בס"ד
היום בקבוצה נראה לי ש"נפל לי האסימון!"
אז אני מבין שהחיים שלי מעכשיו זה לחיות עם ה', עם החברים, וזהו! נותן תחושה של שעמום! של חוסר צבע לחיים!
מה זהו?? נגמר?? לעולם לא אוכל להינות מהסתכלויות??!! גם אם זו ההסתכלות הכי קטנה??! גם אם זה לשנייה קטנה??!! הרי עדיין אני נשאר נקי!! זה יהיה קצת משהו שיימלא את החלל בנפש!!
אם לא זה, אז מה כן??
לתת את חיי לה'??
הרי זה משהו ערטילאי!! משהו שאני לא מצליח להרגיש!! (לפחות כרגע..)
אני רוצה לחוש! להרגיש! שלא יהיה לי משעמם!
האם בכלל קיים תחליף להרגשת הסיפוק חוץ מהכניעה לה'???

קודם כל, הבנת דבר מאוד חשוב וזה שלב רציני בהחלמה. כן, חייבים להפסיק לגמרי. אי אפשר לשתות את הלגימה הראשונה ולהישאר מפוכח. זה פשוט לא עובד ביחד.

כעת השאלה שנותרה היא האם אתה מוכן לוותר על התאווה או לא. אם התאווה עושה את העבודה עבורך ובשורה התחתונה טוב לך - אז תמשיך בדרך הזאת. לעומת זאת אם הגעת לדרך ללא מוצא ואתה מרגיש כעת רק את החורבן של התאווה - אולי תהיה מוכן לוותר.

נכון, דיינו, מנסיון אישי, אתה צודק! בתחילה, כשהפסקתי, האדרנלין ששצף בעורקי הרקיע שחקים! סף הריגוש שלי היה מאוד גבוה, משל למה הדבר דומה? לאופנוען שהתרגל לדהור על אופנועו הרבה מעל למהירות המותרת, משנתפס וקיבל שלילת רשיון ל 90 יום החל לדווש על אופניו... טובות ככל שיהיו לא ניתן להשוות החוויות, רק לאחר זמן מה, כשוך סערת האדרנלין יוכל להנות האופנוען מדיווש על אופנייו.
אין ספק 'שהשימוש בתאווה' הציף ומציף אותנו בריגושים עצומים, אם לא היה כך לא היינו מתמכרים, לוקח זמן 'לסדר את הדופק', ומרגע שהוא מוסדר זה הרבה יותר נעים! האמן לי רכבת ההרים הזו, שהתרגלנו לחיות עליה אינה מאפשרת חיים סבירים, החיים הם לא לונה פארק.
אני מאמין שיבואו ימים שתוכל לכתוב את הדבהרים הללו גם מנסיונך, התמד בדרך וירווח גם לך. בהצלחה. 

בס"ד
אסיר תודה אני מאוד מזדהה עם מה שאתה אומר
אני בטוח שלטווח ארוך אוכל להרגיש סיפוק בחיי ולאו דווקא מלרצות את סיפוק התאווה

לעת עתה כמו שאתה אומר יש זמנים, במיוחד בזמני קושי, שסף הריגוש עולה, והדבר היחידי שרוצים להתמלא ממנו הוא התאווה!
ומה שנותר לי הוא רק לוותר עליה! ולתת לה' שילחם בשבילי, כי היא הרבה יותר חזקה ממני!

אני מודה שיותר משאני מכור לתאווה, אני מכור לריגושים בחיי! אני ללא סוף כל הזמן רוצה להרגיש ולהגיש חיים! תנועה! משהו שיזיז אותי!
חלק מהצורך הזה נובע מצד ההתמכרות הזה
האם זה גם כך אצלכם?
האם גם על זה צריך לוותר? אולי כדאי להפנות את הצורך לריגושים לצדדים חיוביים? או שלא?

אשמח לרעיונות

שלום לדי דיינו,
יצא לי לשבת ולקרוא את הספר הלבן, לפחות חלק ממנו, וממה שהבנתי ממנו, ההתמכרות הגיעה אלינו אל החיים בתור תחליף לפחדים, לחרדות, ולחויות שעברנו במהלך החיים.
מדברים על כך, שההתמכרות החלה כאשר רצינו להרגיש בהיי, וגילינו זאת דרך האוננות, זה פשוט נתן לנו הרגשה טובה וסיפק באותו זמן את הנדרש.
לכן, ההתמכרות עם השנים נשארה, אך המחשבות הלא פתורות נשארו איתנו עד היום.
וחלק מהמחשבות שמלוות אותנו הוא החוסר חיות, הדכדוך הנפשי, והדימוי הנמוך שבקרבנו.
ובשל כך, עלינו לתת לאור להיכנס, לצדדים החיובים שבריגושים היומיומים בחיים להכנס אלינו. ממש כמו שחכמנו אמרו שצריך להרגיש תשוקה עזה ודביקות עצומה וריגוש גדול בתלמוד התורה ובקיום מצוות השם. וכל זה, על מנת לנפוח בנו הרגשה ותחושה של התרעננות שתחיה את נפשנו הדואבת והצולעת משהו.

אני קורא לך, לקום ולהתרגש מהדברים הקטנים בחיים, ולקום בבוקר ולראות את הזריחה, לשמוע את הציפורים שרות לנו בוקר טוב, ולהאזין לקול החיים המציף את העולם שלנו, במילים אחרות, תתחיל להתרגש אחי, פשוט תתרגש, מהדברים הטובים שבורא עולם נתן לנו בעולמו.

טיפ: אני ממליץ לטייל בארץ, ולקיים את הפסוק "קום והתהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך נתתיה".

שלום לך דיינו, אשיב לך בתמצות ובהזדמנות ארחיב, אינני מכירך על מנת לקבוע דברים לגביך, אני יכול לומר על עצמי ובדוק אם הדברים נוגעים בך: בתחילת הדרך היה לי מאוד קשה להנות מכל דבר אחר, כמו שכתבתי לך כבר.
אציין כדוגמא שלי היה על המחשב עשרות ג'יגה של פורנו מכל הסוגים והמינים ושאר ירקות ... לא יכולתי להנות ממגע אינטימי אמיתי כשהמציאות שחייתי בה  נשזרה בפנטזיות ודמיונות! היה עלי להיפטר מכל האוסף... מה שהותיר בי חלל עצום! הייתי אבוד!
מי אני ללא תאווה?! אפס! כלום! זה הרי הדינמו שאיפשר לי לפעול, זה מה שעזר לי לספוג הכל, איך יכולתי להמשיך ולחייך לעולם במסכת פנים מזוייפת? היה לי מפלט, סגרת לי אותו והתחלתי לקפץ כמו פופקורן בסיר...
יש שלב ביניים בין הנאה להנאה, לי עזר מאוד לעסוק 'בהסחות דעת', פשוט התעסקתי בכל מיני עיסוקים שמלאו לי 'תמשבצות הריקות', ולאט לאט הצלחתי להגיע לחיבור לחיים, אני לא רואה סיבה למה זה לא יצליח אצלך, מאמין שכך ניתן לגבי כל מכור, בהצלחה.

אסיר תודה ומשוש
מה שאני מבין, פחות או יותר אתם אומרים את אותו עיקרון!
את הריגושים של התאווה יכולים להמיר בריגושים חיוביים כמו טיולים, להתעסק בכל מיני עיסוקים אחרים שימלאו לי את החורים!
על ריגוש התאווה עצמו חייבים לוותר, אין לו מנוס!
חשבתי על זה גם ואני חושב שזה הרבה יותר מכך! אני חייב לתת לעצמי להינות מריגושים חיוביים! כי אם לא, מייד הכל ישוב להתמלא בכל מיני מרעין בישין!

אני ממש שש ואסיר תודה לכם

בס״ד


אני הבנתי קצת אחרת, אני חושב שאין עניין ״להתמכר״ לדברים חיוביים, כי זו גם בריחה מהמציאות…
אלא פשוט להתחבר למציאות עצמה! טיולים זה לא ״התמכרות חיובית״ אלא חיים.
אל תתמכר לדבר חיובי, תהנה מהשגרה, אל תנסה לפרוץ אותה, אפילו לא בדברים חיוביים.

מה שלדעתי בכל זאת נחוץ, זה לשנות את השגרה הזאת שעד היום שיעממה אותך, תיצור אחת מעניינת, ללא התמכרויות.
ככה נראה לי...

בס"ד
אוהב אותך טאטא..

אני חושב שאנחנו מתכוונים לאותו הדבר..
לא אמרתי להתמכר לדברים חיוביים
בעיני, להמיר ריגושים שליליים לחיוביים זה פשוט להתעסק בעולם אמיתי שימלא אותי.. שייתן לי סיפוק אמיתי בחיים, כי אם לא, נמצא את עצמנו שוב שוקעים בבוץ
זה לא חכמה רק להימנע מרע, החכמה האמיתית היא להיות איש שפועל "טוב".. בכל דבר.. טיולים.. לימוד תורה שישמח אותי.. תחביבים..

נראה לי שזה מה שהתכוונת.. לא?

דוד המלך כבר המליץ לנו בתהלים את הדרך בה נלך בעניין זה: "סור מרע, ועשה טוב" קודם כל צריך לסור מהרע ולהרחיק אותנו מעלינו כמה שאפשר, ולאחר מכן לעשות דברים טובים שיחזקו אצלנו וישרישו בתוכינו את ערכי היהדות ומצוותיה וכן את האמונה והבטחון באלוקים.

דוגמא: אדם שעד היום אכל מאכלים לא טובים, אם היום יפסיק לאכול אותם הנה מה טוב, אך בשביל לתקן את ההרס של המאכלים הלא טובים שנגרם בגופנו ולהחזיר אותו לתקינותו עליו לאכול מאכלים בריאים ומזינים.

אני בתקופה האחרונה נופל כתוצאה מכמה נקודות, אבל על דבר אחד אני יכול להצביע זה שאני אומר אני רק ייגע בעצמי לא באותו מקום ואני לא יאונן, מה הבעיה להתענג... ואחרי זה אני נוגע באותו מקום ועדיין לא גומר ואחרי זה גומר, כי אין שליטה...