תודה רבה לך סוד. כשהייתי נקי שנה +, התברר לי על ידי מי שהיה מקבל את החברים החדשים, ששכן מהבניין, דלת ממולי הולך לבוא לקבוצה... הוא נתפס עושה מעשים שלא יעשו, וגורש מהשכונה על ידי רב הקהילה.
הנשים חברות, הבנות שלנו היו כתאומות סיאמיות, צמודות הכי קרובות שאפשר, למדו באותה כיתה ושרצו כל הזמן אחת אצל האחרת... בלתי ניתנוץ להפרדה, אין לי מספיק מילים בכדי לתאר את המצוקה שחוויתי, אוי לי מיצרי, אוי לי מפחדי, חרדה אמיתית.
הרב שלי אמר לי שאסור לי ללכת לקבוצה, שמא הוא יפיל אותי יחד איתו, בבחינת תמות נפשי עם פלישתים, הספונסר (החילוני) שלי אמר לי שהוא לא מבין בציבור שלנו, ולכן יכול לומר אלא רק שהוא כן היה הולך.
אחרי שבוע של לבטים, הבנתי שחיי קודמים, אני חייב את הקבוצה, אחרת אמות. נפגשתי עם האיש, זו היתה פגישה מרגשת במיוחד, עבורי ועבורו, הוא לא יכל לעמוד על הרגליים מרוב תדהמה. הוא כיום אחד החברים הטובים שלי בהחלמה, לא מזמן הוא חגג שש שנים...
לפני כחצי שנה, ביום של מצוקה רגשית לא פשוטה, הגעתי לקבוצה ומצאתי בה איש מהשכונה שמכיר אותי הייטב, תחום העיסוק שלנו דומה, והוא מכיר אותי לפני ולפנים, אחרי המבוכה הראשונית נתתי שם מסר, האיש היה בהלם, היום אנחנו יכולים לדבר על הכל.
אז כן, יש סיכוי שאפגוש שם אנשים מוכרים, זה לא נעים, אבל בסופו של יום שנינו באותה הסירה, לא? הסיכוי שידעו עלי אם לא אגיע לקבוצה גדול יותר.
לסיכום: אני כן מפחד שיזהו אותי, משומש.
