתפילה,
אבל במציאות יש לי אבא אוהב שמלוה אותי לכל חור ועושה לי כל העת ניסים,