להלן תובנתי מהפגישה אמש:
מטרת הצעד הראשון - היא להבין שאני לא יכול לבד- להכנע לחלוטין
אנחנו עושים את זה על ידי סקירה של ההיסטוריה האישית שלנו, מה שנותן לנו מבט כללי על מצב חיינו, ומה עשתה לנו התאווה.
במהלך השיתוף וההאזנה לאנשים אחרים אנחנו נגלה שיש חלקים מסוימים שבכלל הספקנו לשכוח, וחוויות כמו שהחברים מתארים חווינו בעצמינו. מצד שני, אנחנו גם נגלה שחוויות מסוימות שחברים אחרים עברו, אנחנו לא עברנו, וגם לא נתפס אצלינו איך אפשר להגיע למצבים כאלו. במקרים אחרים אנחנו נרגיש שחוסר אונים מסוים שמתאר חבר אחר נמצא אצלינו בשליטה גמורה. יש חבר שמתאר שהוא לא מסוגל ללכת ברחוב ובזה מתבטא החוסר אונים שלו, ומצד שני חבר אחר יכול להרגיש שבעניין הזה הוא בשליטה גמורה.
חשוב לדעת שהסקירה על חיינו והשיתוף הוא שלב חשוב והכרחי בצעד הראשון, אבל הוא לא בהכרח פסגת הצעד הראשון. הפסגה היא הרגע שבו אנחנו הרגשנו בהרגשה פנימית חזקה שאנחנו חסרי אונים בצורה האישית והמיוחדת שלנו. דווקא התקופה שאחרי השיתוף והמשך הדיון והשיתוף עם החברים עוזר לנו לחדד את סוג החוסר אונים המיוחד שלנו.
הכניעה והרגשת החוסר אונים חייבת להיות משהוא מאוד אינדבדואלי. ניסוח הצעד הראשון "הודינו כי אנו מכורים לתאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו" זהו משפט מפתח כללי בלבד. על מנת להגיע לכניעה אמיתית כל אחד חייב להגדיר בעצמו את סוג חוסר השליטה שלו.
אתמול הצלחתי להגדיר לעצמי קצת יותר טוב את חוסר האונים שלי. בחיי היום יום אני נמצא בשליטה כאחד האדם. מבנה האישיות שלי יצר חסמים מסוימים לשימוש בתאווה, כגון איך זה יראה כלפי חוץ וכו'..
סוג אחד של חוסר אונים מתרחדש אצלי ברגע שאני נחשף להזדמנות לממש פנטזיות או לפעול על תאווה כזו שלא זמינה כל יום, וכזו שלא סותרת כוחות נפש אחרים שלי, אז אני הופך לחיה חסרת מעצורים. ברגע זה ההתמכרות שלי מתגלה במלא עוזה. זה יכול לקרות פעם בשנה או פעם בחודש, אבל כשזה קורה, אני לא שוקט עד מימושה של ההזדמנות. זה חוסר אונים מוחלט - אני הופך להיות מכונה אוטומטית המונעת בכפיתיות- רק לא לפספס את ההזדמנות. בחלקים אלו של החיים ללא כל ספק אבדה לי השליטה על החיים.
הצעד הראשון שלי מתרחש כבר כמה חודשים- רק עכשיו אני מתחיל להפנים את גודל חוסר השליטה שלי. וזה מתאפשר לי רק על ידי חברי הטובים שמקשיבים, מקשים ומאפשרים לי לתרץ, להפריך, ולהסיק את המסקנות בעצמי.
אל תתפתו לחשוב שהצעד הראשון הוא דיקלום של איזה משפט מחץ שסוחף מחיאות כפיים. הצעד הראשון הוא הכניעה המאוד אישית וספציפית שלכם. אל תנוחו על זרי הדפנה עד שתמצאו אותה.
