מה עושים מאוד קשה לי לשתף בקבוצה הטלפונית,
אחד מפגמי האופי שלי הוא להיות מוערך נחשב מצליח ולבוא להודות בכישלונתי זה דבר קשה , לבוא ולהודות בדבר כה גדול שאני מכור ושיש לי פגמי אופי ושאני לא מושלם ושיש לי הרבה בעיות כרימון זה דבר שקשה לי מאוד 
ואני ממש רוצה להשתתף אבל אני פשוט מרגיש שאני לא יכול,
והבעיה השניה שלי שהפגם אופי השני שלי זה שאני לא עושה דברים שקשה לי אני פשוט לא אוהב להתגבר על עצמי אני עושה רק דברים שקל לי והיות וזה קשה אני פשוט מתחמק לי ולא עושה את זה ולכן אם קשה לי לשתף אני כנראה לא יעשה זאת, 
וזה אחד הסיבות שכנראה גם הגעתי לתאוה בלי יכולת לשלוט עליה כי פשוט עשיתי את זה וזה קשה להתגבר על זה אז פשוט המשכתי עד ש... אופס "אני מכור" אני חסר אונים, אין לי שליטה, איבדתי את זה. 
בבקשה עזרה 
מקווה שעצם הכתיבה תעזור לי במשהו . 

מזדהה איתך ar  ..  !

אוהבים אותך אח יקר
מזדהה, גם לי היה מאד קשה בהתחלה לשתף ואפי' לכתוב פה לא ממש בא לי בקלות.
היה קשה לי להתרגל לסוג הטיפול הרוחני שאנחנו עושים פה, 'להוביל עם החולשות שלנו' כלשון הספר הגדול, בעולם שבחוץ כולם כל כך יפים ומוצלחים ורק אני מרגיש זוועת עולמים,לא מצליח להתגבר על קשיים וכל היום רק מחפש ריגושים,מה עושים?...
אשתף מה שעזר לי לגבי השיתוף (לגבי ההתמודדות עם קשיים באופן כללי אשמח גם לשמוע מאחרים מה עוזר להם) - ראשית להזכיר לעצמי להיות סבלן כלפי עצמי, וכמו בכל תהליך של התקדמות בחיים אין מתכון פלאים, זה תהליך ארוך, עם עליות וירידות, והכי חשוב זה להתמיד לאורך זמן.
ואז לנסות דברים בהדרגה, בלי להתחייב ולראות אם הקושי שלי הוא אמיתי או שהוא רק פחד מה"לא-מוכר" שכולנו מכירים ועם הזמן והחשיפה למושא הפחד הוא פוחת.
מה שעבד לי - לכתוב קצת פה בפורום, אח"כ אזרתי קצת אומץ ושיתפתי משהו קצר, אפשר אפי' לשתף את הדבר הזה, שאני מרגיש קושי לשתף אבל קשה לי מאד להישאר לבד עם זה ואני מנסה עכשיו לראות איך זה מרגיש לי, ומתפלל לחוש יותר בטוח בעתיד.
הרבה פעמים חוויתי שאחרי שהצלחתי לשבור את מחסום הבושה והחשש הראשוני (לדבר בפני קהל/לשיר/לעבור לפני התיבה) הפעם השניה הייתה הרבה פחות מאיימת.
וכמובן תמיד להתפלל ולבקש אומץ ושלווה מאבינו המיטיב.

בהצלחה אח יקר
אוהבים אותך

אוהבים אותך ar מקווה שתצליח כמה שיותר מהר. 

ותודה לך פנימה היקר.

- ar,
אתה מדבר על משהו גדול! וכל הכבוד לך הרצון להשתחרר מחתיכת גאווה ואגו שלא מוסיפה לנו שום דבר לחיים אלא רק כובלת אותנו, את ידינו ורגלנו, מהבוקר עד הערב ללא אפשרות שחרור, לעזאזל!

מהניסיון שלי (הדל יחסית) כדאי קודם כל לקרוא על זה בפורום. ולאחר מכן להתחיל עם דבר שתיים, ולא לנסות לכבוש הכל ברגע. כי כשרצים וכל שכן כשמנסים לעוף - צונחים ומתמוטטים, אחרי הכול. 
קח את הזמן!

תצליח, נשמה טובה!

אוהבים!