שלום!
ב"ה אני נקי 7 ימים (שזו השוואת השיא שלי מכל החיים... ) ויש קשיים כמו כולנו...
דבר שעוזר לי מאוד זה שיצרתי קשר במייל עם מכור נוסף ואנחנו משתדלים ע"ב יומיומי להתעדכן ולעדכן, לחזק, לרומם 1 את השני שזה דבר נפלא ועוזר המון(!!!!!) התמודדות.

רציתי לדעת האם ישנם מצבים שאנשים שמכורים כמוני בסביבות ה -14 שנה הצליחו להגמל שלא ע"י השתתפות בקבוצת 12 הצעדים?
אסביר למה אני שואל:
סדר יומי עמוס גם מבחינת עבודה (שבזמן העבודה אני מנוטרל לגמרי) וגם מבחינת לימודים. להגיע פיזית לפגישות הקבוצה זה בלתי אפשרי מבחינתי (גם כי אישתי לא יודעת כלום והיא מן הסתם תתחיל לשאול שאלות). ולהצטרף לקבוצות הטלפוניות גם בעייתי לי כי או שאני עובד בשעות האלה או שאני לומד.

מעבר לזה רציתי לדעת האם נושא הספונסר הוא נגיש לכל 1? ומה זה בדיוק?

תודה רבה לכל העוסקים במלאכת הקודש!
אם אישתי היתה יודעת הכל, הייתי הופך את האתר לאתר הבית שלי אבל....

שלום לך ידידי,

אני נמצא בקבוצות של הצעדים, ובנוסף למתנת הניקיון- קיבלתי עוד מתנות רבות שלא היית רוצה לוותר עליהן,
לכן למרות שאף אחד לא יוכל לומר שבלי 12 הצעדים א"א- אני חושב שלא תצטער אם תעשה אותם.

בקבוצות יש אימרה- כשהיינו במחלה השקענו בה את כל הזמן והמשאבים- הלוואי שנשקיע לפחות חלק מזה בהחלמה.

ספונסר הוא אדם מכור- חולה בדיוק כמוך ואפילו יותר, אך אתה רואה שיש לו ניצחון גובר והולך על התאוה והוא מקדים אותך בעבודת הצעדים,
אם אתה רוצה את מה שיש לו- בקש ממך שידריך אותך בדרך שהוא עצמו הלך בה.
אני באופן אישי שואל את הספונסר שלי בנוגע לכל דבר שיש לי בו ספק, כיון שכשאני פעלתי לבד- סבלתי.
הוא מראה לי מתי אני שוגה, או פועל מתוך מניעים חולים- כיון שהוא "היה שם", וכיון שהוא רואה אותי מבחוץ.
הוא מדריך אותי כיצד לעשות את הצעדים, ומלמד אותי לשנות גישות שגויות.
והוא גם אחד החברים הכי טובים שלי.

מקוה שהועלתי לך...

שלום לך, אני באופן אישי לא הצלחתי בלי 12 הצעדים, ניסיתי כל מיני דברים ללא הצלחה, אני מתייחס לקבוצה הצעדים כאל דיאליזה! אני לא רוצה לשלם את מחיר הדילוג עליה...
ספונסר זה מדריך, אחד שמכיר את 'העסק' מהכרות אישית, ממולץ לכל אדם להשתמש בכלי הזה. אני לא יכולתי בלי.
בתחילת הדרך הספונסר שלי הסביר לי מה זה ספונסר:
מספרים על אלכוהוליסט שיכור שהלך בכביש לצד תלולית עפר, לא שעה לשלט המתריע על עבודות בכביש, נתקל באבן שפה, עיקם את הקרסול וצנח לתוך בור אגירת מי גשמים מעופשים... זעקותיו משכו את תשומת הלב של עו"ד נמרץ שעבר למעלה, בטוב ליבו הוא השליך לעברו את כרטיס הביקור שלו והפטיר, אל דאגה ידידי אנחנו נעשה הון מהרשלנים הללו... השיכור צווח תודה, אך אני תקוע כאן, העו"ד לא נשאר כדי לשמוע אותו, הפסיאטר המחוזי כן, הוא נתן לו מרשם לתרופות נגד קלאסטרופוביה (תחושת מחנק במקומות סגורים) ואמר לו שיקח 2 מליגרם ביום... הפחד  מהמילה הארוכה הזו (קלאסטרופוביה) הוציא מהשיכור צווחה נוספת  שהביאה לשם את המשגיח שלו מהישיבה, הוא הסביר לו שאם היה לומד מסילת ישרים בסדר מוסר הוא לא היה מוצא את עצמו ברחוב בשעה הזו שיכור... לזכר סדרי המוסר המוחמצים פרצה זעקה נוספת (איך לא?!) מפי השיכור והפסיכולוג המקומי (רק 280 $ ל 40 דקות...) הופיע יש מאין כדי להסביר לשיכור שלנו שהסיבה שהוא לא ראה את הבור נעוצה בחינוך הנוקשה שקיבל, זו תוצאה ישירה של פינוק מוגזם ואפליה לא מתקנת מצד הוריו... והוא מוזמן לפגישה הבאה שתערך במשרדו ו... בחצי מחיר (לב טוב!)  רגע לפני שהשיכור קורס אל תוך עצמו, כשכבר אין לו כח לזעוק ורק נהמות קלושות בוקעות מגרונו, הוא חש בצל חולף מעל הבור, בקושי רב הצליח לגייס יבבה מרוסקת ה-צ-י-ל-ו-! הוא שומע נהמה אחת ויחידה: זוז! מה לזוז לאן, אני לא יכול! אתה רואה את הקביים שהביא לי לכאן ההוא מאגודת החסד (שכחתי לכתוב את זה מקודם, כן גם הוא ביקר ליד הבור) אתה לא רואה את מרשם הרופא? יש לי שבועיים לפיזיוטרפיה! ושוב - זוז! כשלא היתה לו ברירה הוא זז, ולתדהמתו הצל קופץ לו לבור! משוגע מה עשית זועק באין קול השיכור, עכשיו שנינו תקועים כאן! הצל עונה לו בחיוך, אחי, את הבור הזה אני מכיר מקרוב, זה הבור שלי!!! שים כאן את היד, אל תפחד. כן כאן, תמשוך, תרים את עצמך, לא? מה לא? כן! אתה יכול! אני עשיתי, זה יחזיק, הנה תראה כך... וביחד הם עולים מהבור... 

מצטרף לידידיי המלומדים שעשו את הדרך בעצמם והגיעו למסקנות הכואבות.

אני לא מטיל ספק בכך שישנן עוד דרכים לצאת מההתמכרות, אבל לי באופן אישי אף אחת מהדרכים האלו לא הצליחה לעזור לי לצאת מההתמכרות.

הייתי מטופל אצל פסיכולוג במשך חצי שנה, ולשמחתי הרבה הוא אמר לי בעצמו בשבוע שעבר שאין לו יותר מה לתת לי כי התכנית של הצעדים עושה את העבודה מצויין והוא שמח מאוד מכך. אני מודה לה' כל יום על ששלח אותי אל הפסיכולוג הזה כי הוא זה שהמליץ לי בחום על הצעדים (למרות שזה לא הגיוני מבחינה כלכלית עבורו).

קשיים טכניים הם רק קשיים טכניים, אבל החיים הם החשובים ביותר. אז למרות שלא נוח לי עם השעות של הקבוצה, אני עושה מאמץ גדול מאוד לא לפספס אף יום כי החיים שלי תלויים בהחלמה.

שלום
אחרי שאברך את עצמי בברכת ברוך השב,
אקדים ואומר שאני "אסירתודה" על ש"רק להיום" אני חש את "סוד הכניעה"
(אני חש שאולי לא יזיק לי איזה שינוי השם למסר מהתכנית, יש  רעיונות?)
אמנם פנים חדשות באו לכאן, ושחקני החיזוק משדרגים את הפורום לאליפות, ואני חש כאיזוב בקיר,
ובכל זאת אכתוב את שעבר עלי ביחס לשאלה זו ,
אני ניסיתי הכל , כך חשבתי,
כל נשק בארסנל המשגיחים ובספרים הקדושים ניסיתי , ניסיתי גדלות האדם, ניסיתי שברון הרוח,
דמיינתי את הגיהנום שאינו מספיק עמוק, את היורה הרותחת מלאה בשז"ל המחכה לי, את הנשמות העשוקות, ילדי האבודים הרודפים את נשמתי האומללה כשהם צווחים פרנסנו.
זה לא עזר, החור השחור, החלל שבקירבי מלא קצוות עצבים חשופים, זעק בכאב , רק לברוח, רק לברוח
לא להתמודד, לא להרגיש כלום,
במבט לאחור אני מזהה נפש פגועה רגשית שלא התבגרה מעולם מחפשת רק לברוח.
הפסקתי להפסיק, כיביתי את המצפון, השלמתי עם מר גורלי.

ואז יום אחד ללא שום פעולה מצידי, אבא אוהב (ולא זועם שמחכה לי בסיבוב)הושיט לי יד מלטפת, וגלגל אותי ל"שמור עיניך"
זכיתי בלוטו הייתי מאושר, אולי יש תקווה,על אתר התמכרתי לאתר ולפורום,למדתי על הצעדים , [b]התחלתי לחיות
אחרי שבועיים של פחדים מצאתי עצמי מובל ביד אוהבת אל החדרים של 12 הצעדים , [b][size=14pt]הגעתי הביתה
כאן מצאתי את שאהבה נפשי , חברים שמבינים בדיוק מה אני מרגיש, כנות נכונות ופתיחות, כאן ראיתי חברים שעלו מתהומות שאפי' לא עלו בדעתי, ועל פניהם נסוכה שלוה. ראיתי חברים חסרי נכונות לבצע פעולות, ועל פניהם חידלון,
וידעתי בדיוק איך אני רוצה להראות,
היום אני רוצה לחשוב שאני מוכן להתאבד על התוכנית, זו תוכנית פשוטה אך לא קלה, היא דורשת פעולות, כנות בעיקר עם עצמך.
היום אני יודע שיש לי פתרון ואני אסיר תודה על כך,
כך שהתשובה שלי על השאלה בכותרת היא: אולי, אבל לא לי.
אוהב אתכם וצריך אתכם
מוטי

שלום, אעיר הערה קטנה לגבי התגובות של החברים לפותח הפוסט,
כתבתם מילים חמות, כתבתם מילים נכונות, כתבתם מילים שמנסות להראות את הדרך הנכונה לצעוד בה, ולהרגיש משוחרר תמידי מהמחלה האיומה.
אך, שוב פספסתם נקודה חשובה, לעניות דעתי, בגישה לפוסטים כאלו בכלל ולפותח הפוסט בפרט.
האדם, מוכן לעשות צעדים גדולים למען ההחלמה שלו, אני בטוח בכך, אך הוא גם חייב לפרנס את משפחתו ולהביא טרף לביתו, ללמוד מקצוע על מנת להגדיל את שכר משכורתו החודשית על מנת לחיות ברווח ולאפשר תנאי מחייה נאותים לבני משפחתו ולאשתו היקרה.
האם את זאת שכחתם? היכן הרגישות שלכם..
רק אדם כמוני, שלעולם לא היה מוערך, ולעולם לא הגיע להישגים נאותים כלשהם, יכול להסיק את המסקנה הבאה כנראה,
תתנו לפותח הפוסט אופציות שבהם הוא יוכל לשלב גם החלמה וגם השתתפות בצעדים, ובנוסף לא יוותר על החיים עצמם, החלק הטוב שהוא בנה ובונה ויבנה בהם.

אני הייתי אומר לפותח הפוסט ברשותכם, תפנה לך יום בשבוע שבו תוכל להגיע לקבוצה חזותית באופן קבוע, תנסה לסדר לך חצי שעה להגיע לדבר ולהשתתף בקבוצה הטלפונית ולפתוח את סגור ליבך. לא חובה כל יום, אך שיהיה קבוע ותמידי, שתדע שיש לך מקום לפרוק את המשא שאתה נושא, ואתה לא לבד בעסק הזה..
וכן, תפתח בפורום, תציג את עצמך (אם לא עשית את זה עדיין), תקבל עצות ממכורים שצועדים בדרך 12 הצעדים, תקרא חומרי הסברה וספרים שמחלקים באתר על הנושא.

מקווה שדבריי הובהרו, ויגיעו לאוזניים טובות...

יום טוב ונקי, רק להיום!

לאדם יסודו,
ברור ללא עוררין שאם את הזמן שהיינו מקדישים לצפייה בתכנים לא נאותים ובחיפוש אחריהם לדברים אחרים טובים היינו מוצאים היום את עצמנו במקומות אחרים שהיום אנחנו רק חולמים עליהם. על זה אני מסכים איתך, ומודה באשמה  :-\
אך, אם אדם בא ופותח פוסט, שאומר שהוא כעת, לומד ועובד, ויש לו משפחה, אז אי אפשר לבוא ולהגיד לו, שעליו לוותר על העשייה שלו, למרות שזה לא נאמר במפורש אך כך זה יוצא... אם אני טועה, וזה לא הכיוון של התגובות לפותח הפוסט, תקנו אותי בבקשה...

המסר שלי הוא: עלינו לנסות לשלב עשייה והחלמה, טיפול בבעיה ומציאת תעסוקה למשך היום, אין ברירה, החיים דפוקים והשעון חול אוזל, עלינו להוציא את כל הכלים שיש לנו על מנת להשיג את התוצאות המרביות במינימום נזק.

אם יש לכם כזאת נוסחא לכולם, אשמח לשמוע...

תוותר על שעת שינה במקום לוותר על שעה של פגישה עם החברים.

לא מצאתי אף פעם שהיה לי בעיה של זמן בשביל התכנית. אני עסוק עד מעל הראש ובכל זאת מצאתי זמן לכך, בדיוק כפי שאני מוצא זמן לעצור הכל וללכת לרופא כאשר אני חולה.

אני חושב שאצל כל אחד זה משתנה, תראה אתה משתתף בקבוצה הטלפונית בשעות הבוקר, בעוד אצלנו זה שיא הלחץ בעבודה. לפחות אצל מי שעובד כאן...

לכן, זה אישי אצל כל אחד, ואין טעם להגיד לאדם אם אני יכול גם אתה יכול, אלא צריך למצוא דרכים איך אפשר לשלב בין שניהם, אין ברירה אחרת.

השאלה היא מה ההגדרה לגמילה

אני סוגר עכשיו 4 חודשי נקיות למרות שלא הצטרפתי לקבוצת הצעדים אלא רק נכנסתי לפורום בתור סוג של תרפיה.

אני מניח ש-12 הצעדים יובילו לגמילה ברמה יותר גבוהה, כזו שתמשך לאורך זמן ותתקן באופן מהותי את הצועד. במקרה שלי לא הצלחתי להביא את עצמי להכנס לצעדה ומכיוון שראיתי ברכה בדרך בה בחרתי נשארתי שם.

נכון להיום זה מחזיק מעמד, מקווה שה' יתן לי את הכוחות להמשיך להיות נקי גם בהמשך.

אדרבה, אם אתה מצליח בלי הצעדים וטוב לך - תמשיך בדרך שלך. לא נכנסתי לקבוצה עד שלא נכנעתי והבנתי שאין לי שום סיכוי מול עצמי, אבל אני זה לא אתה, והעובדה שלא היה לי סיכוי, לא אומרת דבר לגבי הסיכויים שלך.

היו לי תקופות נקיות ארוכות (עד שנה) אבל הם הסתיימו תמיד בהתנפצות אדירה, אז לא נגמלתי לבד.

וואו זה מדהים, תקופות של שנה? ללא 12 הצעדים? איך אתה מסביר את זה?
[/quote]

אני מאמין שבמצבי הנוכחי גם אצליח לסגור שנת נקיות השאלה היא באמת לטווח הרחוק

אני מסביר את זה פשוט מאוד. הייתי תחת טראומה נוראית אחרי שאשתי תפסה אותי בוגד בה, והפחד שיתק אותי, אבל לאט לאט הוא עזב אותי ואז פיציתי את עצמי על כך בריבית דריבית.

זה כמו אדם שמצליח לצום יום אבל אחר כך אוכל בשביל יומיים. מה הרווח מזה בדיוק?

אם יורשה להעיר בדבר הפיצוי שאתה מדבר עליו זלמן,
בעצם, מה שקרה לך הוא הדבר הבא, בגידה באשתך היא עבירה חמורה בעיניך ובעיני רבים מאתנו,
לאחר מכן, כשאשתך תפסה אותה בוגד בה, נצרת דבר זה בלבך והדחקת אותו לפינה, והשתדלת להיות מאתה והלאה מוסרי יותר,
לאחר מכן הגעת לשלב שהצדקת את מעשיך כנראה, מסיבות כאלו ואחרות,
ובסוף בסוף היה לך מניע מספיק טוב כדי לעבור של על העבירה, מכיוון שראית בעיני עצמך איזה אדם שפל וחסר אמון אתה, בכך שבגדת באשתך,
וזה היה מניע מספיק טוב כדי להעניש את עצמך שוב, ולעבור שוב על העבירה. וחוזר חלילה,

אך לדעתי, אם היית מצליח להפסיק את המעגל של "עבירה" "מניע" בתוכך, היית יכול להפסיק את ההדרדרות ולהתחיל לקחת אחריות על חייך..

תיאורייה חזק מאוד, שעובדת ברוב שטחי החיים, ואפשר למצוא בכל מקום אפשרי בחברתנו...

בהצלחה

אולי התיאוריה נכונה אצלך, אבל אני לא מתיימר לומר מה נכון עבורך.

אני משתדל לבדוק מה אולי נכון עבורי. במקרה שלי - התיאוריה הזאת לא נכונה.