למה זה האשכול השלישי ברציפות שאני פותח בפורום הזה ???

למרות שאני נקי כבר חודש וחצי. ולמרות שזה מביא לי אושר בחלק גדול מהזמן. ולמרות שאין לי ספק שכרגע אני עושה את הדבר הנכון.
למרות כל זאת,
אני בתוכי עצוב. קשה לי. ואין לי איפה להשתחרר. התאווה קוראת לי ברחוב ואני כמובן לא נלחם איתה ומעביר אותה לאלוקים שהוא יסתדר איתה כי לי אין סיכוי...
אבל הלחץ בתוכי נשאר.
ועל זה אני עצוב וכואב וכן גם מדוכא. הלואי שהייתי מצליח לבכות. הלואי והיה לי למי לבכות.

האם התקשרת אי פעם לחברים???
האם שיתפת בשיחה בקשיים רגשיים שמובילים לתאווה???
האם אתה מתמודד לבד בתאווה???

נראה לי שהתשובות לשאלות אלו יכולים לסייע לך!!

אצטרף לדברי די דיינו,

הקבוצה היא מה שנותן לנו את התמיכה בזמן שאנחנו מפסיקים להשתמש בסם שלנו.

היו כאן דיונים (כמדומני שאתה העלת את הנושא) האם יש החלמה בלי קבוצה, ובכן - את התשובה אתה כותב כעת בפוסט הזה - הדבר בלתי אפשרי. כדי להחלים ולעבור את הזמנים הקשים בחיים מבלי לחזור שוב להשתמש - יש צורך בקבוצת תמיכה. לא לשוא היא נקראת כך, אלא כי היא באמת תומכת בנו בזמן הזה.

עצתי הקטנה לך: צא לקבוצת תמיכה, תתחיל לדבר, לשתף, להיות בקשר עם חברים. אתה תראה נפלאות.

גם אם אתה (עדיין) לא בשל לקבוצות כלשהם כדאי וחשוב שיהיה מס' טלפון של מס' חברים שניתן לצלצל אליהם בעת צרה ומצוקה....
זה מה שאני אישית עושה בעת לחץ וזה עוזר. אין מה לומר. זה עוזר.
רק הבוקר צלצל אלי א' מהחברים ולא האמנתי שהוא יפנה אלי. אבל זה המצב ותמיד תמיד אתה יכול לסייע לאחרים ואתה יכול להסתייע מאחרים.

למעשה ה"צעטל קטן" העלה את הרעיון הזה.

יג לְסַפֵּר בְּכָל פַּעַם לִפְנֵי הַמוֹרֶה לוֹ דֶרֶךְ הַשֵׁם וַאֲפִילוּ לִפְנֵי חָבֵר נֶאֱמָן כָּל הַמַחְשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים אֲשֶׁר הֵם נֶגֶד תּוֹרָתֵינוּ הַקְדוֹשָׁה אֲשֶׁר הַיֵצֶר הָרָע מַעֲלָה אוֹתָן עַל מוֹחוֹ וְלִבּוֹ הֵן בִּשְׁעַת תּוֹרָה וּתְּפִלָה הֵן בְּשָׁכְבוֹ עַל מִטָתוֹ וְהֵן בְּאֶמְצַע הַיוֹם וְלֹא יַעֲלִים שׁוּם דָבָר מַחְמַת הַבּוּשָׁה, וְנִמְצָא עַל יְדֵי סִיפּוּר הַדְבָרִים שֶׁמוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפּוֹעֵל מְשַׁבֵּר אֶת כֹּחַ הַיֵצֶר הָרָע שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְגַבֵּר עָלָיו כָּל כַּךְ בְּפַּעַם אַחֶרֶת חוּץ עֵצָה הַטוֹבָה אֲשֶׁר יוּכַל לְקַבֵּל מֵחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא דֶרֶךְ הַשֵׁם וְהוּא סְגוּלָה נִפְלָאָה.



תוכל לפנות לידידינו היקר רבי סוד הכניעה (הצדיק של האתר) שיתן לך כמה מספרים.

Ihope כתב on 22 אוג' 2012 12:19:

אני מזדהה עם מה שאתה חש,
אך אכתוב לך מה שאמרו לי:
התחושות שאתה חש הן כנראה בגלל שאתה נקי ולא למרות. הם מלמדים אותנו שלא התמכרנו ביום אחד ולכן גם ההחלמה לא תהיה ביום אחד.
שמעתי ציון דרך של חבר שנמצא בהחלמה זמן רב, והוא סיפר שלקח כמה שנים עד שהמצב בבית נהיה טוב- וכך גם שמעתי וקראתי מעוד מחלימים.
אנחנו רוצים שהכל יהיה אוטופי ומיד- אך האמת שהשנים שהרגלנו את עצמינו בדפוסים של פגמי האופי- ובבריחה לתאוה מצריכות זמן החלמה יותר ממושך.
אחר שהרגלנו את עצמינו לברוח מהרגשות לתאוה- ופתאום היא לא קיימת- אנחנו דומים לפצוע שסומם במורפיום- ופתאום הפסיקו לתת לו אתו.
או כמו מכסה ביוב שהורם...
חשוב שתדע שזה נורמלי לאנשים לא נורמליים כמונו, ותשתמש בעצות שנתנו לך החברים ע"מ להתמודד עם זה.

בדיוק יצא לי בקריאה היומית קטע מהספר הלבן שרלוונטי כאן:
"אחדים מאיתנו מביטים אחורה על המעבר שלנו למפוכחות כתקופה שבה היינו במצב של הלם, שבה כל המערכת שלנו הייתה צריכה להחלים לאט לאט מהטראומה של חיים שלמים שבהם פגענו בעצמנו. המפוכחות כרוכה בדרך חיים חדשה ובלתי מוכרת, כמו נהיגה בארץ זרה בלי להכיר את השפה או את המנהגים. אלא שמדובר כאן בשטח פנימי חדש לגמרי. בלי הסם, אנחנו מתחילים להרגיש מה באמת קורה בפנים. דרוש זמן להסתגל לכל זה, והתמיכה של האחרים בחברותא היא חיונית. המסע בדרך החדשה הזאת יחד עוזר להפיג את הפחד מהסימפטומים של הנסיגה. אנחנו רואים שאחרים שעברו בדרך זו לפנינו גילו שהמין הוא באמת עניין שנתון לבחירה, מרגע שהם נכנעו בפני התאוה ובפני הציפייה למין. תחושת הנוחיות והשמחה שלהם אמיתיות; הם לא חריגים ולא מקופחים. חברים נשואים מגלים שהם יכולים לעבור תקופות של הימנעות מרצון כדי להחלים מתאווה ולמצוא שאלה התנסויות יעילות ומתגמלות באופן מפתיע. כן, יש חיים אחרי התאווה! וחיים אחרי המין!"
(ספר הלבן של SA עמ' 21)

אני רואה על עצמי שאני צריך סיפוקים מההתקדמות, ולכן למרות שזה נראה ילדותי - דווקא הטבלת 90 יום והצל"שים שלה - מדרבנים מאוד. כשאני מצליח להתחבר לה' בניסיון קשה במיוחד - מגיע לי פינוק - לחייך, לשיר, לרקוד, לעשות משהו כיף, לדבר על ה' על זה בשמחה ולומר לו תודה רבה, ולפעמים אפילו חטיף. כל הפינוקים - הם כגילוי וכלי להרגיש את השמחה הפנימית שבמסירת עצמי לה' ולא לסם התאווה המשפיל.

ברור שיש שמחה פנימית כזו. העניין שכרגע היא אטומה בכ"כ הרבה מסכים שבנינו, כשהשמחה היחידה שכאילו הרגשנו הייתה טמטום החושים שבחיפוש הסיפוק הרגעי של התאווה. אי אפשר בבת אחת להרגיש את נעימות ה'. לכן יכול להיות שהדיבור עם חברים וקבוצה עוזר לגלות ולשים לב לשמחה ולסיפוק שבחיים הנורמלים (אני עוד לא בשל...).

אני לדוגמא משתף (ב"ה שזה המצב שלי) את אשתי - וזה עוזר לי להרגיש כמה עצום ונפלא זה המסירות הזו לה' יתברך, לחיים האמיתיים ולנורמליות, לעומת הסיפוק המדכדך שבכניעה לתאווה.
[אני יודע שאני לא עובד בשביל אשתי - למרות שזה מניע חזק, אלא בשביל עצמי. רק שלשיתופים האלו איתה יש כמה יתרונות בעיני. ההחלמה שלי לא תלויה בה, רק שהיא דרך זמינה לגילוי הכוחות שבי].

תודה רבה מעומק הלב לכל המגיבים.
הפורום הזה הוא פשוט מדהים. אני ממליץ לכולם פשוט להתמסר אליו...
הסיבה שאני עדיין לא בפגישות חיות זה לא רק בגללה החשיפה, אלא בעיקר בגלל מיקום וסיבות נוספות.
בכל אופן אני ממשיך בדרכי החדשה ובעז"ה אעשה ואצליח רק להיום.

Ihope כתב on 23 אוג' 2012 20:55:
אני כבר עשיתי זאת.. אני מכור .... לא למין. לאתר... יש לי כאן הר של עבודה ואני פותח את האתר.... חוזר לעבודה ונמלט שוב לאתר.... מגיע הביתה מספר לאשתי שאני הולך "ללמוד" וחוזר לאתר (אין לי אינטרנט בבית צריך ללכת למקום אחר)

בעזהי"ת

אני מזדהה פה עם כולם ומקווה שבע"ה אמצא את הזמן לקבוצה הטלפונית של זלמן , אין לי חבר לדבר איתו .
יש לי לעיתים תקופות של חודש ויותר שאני נקי , ואז יש את אותו איזור סיכון ואני נופל ,לאו דווקא מחשב , זה יכול להיות טלוויזיה בבית מלון לבד או שכנה שראיתי בחלון ואז אני פועל על אוטומט למרות שאני יודע שאני דופק לי את החיים באותו רגע.
אם אשתי הסירה את האבטחה של רימון ל- 5דק' ,בדחף בלתי מוסבר אני ממהר להוריד חומר ולשמור בתיקיה ובד"כ לאחר שאוננתי אני מוחק את החומר.

              תודה של ההקשבה ושנה טובה !!! מי ייתן ואשר לו הממשלה ומושל בגויים יעזור לנו למשול בייצרנו!!