מה מונע מאיתנו להתקשר לחבר ולבקש עזרה? האמת היא שבדרך כלל זה לא הסיבות שאנחנו חושבים, אבל הרבה פעמים - בעיקר בהתחלה - אנחנו פשוט מתביישים. יש הבדל מסויים בין ללכת לרופא עם רגל שבורה לבין ללכת לרופא שצריך הפרעות בשירותים... תכל'ס - לא נעים כל כך.

אבל האמת היא שאין לנו מה להתבייש, וגם אם יש לנו - זה לא כל כך משנה. כשאנחנו הולכים לרופא שצריך לבדוק אותנו במקומות לא נעימים, אז הבושה יכולה להיות מובנת, אבל למרות אי הנעימות אנחנו נלך ונבקש שיבדוק אותנו כי אנחנו צריכים עזרה, אז גם אם לא נעים - אין ברירה. אבל אחרי שנתקשר פעם אחת לחבר ונשתף אותו, נגלה שזה בכלל לא כמו אצל הרופא כיון שכאן - שנינו באותה הסירה.

הרי אין חולק על כך שאדם שיילך ערום ברחוב יתבייש נורא, אבל למרות זאת כשאדם הולך למקווה הוא לא מתבייש מכך שהוא ערום. למה? כי כולם נמצאים שם באותו מצב כמוהו. זה בדיוק המצב שלנו כאן, בו אנחנו לא "ערומים ברחוב" אלא מוכנים להיפתח ולחשוף את עצמנו מול חברים שנמצאים באותו מצב כמו שלנו בדיוק.

שיעורי בית. תשאל את עצמך עד כמה אתה מחוייב לעשות מה שצריך כדי להפסיק ליפול, גם במחיר בושה (בדומה להליכה לרופא). ובנוסף תקדיש כמה דקות לחשיבה וכתיבה על כך שבעצם אין לך מה להתבייש אם אתה מדבר עם חברים שגם הם במצב שלך.

בימים האחרונים דיברנו בקבוצה על הצורך לבקש עזרה מחברים אחרים, ומספר חברים פנו באותה שאלה: ממי אני יכול לבקש עזרה? הרי אני לא יכול לפנות לזה שיושב לידי בבית כנסת ולספר לו שאני מתמודד וצריך עזרה... מצד שני, את החברים בקבוצה הטלפונית אני לא מכיר ואין לי דרך ליצור איתם קשר.

אז כפי שעשינו במחזור הקודם, כעת אנחנו מתחילים לעבוד על זה - להרחיב את רשת הביטחון שלנו, וליצור קשרים עם חברי הקבוצה הטלפונית. אלו הם החברים שיכולים להבין אותנו ברגעים שאנחנו צריכים עזרה, והם אלו שאנחנו רוצים לשתף בהתקדמות ובהתמודדות (וחלק מהם גם יכולים להיות גם ספונסר - מאמן אישי בתכנית).

איך מתחילים? פשוט מאוד. אם אתה רוצה ומוכן להיות ברשימה, שלח לי את האימייל שלך ותקבל לינק לרשימה עם האימיילים של כל שאר החברים שהסכימו גם הם להיות ברשימה הזאת.

שיעורי בית. היום השיעורי בית הם מובנים מאליהם - שלח לי את המייל שלך להכניס לרשימה, ועשית צעד גדול לקראת יצירת קשר עם חברים נוספים.