אנשים, צריך עזרה..

 בזמן האחרון התדרדרתי במדרון, כמה וכמה צעדים אחורנית. אני מתחיל לפחד עד לאן עוד המשיך ליפול ..  כרגע אני נלחם עם עצמי- לא לשוטת בחיפוש תמונות באינטרנט (מה יהיה הסוף איתי)

 מודה שאני חסר כוחות להתגבר על זה:  אשמח לחיזוקים!  לשמוע מה אתם עשיתם בפעם האחרונה שהרגשתם חסרי כוחות

 אני לדודי  ועלי תשוקותו : דודי לי  ואליו צעקתי. 

ישמעני ויציאנו מצרה צרורה שהכניסני ..  הגוף הזה..הנפש הזאת.. הם לא שלי

רק שלמדתי להשלים אם העובדה, שזה אני האדם המחוסר רסן הזה... רק אז התחלתי לחפש מזור ברצינות. 
עד אז, הסתפקתי בהבטחות מעין " אם אחזיק 14 יום זה יגמר לתמיד...
פלא, זה לא קרה, 
עד שלא נכנסתי לתוכי פנימה, והשלמתי אם זה, ובעקבות זה התחלתי להתקשר לחברים ( וגם היום יש מצבים בהם אני חסר אונים ומדלג על הטלפון) התחלתי לעמול כל יום ביפני עצמו.... אז התחלתי להרגיש ימים נקיים ללא מלחמה/לחץ/ תחושת פספוס.

מחזק אותך, זה שבאת לשתף, מעיד שאכן הרצונות הטובים שלך רוצים להשלים עם הרצונות ההזויים, ולהגיע איתם להסכם...
בהצלחה חבר

אני הרמתי ידיים, ומתקשר לחבר,
זה עובד,
בהצלחה.

להיות מעורה בחברה,
לעבור על שרשורים,
לעבור מעצלות לזריזות ועשייה חיובית.
ללמוד מאחרים שהכל זה פנטזיה ובלוף. אין שום כלום הנאה בדברים הללו. אף אחד עוד לא נהנה מהם בפועל בעולם. בהתחייבות. "וכל זולת זה שיחשבהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נתעה" (רמח"ל במסילת ישרים).
הכל זה שקר, רמאות, נכלות וכו' וכו'

אוהבים.

להרפות מהצורך לשלוט???
מה עדיף אני שואל- עדיף להתמסכן או להתגבר כארי!?

משתף פה משהו שמפריע לי בימים האחרונים.. יכול להיות שזה הצעד הראשון אבל הוא פשוט לא מסתדר לי- למה אני צריך להרים ידיים ולהיכנע? אני יכול לנצח את זה עם עזרה מחברים אבל בלי להרגיש מסכן ולהגיד לעצמי - "אני חסר אונים מול התאווה"

אני מכור כבר יותר מ10 שנים ומנסה להפסיק כבר שנתיים עד שהגעתי לכאן.. אולי אני עוד צעיר בהחלמה ולכן אשמח שאנשים עם ניסיון יגיבו.. אבל אני ממש ממש לא רוצה להגיד שאני מסכן כדי שזה יעזור לי להחלים- אני חושב שכל אחד אם יתן לעצמו את העוצמות והביטחון  וכמובן עם עזרה חיצונית- יכול בעז"ה להתגבר על כל דבר בחיים כולל התאווה

האם אני עד כדי טועה???

אתה לא מסכן,
פשוט אתה חסר אונים, ולכן אתה צריך עזרה מהחברים,
אם תחשוב שיש לך כוח ועוצמות, אם אתה מכור, תיפול בסוף,
כשאני חסר אונים אני מתקשר לחברים,
נראה לי מאוד פשוט.

חבר יקר!

הנקודה היא לא התמסכנות, אלא על הכרה במציאות. והמציאות היא חד משמעית: אני חסר אונים ולא מסוגל לבד. 

אני נהנה מאוד להשלות את עצמי שאני יכול להסתדר לבד, ולהכחיש את ההתמכרות. וכל פעם זה מתפוצץ לי מחדש בפרצוף. לכן אני מדגיש ומזכיר לעצמי את חוסר האונים.

כשאני חסר אונים - זה אומר שאני מוכרח ללכת על התכנית, לעשות את רצונו. אין לי את הפריבליגיה לנסות לבד. 

אתן לך דוגמה: אם אני חושב שאני יכול גם לבד, אז אני נכנס לשלוח מייל במחשב פתוח. אני יכול לומר לעצמי שאני בסדר ואין צורך בפעולות קיצוניות. ואני באמת אומר את זה לעצמי. אבל אז אני מזכיר לעצמי שאני חסר אונים. שזה לא עובד לי. אז אני דואג לא להיכנס לבד. או להרים טלפון ולשתף. להתפלל לאלוקים שיציל אותי כי אני לא יכול לבד. ואז זה עובד לי. 

אני חסר אונים כי אין אפוטרופוס לעריות, 
ולכן אני צריך להיות גיבור כארי כדי לחיות לפי הנוהל הזה, שאין אפוטרופוס לעריות,
ואיפה שפרצתי גדר.... לא אהיה שוב כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום.

להיות אריה ולבצע את הדברים שיעזרו לי לא ליפול.

בהצלחה

איש פלא - קודם כל אוהבים. מזדהה מאוד עם השיתוף. מה שעובד לי זה 12 צעדים, לא רק הצעד הראשון.
אין לי מושג למה או איך זה עובד, אבל המציאות יותר חזקה. אני נקי.

chacha - הצעד הראשון שלי זה לא להתבכיין שאני חסר אונים. 
הצעד הראשון שלי זה גם לא להבין או להסכים עם זה שאני חסר אונים, וגם לא לומר את זה אינסוף פעמים.
הצעד הראשון שלי, זה להתנהג כמו אחד שהוא חסר אונים. אם אין לי כוח לעצור רכבת שדוהרת מולי, אני פשוט בורח משם, אני לא מתקשר לחבר ואומר לו שאני חסר כוח מול הרכבת שדוהרת מולי.
אני כן יכול להתקשר לחבר ולחלוק בפניו את הצורך המפגר להישאר מול הרכבת ולנסות ולראות מה יקרה. ולבקש ממנו עזרה לברוח משם.
"הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה..." לא הבנו/ הצהרנו/ שיתפנו/ הסכמנו/ החלטנו וכו' וכו'.

תודה לכולכם,

 מודה שאני חסר-אונים-לבד-מול-התאווה. היא חזקה ממני.

מוסר אותה לאבא אוהב ומתקשר לחברים.

עובד על הצעדים הראשונים - מודה שהם קשים וגם קשה להיכנע - אבל יותר קשה לסבול ולהתאוות בלי סוף

 

חנוכה מאיר ושמח

איתך חבר יקר!

בדרך אל החיים

אם אתה חסר אונים אתה כבר איתנו בדרך !
בהצלחה והחלמה מהירה בעזהית
אוהבים אותך !

אוהבים,
אתה בדרך הנכונה.

גם אני חסר אונים... מתפלל לכוח העליון לשפיות. 

בהחלמה. 

אבדתי שליטה על החיים שלי..  (אין ביכולתי לשנות - את שכבר עשיתי - שלווה)
מתחיל שוב פעם - היום! מחדש! (אבל אני מבקש לשנות את המשך החיים - אומץ)

 ומבקש מאלוהים להבדיל בין השניים  (רק להיום)