(אני כל הזמן מנסה לכתוב לכם תגובה אבל אישתי מגיחה מידי פעם ואני מוכרח לסגור את כל החלונות ולהתחיל שוב מחדש... כמה מעצבן. נראה לי גם שהיא חושדת במשהו. נסתדר, אל תדאגו..)

'טהרני'
א. גם אני אשמח! מאד! אפילו שמשהו מפחיד אותי, לא יודע למה בדיוק
ב. אישית, דווקא מצאתי כמה צדיקים וטהורים, אנשי אמת, גם בדור שלנו (אפילו כמה בודדים מחברי לספסל בישיבה). אמנם גם להם היו חסרונות, אבל כאלה חסרונות שמראים בעצם כמה הם שלמים...  אבל אתה יודע, כל אחד וה"גיבורים" שלו.
ג. שלחתי כמה... (נראה לי שכשהתכתבנו כתבתי אחד ארוך ואתה כבר עזבת... אבל עכשיו סתם יצאתי תינוק... לא נורא)

'בעצתך'
יש בי משהו כזה קצת רע אני חושב, שאני אוהב לראות אנשים מתפרקים. מתפרקים במובן של לאבד את זה ולהוציא הכל - "את כל האמת בפרצוף" כמו שאומרים אנשים מסוימים (אוי לי ולמי שעשה את ההקשר...), בלי לעשות חשבון לאף אחד. ככה אני רואה את האמת הפנימית של הבנאדם, רואים את הלב שלו יוצא החוצה ולא מתפשר על כלום. רואים גם את הפורקן שאדם חווה באותו זמן וההקלה שבאה בעקבות פריקת כל האמת שלו שהייתה כלואה ויצאה בבת אחת החוצה.
לא יודע אם זה כל כך קשור, אבל הזכרת לי את זה.

ערב טוב,לא קראתי את כל השרשור, אין לי כוח זמן סובלנות לזה.אכתוב בקשר למה שנכתב בקשר לצום ושאולי השני יקל ראש בזה וכו'.זה התקשר לי עם סיפור על ר' חיים מבריסק ששאלו אותו למה הוא מיקל בדיני יום כיפור והוא ענה שהוא לא מיקל בדיני יום כיפור, אלא מחמיר בדיני פיקוח נפש. עדיף (לדעתי) להקל כשיש ספק פקו"נ. כשאני האובססיה של תאווה, אין שבת ואין חג. אם לא אתקשר לחבר בגלל ששבת, אני עלול למצוא את עצמי עם פורנוגרפיה בפלאפון וד"ל. בהחלמה

אם הספונסר שלי היה ר' חיים מבריסק הייתי שמח...
כיום שהוא לא (לצערי ולצערו), השאלה שלי הייתה האם הוא באמת הסמכות המתאימה כדי לקבוע בדינים האלה

בעריכה אוסיף עוד משהו:

פעם כשהייתי בחור צעיר, בצום גדליה אני חושב, עליתי לאוטובוס בשש בבוקר.
היה עדיין "ריח של בוקר" בחוץ, הכבישים היו ריקים והשדרן ב"קול ישראל" אמר את הקראית שמע המסורתית.
להפתעתי, הנהג - חרדי קלאסי - עם כוס קפה ביד, מסתובב אלי ואומר לי "מותר לי נכון? אנחנו עובדים... קשה לנו.." אז אני לא היה לי אומץ באותו זמן לומר לו "אל תשתה" ולמנוע ממנו את התענוג, אבל עשיתי לו כזה "לא יודע... אם אתה אומר..."

הנקודה שלי היא שאנחנו חייבים להיות כנים עם עצמנו ועם בוראנו - גם אם תיפול מי אמר שזה יהיה עם חילול שבת (אצלי למשל זה לא יהיה ככה, אם הוא יגיד לי "לך תתקשר" נראה לך שאני צריך לעשות את זה?) הרי לכתוב אסירויותודה וחוסר אונים לא תעשה בשבת נכון? ובכלל, מי אמר שתתאבד אח"כ? אולי ליפול ולספור מחדש עדיף על חילול שבת?

אז נכון שזה עניינים סבוכים אבל אתה לא בטוח שעדיף להיות צמוד לרב בכל העניין הזה? לא אכפת לך העניין הזה שאולי אתה עובר עבירות חמורות ואתה פוגע באבא האוהב והרחום שמציל אותך מנפילות כל הזמן?

שונא להיות המעצבן הזה שמנקר לכם בראש, אבל אם כבר מעלים את הנושא נראה שיש כאן בפרום רק מידת הרחמים בלי מידת הדין. ובינינו, יש כאלה (כמוני למשל) שלא יזיק להם קצת מידת הדין, גם בנושא התאווה.

אני יודע שהשם אוהב אותי על אף הנפילות ואני יודע שהוא רוצה אותי תמיד קרוב אליו גם כשאני מסריח מתאווה, אבל אני יודע שבלי הפחד מעונש או מיום הדין (ממש בקטנה, מהצד) הייתי עושה עבירות חמורות, הייתי מחלל שבתות והייתי מנהל רומן אחת לחודש.
כל זה הוא בתת מודע, ועדיין זה לא מפריע לי להאמין שהשם באמת אוהב אותי ורוצה אותי - נקי ו"מלוכלך".

אבל נראה כאן לפעמים שהכיוון הוא "אנחנו חולים ומותר לנו הכל", בואו נבדוק קצת! נברר קצת את ההלכה לפני שאנחנו פוגעים ככה בה' ומתירים לעצמינו איסורי תורה! בואו לא נזלזל בכל עיקרי הדת שלנו ונהפוך את התמודדות ופעולות ההחלמה ל"ספר המצוות" החדש שלנו. נבצע את הפעולות בדביקות ולא נפספס שום פעולה בשום יום, אבל בא לא נשכח איזו תורה ניתנה בסיני ומהי חומרת מצוותיה.

ותודה על התגובה! חצוף שכמוני...

טהרני כתב "ב. גם אני מתחבר תמיד יותר לצדיקים מתים... היום אני חושב שזה משתי סיבות עיקריות: 1. אני יכול לפרש אותם איך שאני רוצה. הם לא יקומו לתחייה ויתווכחו איתי... 2. אני מכיר רק את הספרים שלהם, ששם הכל נראה מושלם, ולא אותם עצמם עם חסרונותיהם הדקים (חלילה איני בא להלעיז על איש מגדולי ישראל שמנית ושלא מנית. אני רק בא לומר, שלכל אדם יש חסרונות. כשנמצאים בסביבתו רואים אותם יותר, כשקוראים את ספרו, רואים אותם פחות).
בכל אופן, יש לי נפש עם התמודדויות ייחודיות, שמי שלא מבין בהן, גם אם הוא גדול בתחומים אחרים, יכול להזיק לי אם ייעץ לי מה לעשות (למשל, הרב שלי, שהיום תומך בהיותי בתכנית, ייעץ לי בעבר כששמע את המצוקה שלי, לקיים יחסים כל יום. כמובן, שהצעה כזו עבור מכור עלולה דווקא להחריף מאוד את המצב. אבל הוא הציע לי מנקודת המבט שלו, של יצר "רגיל"). אגב, מחבר הספר "אורך אפיים" כותב בספר אחר שלו, שאם אדם בירר נושא מסוים לעומק, הוא מוסמך להכריע הלכה בדבר יותר מאשר גדול ישראל שאינו בקי בנושא."

טהרני אתה משאיר אותי כל פעם ממש ח"א מול הקטעים האלו,,, אני כ"כ משתוקק להגיב,, כנראה שזה חולה.וסייג להחלמה שתיקה.

 אהבת חסד  " אבל נראה כאן לפעמים שהכיוון הוא "אנחנו חולים ומותר לנו הכל", בואו נבדוק קצת! נברר קצת את ההלכה לפני שאנחנו פוגעים ככה בה' ומתירים לעצמינו איסורי תורה! בואו לא נזלזל בכל עיקרי הדת שלנו ונהפוך את התמודדות ופעולות ההחלמה ל"ספר המצוות" החדש שלנו. נבצע את הפעולות בדביקות ולא נפספס שום פעולה בשום יום, אבל בא לא נשכח איזו תורה ניתנה בסיני ומהי חומרת מצוותיה."

אני לא מבין מי אמר שלחולים מותר הכל, אדרבא אכן תברר את ההלכה וע"פ תנהג. מה שכן בשלב מסויים אתה [אצלי עכ"פ כך היה] קולט שהבעיה שלך היא לא עם תאווה אלא בעייה עם החיים עצמם ואתה שם לב שבלי התוכנית או הפעולות לא יהיה לא יראת ה' ולא אהבתו. כלום. אפס. ריק אנושי. ובמילא אם אתה ירא שמיים אתה מבין שזה לא עניין של נפילה [ואולי שבת גוברת על התאווה,,מה שבדרך אגב לא נכון כי חומרת העבירה הזו היא הגדולה בתורה] אלא של להישאר שפוי, של לא להתאבד,,  ויתירה מזו מעניין שהנערווען של ההלכה מגיע רק בהחלמה ולא כשהיינו שקועים בתאווה ואני לא רוצה לצטט מה כתוב בספרים על הבעיה שלנו,,, ברור שכל אחד שרוצה להלים באופן כנה ואמיתי בשלב מסוים באמת יתחבר להלכה ולקב"ה.

סליחה אם כתבתי קצת חריף.

אוהב הוי אריאל,,

הוי אריאל כתב on בלתי ידוע:

טוב שאני שותף לצמיחה שלך...
זכית שאתה שומר על זכות השתיקה. מדהים בעיניי.
גם אני עושה את זה יותר לאחרונה (הרגע מחקתי הודעה קצת חריפה) אבל לא כמוך...
 

שלא בידיעתכם (ובדרך לא מחמיאה) עזרתם לי להבין מי אתם ומי אני, מה אני באמת רוצה ואיפה הייתי. 

בהצלחה לכם

כל טוב ולילה טוב

 

נשמע מצמיח. אשמח לפירוט כאן או בפרטי אם הדבר מתאים לך.

כבר התחלתי לנסח תגובה בנוסח "מה עשיתי לכם?" או "מי אמר לכם שאני כזה?" אבל אז ראיתי את אישתי בצד כמה היא עובדת וכמה הראש שלי בתוך הפורום, וליבי ממש יצא אליה.
בהתחלה הייתי פגוע וכועס וכל הזמן הרהרתי מה ואיך אני הולך להגיב, אבל אז יצאתי שניה מעצמי וראיתי את אישתי ואת העניים העצובות שלה וישבתי לדבר איתה. היא אמרה לי שהיא רוצה את בעלה בחזרה. אז הבנתי שהגזמתי ואני צריך להתאפס.

נזכרתי כמה הייתי יעיל ביחס לעצמי פעם וכמה אני נרקב מול המחשב היום.
אני אומנם מתחזק ומתפלסף בפורום, אבל פעם הייתי לומד יותר ועוזר יותר, הייתי גם עושה יותר מבחינה רוחנית.
אז נכון, אני מודה שזה היה לא בריא ולא מושלם, אבל אני צריך לא לאבד את עצמי לכיוון ההפוך.

לגופו של עניין, נראה לי שקיבלתם רושם קצת מוטעה לגבי, אחרת לא הייתם כועסים.
במבט לאחור, פחות חשוב לי העניין שלשמו התכנסנו. יותר חשוב לי שתבינו שאני רוצה אותו דבר כמוכם. כמו כן אני כנה לגמרי ולא מנסה להציג משהו שונה ממה שאני באמת מרגיש.

אני באמת אוהב אותכם ורוצה שנעזר אחד בשיני.

אין לי גם כל כוונה להתריס או לפגוע בכם, רק לספר את אשר על ליבי ולקבל עזרה.

תודה רבה.

בהזדמנות זו גם אודה לך אישית על מה שאתה עושה למען אנשים כאן.

ניכר שאתה משקיע הרבה מאמץ - נפשי וריגשי - על מנת לעזור ולבטא את עצמך כאן. אני מצדיע לך. כל הכבוד.

אהבת חסד - לא הבנתי ממה הסקת שכועסים עליך כאן. אולי לא כתבנו מספיק "אוהבים"?

ולגבי ההצדעה - אני עוד עלול לחשוב שאני מפקד, והופס - כבר לא אהיה כאן...

כתבת כמה פעמים שרצית לכתוב "תגובה חריפה", לא קשה לנחש כלפי מי היא הייתה מכוונת...
במקום אחר כתבת שלא כל כך מעניין אותך מה כוונתי אבל תעבוד על עצמך - גם לא כל כך מחמיא.
בינות לשורות (גם אלו מתחילת השרשור) ניכר גם מה חשבת שכוונתי ולכן הדגשת שורות מסוימות וכן הלאה וכן הלאה.

אני מקווה מאד מאד שטעיתי, אבל נראה לי שזו לצערי האמת. אבל באמת זה לא חשוב, כל עוד אתה אומר שזה לא ככה.

לגבי ההצדעה - לכן יש את כל הקטע של "מקצת שבחו" כדי שלא תעוף יותר מידי על עצמך, וזה היה "מקצת שבחו" אז אין לך מה לדאוג...

אהבת חסד כתב on בלתי ידוע:

אוהבים אותך 'אהבת חסד' היקר עד מאד,
כל התגובות והשאלות 'המציקות' שלך מוסיפות לי בירור עם עצמי על התכנית והצעדים,
ויש לך גם הרבה תוכן לתת, רק רציתי לומר לך את זה,
וזה שאני יותר זמן בהחלמה זה לא אומר כלום על היכולת והצורך שלי לקבל גם ממך תובנות וכלים נוספים לחיי המתוסבכים.
אז תודה.

מקווה שהצלחת לישון הלילה ראיתי שכתבתב תגובה ב - 05:55.. מקווה שהפורום לא מדיר שינה מעיניך. 

אני זוכר גם תקופות בתחילת הדרך שתגובות פה של מחלימים וותיקים וחדשים היו מעלות לי את הלחץ דם..
הייתי משתדל להזכיר לעצמי שזה רק פורום של אנשים עם התמודדויות לא פשוטות בחיים, ולא רק בתחום התאווה בדר"כ..
לדעתי אין לאף אחד פה רצון לגרום לך או לכל מחלים בכל שלב שיהיה בהחלמתו תחושה של צער כל שהיא, כל המטרה היא לשתף ולהיעזר בניסיון החיים המשותף שלנו.
אם בעקבות דבריי גרמתי לך פה צער כלשהוא אשמח שתשתף אותי בזה כדי שאוכל ללמוד איך דבריי נקראים מהצד השני,
וכמובן שאבקש אז סליחה מחילה וכפרה.
יש לי נטייה לפעמים 'לדרוש' מהפורום ומהחברים פה שיעזרו לי להחלים, וכשזה לא קורה אני מתאכזב מכולם לרגע.. אבל נזכר שהמפתחות להחלמתי נמצאות רק בידיי בוראי הרחום והחנון, ואליו עליי לפנות כל רגע בבקשה לעזרה ועצה.

התחברתי מאד לדבריך שהלכת לנחם את אשתך מצערה, כל הכבוד! בהחלמה שלי ראיתי שכל גרם של השקעה בזוגיות שווה אלפיי ק"ג של החלמה, ובסוף אני גם נהנה מזה בהמשך הדרך, בנתינה מצידה כך שלי זה מאד עזר לחזק את הקשר אם האשה, לזכור שהיא אמורה להיות בעדיפות ראשונה בחיי - אפי' לפניי בחלק מהתחומים...

עלה והצלח בהחלמתך בכל דרך שתבחר ה' יצליח דרכך 
מאחל לך רק שמחה ושלווה בחיים
אוהב מכל הלב - 'פנימה'