כל כך מזדהה (עדיין!) עם ההרגשה הזו שאומרת מה, אני לא יכול להנות קצת בלי שזה יהיה אסון?!
תודה שאתה מזכיר לי שאלות מתחילת הדרך...
אני רוצה להתייחס לשאלה שלך בשני רבדים: הרובד הרגיל של אנשים לא מכורים. בן אדם שרוצה להנות מהחיים: לאכול טיפה ממתקים לשתות קצת אלכוהול באירועים ואפילו לקחת סמים לעיתים נדירות לכיף וגם קצת מהתאווה שלנו. לא הרבה. בקטע טוב. בלי להתמכר. זו בקשה לגיטימית?
למה אנחנו סלחנים קצת ממתקים וקצת אלכוהול אבל לא לסמים (יש אנשים שכן סלחנים לסמים באקראי...)?
זו שאלה למחשבה שהתשובה אליה היא אישית בגלל שבאמת יש אנשים שיותר סלחנים לאלכוהול ויש אנשים שפחות סלחנים לממתקים. ואז נשאלת השאלה: האם האנושות צריכה להיות סלחנית למין? גם פה התשובה היא אישית. הנצרות לא כל כך סלחנית למין. אני מניח שיש זרמים בעולם שיגידו שמין נועד רק לצורך פריה ורביה, ואני מניח שככה זה אצל בעלי חיים. היהדות אומרת שמין הוא טוב גם בכל הזדמנות שהוא מחבר בצורה טובה בין בעל לאישתו ומרבה ביניהם אהבה והחילונות אומרת שהעולם נועד בשביל
להנות, אז כל מין שבא לאדם בבריאות ולא פוגע בו (ובאחרים ולא פוגע בחברה מתוקנת), הוא בסדר, ואז אולי (אולי, כי לא בטוח שחברה טובה יכולה להתנהל ככה) יש מקום גם לחנויות מין.
אני חושב שקודם צריך לענות על השאלה הזו ולומר לעצמך שאולי באמת אתה כן מרשה לעצמך משהו מהנאות המין (בהנחה שאתה מתגבר על ההתמכרות, שלזה אגיע ברובד השני). אני לא רוצה להחטיא אף אחד ולגרום לאנשים להתיר לעצמם שימושים שאסורים מהתורה. בעיני גם מי שלא מאמין אסור לו לעבור על חוקי התורה, אז אני מקוה שה' לא יעניש אותי על זה שאני אולי נותן לאנשים לגיטימציה לחטוא לפי מינון מוגדר
כאן אנחנו מגיעים לרובד של המכור. המכור לא יכול להנות מ"הקצת" שהאחרים יכולים להתפנק עליו. על כל שטות הוא מתדרדר. נראה לי שמוסכם על הרוב המוחלט של החברים כאן שאין כזה דבר לראות פורנו רק דקה או שניה. הדבר היחיד ששמעתי כאן בפורום הוא חבר שאמר שהוא מפריד בין ההתמכרות לבין הזמן שהוא נמצא עם אישתו. לי זה לא עבד אבל יש לי סיבות אישיות טובות לכך, לכן אני מאמין לו. קראתי לא מעט סיפורי החלמה שנגמרו ב"והם חיו באושר עד עצם היום הזה". אז אם אתה שואל אותי, אני חושב שלא תצטרך להגמל מהתאוה.
דבר אחרון אני רוצה להתיחס למה שלא אמרת "כל חיי אני אחיה בסבל?! אי אפשר קצת הנאה?!". כשהצטרפתי לפורום לפני חודש הייתי די נקי לפי ההגדרה היבשה, אבל סבלתי מזה שאני ממש רוצה ליפול. הייתי מדמיין ומקוה שפתאום התאוה תקפוץ לי בסמרטפון או תדפוק לי בדלת או תתפוס אותי בכחוב באופן שאני לא אוכל לעמוד בפניה. היום אני לא שם. אני לא מרגיש שאני סובל מזה שאני מותר על תאוה. אז תאמין לי, מנסיון, יש תקוה לחיים שמחים גם בלי התאוה. עם עבודה נכונה (ואני לא אומר מה העבודה הנכונה, כי מה שעבד לי לא חייב לעבוד לך) תגיע למקום שכבר לא יחסר לך החמצן של התאוה.
אז תודה שהעלת את זה. מקוה שהצלחת לקרוא את כל מה שכתבתי, ושלא חפרתי ולא הזקתי.
ואתה יודע?
אם אתה פה כנראה אתה רוצה להשתנות. ואתה תצליח, ואנחנו נעזור אחד לשני. אני מאמין בך!
