חברים רוצה לשתף תובנה שהיתה לי היום, ואולי היא יכולה לתרום קצת לשרשור,
ובכן לפני כמה שעות אני בנהיגה בדרך הביתה, מדליק את הרדיו לשמוע מה קורה, ונקלעתי לשידור חי מטקס השבעת הנשיא ג'ו ביידן, כיון שזה מעניין אותי, (אני במקור מארה"ב) נשארתי להאזין, באמצע הטקס מכבדים את הרבנית הנכבדה ג' לופז לתת קולה בשיר, לכבוד החתן והאורחים,
כאדם דתי יש לי דילמה מצד אחד 'קול באשה ערווה' ומצד שני יש לי גם סיבות להקל (אני לא רואה אותה, זה דרך הרדיו וכו') בקיצור יש לי דילמה דתית!
בעבר מה שהיה קורה הוא: הייתי מבין שמבחינה דתית עדיף לי לסגור,אבל הרצון שלי הוא הרי לשמוע, וכאן מתחילה המלחמה....
לפעמים היצר טוב מנצח ולפעמים היצר הרע, וחוזר חלילה עד המלחמה הבאה....
אבל גם במקרים שיראת השמים שלי היתה מתגברת והייתי מכבה לא עשיתי את זה בשביל עצמי, עשיתי את זה בשביל אלוקים ובשביל השכר שיתן לי (כמובן שבשכל אני מבין שכל המצוות והאיסורים הם לטובתי... אבל אני לא מרגיש את הטובה תמיד) וכך הייתי עושה בהרבה דברים, כופה את ייצרי או מהפך את ייצרי הכל לבטל רצוני מפני רצונו,
היום לעומת זאת משהו היה שונה, כאשר הרבנית לופז התחילה לשיר והתחיל אצלי המאבק הקבוע של יראת שמים מול רצון אישי, פתאום חשבתי לעצמי, "תכבה את זה לא כי זה אסור, תכבה את זה כי זה לא טוב לך" "תכבה את זה כי לא שווה האלרגיה שזה יכול להדליק מול ההנאה הרגעית" "תכבה בשביל עצמך, ממקום של הבנה מה באמת טוב לך" "תכבה כי זה חזק ממך ואתה הרי לא רוצה להכנס עכשיו למערבולת"
מה היה?
ובכן היה לי קל מאוד להנמיך ולא היו לי אובססיות של אולי כן ואולי לא,
ככה פשוט.
זה כלי שלדעתי לומדים ומקבלים בתכנית,
ההבנה שאלוקים רוצה בטובתי וטובתי היא מה שטוב לי באמת, יכולה לפעמים לגרום לשינוי גישה מסוים,
כשאני מתיישב מול גמרא בשביל ללמוד אני היום מנסה לעשות את זה בשבילי, כי זה טוב לי, כי זה מרגיש לי טוב כי זה עוזר לי להשאר שפוי, מחובר ומחלים
יש פחות דגש על העשייה בשביל 'לצאת יד'ח'
לי אישית קשה להתפלל במנין באופן קבוע, כי יש לי שם אובססיות קשות, בעבר הייתי מדלג על מנין ומרגיש זבל עם זה,
היום אני מדלג ומרגיש הרבה יותר טוב עם זה,
אני יותר מחובר למקום הזה של "לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את ישראל" ממקום חיובי! אני הרבה יותר מרגיש שהוא מבין אותי,
ואכן זה יוצר אצלי רושם של התרשלות מסוימת,
אבל חשוב לי לציין שאצלי ההתרשלות היא בעיקר בגישה (בהשקפה...) אני לא לומד פחות או מקיים מצוות פחות בפועל, אם כבר זה הפוך, אני עושה יותר היום, אבל הגישה שלי בהחלט פחות דתית ויותר רוחנית,
יש לי את רב ששת לסמוך עליו,
הגמרא מספרת שרב ששת היה חוזר על תלמודו כל חודש והיה עומד בין עמודי בית המדרש ואומר "חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך תנאי לך קראי" שמחי נפשי שמחי אני לומד וחוזר לטובתך ובשבילך,
שאלו עליו האם זאת מטרת התורה בשביל שמחה וסיפוק אישיים הרי "אם לא בריתי יומם חוקות ארץ ושמיים לא שמתי"?
זאת אומרת התורה מחזיקה את העולם היא מרכז הקיום ויסוד הכל? איך אתה מקטין אותה לדבר אישי ופרסונלי כזה???
מתרצת הגמרא "מעיקרא כי עביד איניש אדעתיה דנפשיה קא עביד "
מתחילה כאשר האדם עושה לטובת נפשו הוא עושה!!!!
התכנית בהחלט גורמת לי להרגיש כך, ואולי יש שיראו בזה ירידה בדת,
אבל מבחינתי זה השער והפתח! ואחרי שנים של ניסיון לעשות בשביל אלוקים לעשות בשביל השולחן ערוך בשביל הסבא בשביל הרב וכל הצדיקים, אני עושה עכשיו בשביל עצמי, ומרגיש שבך אני עושה את רצון ה'
