אנני כתבן גדול כמו רבים וטובים כאן אבל אני חש צורך לשתף אתכם במה שקורה איתי בחודש האחרון ואעשה זאת בצורה של נקודות.

א. מבחינתי הלא יאומן קרה. עברתי כמעט חודש שלם נקי. וכל זאת בלי מלחמה קשה. אני מרוכז מאוד בשלושת הצעדים הראשונים.
אני חושב עליהם כל הזמן. עובד איתם. מתפלל איתם בבוקר ובערב. הולך איתם לחנות, לעבודה ולפארק עם הילדים. מבחינתי כל היהדות, האמונה ולימוד התורה מסתובב מסביב לשלושת הצעדים הראשונים. אנו נולדנו להיות עבדי ה' וביחד עם זה נצטווינו על ידו להיות שמחים ומאושרים. אם תשימו לב רוב התפילות הם בעצם מבטאים את הנקודה המרכזית של "גדלות הבורא ושפלות האדם". האם לא זאת הכוונה של הצעדים??!!!

ב. כן , יש רגעים קשים של חוסר אונים. אבל בסכומו של חודש. אני מרגיש טוב יותר, אמיתי יותר ושמח יותר.

ג. כן, לפעמים יש לי דכאונות כי אני לא יכול לברוח לתאווה ואני צריך להתמודד עם כל מיני אתגרים. אבל כשאני מסתכל אחורה אני אומר לעצמי. כל בנאדם יש לו אתגרים וזה נורמלי לגמרי, ב"ה שנתן לי את העצה והכוח להצטרף לפורום הזה. לשיחות הטלפוניות ולהכיר חברים נוספים שתומכים אחד בשני.

ד. כן, אולי אני מכור אבל אני לא מטומטמם ואני ודע שאין לי שום ביטוח שזה לא יקרה שוב בעתיד. מבחינתי העתיד שלי הוא רק להיום ולא רק כאמירה אל כדרך חיים רק להיום. מחר מצידי שיפלו עלי השמים. זה לא התחום שלי מה קורה מחר! אני נותן להחליט בשבילי היום מה שטוב בשבילו.

ה. כן, חשוב לי להודות לכם על המתנה הזאת בדמות הפורום. למרות שפעמים רבות קשה לי להזדהות עם כל הכתוב בו  לפעמים יש הרבה פסימיות ולטעמי יותר מדאי. אבל אין ספק שבלי הפורום הזה והשיחות הטלפוניות לא היה סיכוי שהייתי כותב את ההודעה הזאת היום.

ו. אני מתפלל לאלוקים לעוד יום נחמד ונעים ורגוע נפשית.

ז. אני בדרך כלל קורא את ההודעות שוב לפני שאני לוחץ "שלח". הפעם אני מוותר על זה 

ihope- (אולי תמכור את הזכויות על השם לAPPLE...)


מזל טוב, שהחודש הנקי הזה יהיה תחילה וקץ לפדיון נפשינו.

בתחילת דרכי גם אני הסתייגתי מהפסימיות בפורום. למדתי שהמחלה שממנה אני סובל היא עמוקה מדי ואחד המנגנונים שלה זה הדחקה והצדקה עצמית. המנגנון הזה מערפל קצת את המציאות - וכשלא רואים את המציאות בצורה ברורה יש סיכוי לא קטן להתנגש בקיר.

דווקא ראיית המציאות כמות שהיא פותחת לי פתח לאופטימיות גדולה מאוד. כי אני מבין עד כמה נדרש שינוי מהותי בדרך חיים שלי. ואני רואה בצורה הרבה יותר ברורה איך ההמשך יהיה מאוד שונה ממה שהיה עד עכשיו.

צריך לשבור את הקיר הזה, תהליך השבירה כואב, כואב מאוד, אבל אח"כ אתה רואה איזה עולם מחכה לך בחוץ.

אל תתרגל לחיים בחדר, תשבור את הקיר.

APPLE כבר הגישו הצעה אבל בינתיים המחיר שהם מציעים לא ממש שווה לי 

כשאני חושב שוב אני מסכים עם מה שאתה אומר. הפסימיות גם חשובה ובאמת מסייעת.
אני חושב שפעם זלמן-סוד כתב משהו כזה שאני מאוד מזדהה איתו שלחזור לחיות כמו מקודם,פירושו לחיים שהם מוות. מקוה שאני הבנתי את כוונתו נכון.
אני בכל אופן השתמשתי בזה כמה וכמה פעמים במשך החודש וזה עזר לי.

חושך לא מגרשים עם מקלות. ובמקרה שלנו החושך הגדול שמשחר כל הזמן לפתחנו הוא חושך גדול מאוד והדרך להילחם בו (אצלי לפחות) הוא פשוט בהתבוננות בגדלות הבורא ובמסירת המלחמה אליו כפי שמדגישים שלושת הצעדים הראשונים.

לעיתים אני מזמזם לעצמי את הפסוק בתהילים: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך"