*מישהו שמאמין בי*

"רק להיום אאמין במישהו באס-איי שמאמין בי ושרוצה לעזור לי בהחלמתי."
טקסט בסיסי, עמוד 96


לא כל אלה שמגיעים לאס-איי נשארים נקיים באופן אוטומטי. אבל אם נמשיך לחזור, נמצא ב'מכורים אנונימיים' את התמיכה הנחוצה לנו בהחלמה שלנו. 
יותר קל להישאר נקי כשיש לנו מישהו שמאמין בנו, גם כשאנו לא מאמינים בעצמנו.

באס-איי, גם זה שנופל הרבה פעמים, יודע כי יש לו תומך נאמן, שתמיד יהיה לצידו, לא משנה מה יקרה. 
חשוב ביותר שנמצא חבר אחד או כמה חברים, שיאמינו בנו. כשנשאל אותם אם נתנקה אי-פעם, הם תמיד יענו, "כן, אתה יכול להיות נקי ואתה תהיה נקי. רק תמשיך לבוא!"

כולנו זקוקים לאחד שיאמין בנו, במיוחד כשאנו לא יכולים להאמין בעצמנו.
כשאנו נופלים, אנו פוגעים עוד יותר בהערכה-העצמית החלשה בלאו-הכי שלנו. 

לפעמים הפגיעה כל-כך קשה, שאנו מרגישים לגמרי חסרי-תקווה. 
במקרים כאלה, אנו צריכים את התמיכה של חברינו הנאמנים באס-איי.
הם אומרים לנו שיתכן שזו הנפילה האחרונה שלנו. 
הם יודעים מניסיונם, שאם נמשיך לבוא לפגישות, בסוף נהיה נקיים ונשאר נקיים.

לרבים מאתנו קשה להאמין בעצמנו. 
אבל כשמישהו אוהב אותנו בלי תנאי, ומציע תמיכה בלי שום קשר למספר הנפילות שלנו, ההחלמה באס-איי נעשית קצת יותר ממשית בשבילנו.

רק להיום:
אמצא מישהו שמאמין בי. 
אני אאמין בו.

פגשתי לאחרונה חבר שאמר לי שקשה לו לאהוב את עצמו, אז שיתפתי אותו במה שעזר לי, כאשר ראיתי חברים בתוכנית שקיבלו ואהבו אותי כפי שאני, הבנתי שאני יכול גם לאהוב את עצמי.

אבל הוא אמר לי "אם אני לא יודע מה זאת אהבה, איך אוכל לאהוב את עצמי?".

אז כן, אני צריך מישהו שיאמין בי כדי שאוכל להאמין בעצמי, אבל עדיין כמו בכל דבר בתוכנית, בסופו של דבר אני צריך לעשות את העבודה ולהגיע לאמונה.

אותי מאוד תפס הנקודה שחוץ מעיקר לב התוכנית, קרי: צעדים, דרך חיים רוחנית, ספונסר, מפגשים וכו׳, יש לנו בה דבר נפלא כמו שביל קרא לו: מכור אחד שמדבר לחברו המכור כמוהו.
זהו משהוא מיוחד שאותו הם גילו, וחבר יקר שסובל מבעייתינו והלך לטיפולים פסיכולוגיים שונים, אמר לי שאת הנקודה הפשוטה והבסיסית הזו של ׳מכור המשוחח עם מכור׳ אין לשום טיפול את היכולת להציע.

זכינו.
אשרינו.

*מנצחים*

"התחלתי לחקות את הדברים שהמנצחים עשו.  נשביתי בקסם של אס-איי. זה היה טוב."

טקסט בסיסי, עמוד 223


אנו שומעים הרבה בפגישות שאנו צריכים
״להיצמד למנצחים".  
מי הם המנצחים ב'מכורים אנונימיים'? 
קל לזהות את המנצחים. 
הם עובדים תוכנית החלמה פעילה, חיים בפתרון ומתרחקים מהבעיה. 
מנצחים מוכנים תמיד לעזור לחברים חדשים. 
יש להם חונכים והם עובדים עם החונכים האלה. 
מנצחים נשארים נקיים, רק להיום.

מנצחים הם מכורים מחלימים ששומרים על גישה חיובית. אם יש להם בעיות, הם ממשיכים לבוא לפגישות, ומשתפים את החברים בכנות במה שעובר עליהם. 
מנצחים יודעים בלבם כי בעזרת הכוח העליון אפשר להתמודד עם כל דבר.

מנצחים שואפים לאחדות בכל מה שהם עושים. 
מנצחים מגשימים הלכה למעשה את העיקרון של "עקרונות לפני האישיות". מנצחים זוכרים את עקרון האנונימיות, ועושים את הפעולה העיקרית, בלי שום קשר למי שמעורב בכך. 
מנצחים שומרים על חוש הומור. מנצחים יודעים לצחוק לעצמם. וכשהמנצחים צוחקים, הם צוחקים אתך, לא עליך.

מי הם המנצחים ב'מכורים אנונימיים'? 
כל אחד מאתנו יכול להיחשב למנצח. 
בכל-אחד מאתנו יש כמה סממני-היכר של מנצח; 
לפעמים אנו מתקרבים מאוד לאידיאל, ולפעמים לא. 
אם היום אנו נקיים ועובדים את התוכנית כמיטב יכולתנו, אנו מנצחים!


רק להיום:
אאבק כדי להגשים את האידיאלים שלי. 
אני אהיה מנצח.

רק להיום-15 באוגוסט



*במשך הזמן, לא בן לילה*



"גילינו שאנו לא מחלימים גופנית, נפשית ורוחנית בן לילה."

טקסט בסיסי, עמוד 27

 



האם קרה לך פעם שהלכת ליום-הולדת בהחלמה של מישהו וחשבת שאתה צריך להיות קצת יותר מתקדם בהחלמה שלך מכפי שאתה עכשיו? 

אולי הקשבת לחברים חדשים שדיברו בפגישות, חברים שהניקיון שלהם קצר משלך, וחשבת, "אבל רק עכשיו אני מתחיל להבין על מה הם מדברים!"

 

מוזר שאנו באים להחלמה וחושבים שנרגיש נפלא מיד או שכבר לא יהיו לנו בעיות עם האתגרים של החיים. 

אנו מצפים שהבעיות הגופניות שלנו ייפתרו מאליהם, שהחשיבה שלנו תהיה רציונאלית, ושבן לילה נתנסה בחיים רוחניים מפותחים. 



אנו שוכחים שבזבזנו שנים ארוכות בהתעללות בגוף שלנו, בטשטוש המוח שלנו ובחיסול המודעות שלנו אל הכוח העליון. אנו לא יכולים לתקן את כל הנזק הזה ביום אחד. 

אנו יכולים לעשות את הצעד הבא, ללכת לעוד פגישה, לעזור לחבר החדש. 

אנו מחלימים לאט-לאט - לא בן לילה. 

 



רק להיום:

הגוף שלי יתרפא לאט, המוח שלי יהיה קצת יותר ברור, והיחסים שלי עם הכוח העליון שלי יתחזקו.

תודה על התזכורת: 

השאיפה שלי צריכה לחזור להיות שפוי, כלומר: בן אדם נורמלי, לא סופרמן. 

איזה נקודות!
תודה

רק להיום

3 בספטמבר



*ענווה שבאה מאנונימיות*



ענווה היא תוצר-לוואי שמאפשר לנו לגדול ולהתפתח באווירה של חירות.

 היא מסירה מעלינו את הפחד שהדברים שאנו מספרים כמכורים יגיעו לידיעת מעסיקינו, משפחותינו או חברינו.

טקסט בסיסי, עמוד 73-72



❖



רבים מאתנו אולי לא מבינים את הרעיון ש׳אנונימיות היא הבסיס הרוחני לכל מסורותינו׳.

שאלנו את עצמנו איך זה יכול להיות?

מה הקשר בין אנונימיות ובין החיים הרוחניים שלנו?



התשובה היא - יש קשר! 

אנו מטפחים ושומרים על האנונימיות שלנו ובכך אנו זוכים לגמול רוחני שהוא מעל הבנתנו. יש משהו נשגב בעשיית דבר מה למען אדם אחר מבלי לספר על כך לאף אחד. 

כשאנו מתגברים על הדחף להודיע בגאווה לכל העולם, שאנו חברים באס-איי - ובעצם, לבקש מכולם להודות כמה שאנחנו נפלאים - אנו מעריכים עוד יותר את ההחלמה שלנו.



ההחלמה היא מתנה שקיבלנו מכוח גדול מאתנו. 

אם נתרברב בקשר להחלמה שלנו, כאילו אנו עשינו את זה, נרגיש גאוות-שווא, ונחשוב שאנו ממש גדולים. 

אם נשמור על אנונימיות, נגיע לענווה ונרגיש אסירות-תודה. החלמה עצמה היא הפרס; הכרזה פומבית לא תוסיף כהוא זה.

❖



רק להיום:  החלמה עצמה היא הפרס; אני לא צריך אישור פומבי להחלמה שלי. 

אשמור על האנונימיות שלי ואטפח אותה.

בדיוק אתמול בקבוצה שלנו שוחחנו מהו בדיוק התפקיד של מלווה החברים החדשים, האם הוא לעזור לחבר החדש או גם לשמור על הקבוצה (לדאוג שמגיעים אלינו רק כאילו ש׳באמת׳ מכורים).
עלו שם כל מיני דיעות, טענות, הארות, והערות.

אני רואה כאן נקודה שמאוד בולטת לכל אורך התוכנית והסיפרות: התוכנית, סיגנון החיים שמיועד לנו, הינו רוחני, הווי אומר משהוא מעל הנורמה החומרית שקיימת כאן בעולם.
כשאני חי בפחד, בחשש מחשיפה, מנסיון לבטח את עצמי או את הקבוצה, אני עדיין לוקח שליטה, מנהל, מגן, שומר.

כשאני מצהיר/מאמין שאני חסר אונים מול התאווה ומול חיי (צעד1) אני בעצם מצהיר שאני לא יכול להתנהג בצורה הזו, אין לי כבר כוח לשמור, לתמרן, לדאוג, לנסות, לחסום, לעצור, להשתולל וכו׳ וכו׳ 
אני * ח ס ר*   אונים.נקודה.

אני מוסר באמת את חיי לאלוקים, הוא שלו מלא הכוח העוצמה, החמלה והאהבה, יכול באמת לשמור עלי, 
תחת חסותו והגנתו לא יקרה לי כלום, יהיה לי רק טוב, 
כן, גם אם מישהוא יגלה שאני מכור למין, זה יהיה טוב. 
אני מאמין בו לחלוטין שהוא מנהל אותי לטובתי. 
הכל פתאום נהיה טוב יותר, רגוע יותר, אוהב ומחבק הרבה יותר.
*הגעתי הביתה*.

הגענו הביתה,
אהבתי.

אהבתי. 
תודה רבה.