תמיד הרגשתי שונה מאחרים, וכמה שניסיתי להיות כמו כולם, עמוק בפנים, ידעתי שזה לא כך... תמיד ניסיתי לנעול את הרגשות שלי, ולמרות שאני אדם עם ים סוער של רגשות.... החזקתי חזק.... ניסיתי לשדר תדמית של אדם, חכם, שכלי, וחושב....
אבל מאז שהגעתי להחלמה בחסדו, אני מתחיל להרגיש... דמעות שלא זלגו על פניי, כבר הרבה שנים, הופיעו....
וכעת ממש, עקב צפיה בסרט הדוקומנטרי "my name is bill w", על חייו של ביל ווילסון מהספר הגדול, היתה לי הצפה רגשית של כאב, ובכיתי כפשוטו, יחד עם ביל, ועם אשתו, כל כך הרבה פעמים....
כל כך זיהתי את עצמי שם.... להזכר, איך אני הרסתי באנוכיות ובתלותיות את רוב הקשרים שבניתי בעמל במהלך חיי... ולהזכר, בכל האנשים שבהם פגעתי... להזכר כמה כמהתי לאהבה, שתמיד ממני נשארה רחוקה.... להזכר כמה ניסיתי לשלוט בחיי, ללא הצלחה.... ולהזכר, בכאב האדיר, שבליפול שוב ושוב, ולהבטיח הבטחות הכי כנות שבעולם, שלא היו שוות את הנייר...
השעה מאוחרת, אז הדבר הראשון שעשיתי, זה היה להכנס לכאן, ידעתי שרק כאן אמצא מזור לעצמי... אני יעזור לעצמי, אם אשתף, ואעזור לאחרים בשיתופיי...
מזכיר לעצמי, אני אדם חולה, וכנראה תמיד אהיה כזה, אני לא משלה את עצמי.... אבל איתכם, ובמסירת חיי לה' בצורה יסודית ואמיתית, אני אזכה להיום, להיות שפוי, רק להיום, רק להרגע....
שלכם
באהבה
ברוך שאמר
