"אלוהים - לא פראייר, והלקוחות המחוברים – תמיד מרוצים". (פתגם שלי).
כולנו רוצים להיות לקוחות של אלוהים, אלוהים הוא הספק הרשת (בזק - זה אפילו לא קטן עליו, זה סים בשבילו) - הכי חזק בעולם, יש לו ברשת הכל מחיים, חכמה, בריאות, כסף, הכל אצלו ושייך לו.
אצל אלוהים - לא משלמים בכסף, לא בדולר ולא ביורו, גם לא בשקל, ברור שלא בגריבנה, ולא ברובל רוסי. אצל אלוהים - הכל עובד עם תפילה - עם מדיטציה, דיבור פשוט מלב אל לב. הוא לא צריך את הכסף שלנו, יש לו אין סוף.
באינטרנט של אלוהים - לא עובד הפורנו, הסמים, הרצח ואלכוהול ועוד כמה דברים שגורמים לקריסה של הקליטה. כל צריכה כזו או אחרת של 'סם' משנה מצב רוח, גורם לרשת ליפול, כל מעידה זה שבושי קליטה, ופעולות על התאוה - זה כמו להיכנס למעלית/ מנהרה שאין שם קליטה ופעמים במקום לצאת למקום שיש קליטה תוכנית - חברים, רוחנית, נשארים בלי קליטה.
אפשר לעלות על IP של אינטרנט - ששם יש הכל, אבל משם במקום להתחבר - מתנתקים; מאלוהים, מעצמאיות, מהחיים, מאהבה, משפיות, מחירות, משמחה, מסיפוק, ומשלל הטבות בסיסיות וחיוניות בשביל לשרוד במלחמה הזאת.
אני מתפלל לאלוהים להיות מחובר תמיד לרשת שלו. האמת שאני מסתכל על העולם ומתפוצץ מאהבה, איזה עולם יפה, איזה עצים מטורפים, איזה צבעים, איזה אנשים טובים, איזה דברים יש בעולם כזה, כמה דברים וחכמה. הכל מגיע ממנו, זה גורם לי להיות מאוהב בו.
לוותר על התאוה, זה המתנה שאנחנו נותנים לקשר שלנו עם אלוהים, הוויתור משאיר אותנו קרובים, מרגישים זה את זה, כן. זה הכח של הויתור, לא במובן הדתי, אלא במובן הרוחני, הנפשי והריגשי.
כאשר אני פועל על תאוה, אני כבר לא יכול לדבר עם אלוהים, אני מתנתק, אני כבר לא יכול לחשוב על כלום, אני פשוט נהפך לפסיכי.
